בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
קולנוע 
האמת העירומה 
 
 היינו כ``חולמים``    צילום: יח``צ    
קולנוע |
 
ליבי בגנו

יום כיפור מאחורינו, ועל בטן ריקה מחטאים תרשו לנו להחזיר אתכם לכמה מסצנות העירום הבלתי נשכחות, המוצדקות והמטלטלות ביותר בקולנוע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עברנו למרגרינה. ברנדו ושניידר
 עברנו למרגרינה. ברנדו ושניידר 
 צילום: יח"צ 
 
"הטנגו האחרון בפריז"- (1972)

רציתם בלתי נשכח? קיבלתם. אבל עד עצם היום הזה, אף אחד לא לקח אחריות על העירום של מרלון ברנדו כשכבר אז היה בחצי הדרך להפוך ללוויתן האנושי הראשון. ברנדו, מגלם בסרט אמריקאי המתגורר בעיר האורות המתאבל על אשתו שהתאבדה. הוא פוגש במריה שניידר הצרפתייה הסקסית והצעירה והשניים נסחפים לרומן סוער בלי זהויות או שמות ועם יותר מדי עור חשוף מצידו של ברנדו המדולדל. את סצנת החמאה פשוט לא תצליחו להוציא מהראש אך כמות הרעש וקיתונות הביקורת שקיבל הסרט על העירום והסקס פורצי הדרך שהיו בו, מכניסים אותו לפנתיאון, למרות המגבלות האסתטיות.
 
באתי ממצוקות. בנדרס ואבריל
 באתי ממצוקות. בנדרס ואבריל 
 צילום: יח"צ 
 
"קשור אותי, אהוב אותי"- (1990)

אחרי שאנטוניו בנדרס (צעיר, חתיך ולפני מלאני גריפית') חוטף מכות רצח בעסקת סמים שהשתבשה, קורבן החטיפה שלו, ויקטוריה אבריל האחת והיחידה, מראה לכולנו את הצד החושני יותר של סינדרום שטוקהולם. החטופה הסקסית נשבית בקסם הסיפור "הייתה לי ילדות קשה ולכן הפכתי לפסיכופט" ומנשקת את פצעיו ומכאוביו של הסוהר שלה. זוהי יריית הפתיחה לסצנה אלמודוברית בלתי נשכחת. "הדבר היחיד שהבני זונות לא נגעו בו היה הזין שלי", הוא אומר לה, והשניים אכן מוכיחים את הנקודה במשך 3 דקות תמימות על המסך – מלמעלה, מלמטה ובהשתקפות מהמראה. יחסי כוחות מעולם לא הצטלמו טוב כל כך.
 
למה להסתכל כשאפשר להרגיש?
 למה להסתכל כשאפשר להרגיש? 
 צילום: יח"צ 
 
"משיכה גורלית"- (1992)
לואי מאל, שבכל סרטיו התעסק ובחן מיניות על כל פניה, הביא לנו בסרטו האחרון מערכת יחסים המבוססת על משיכה חולנית בין פוליטיקאי בריטי (ג'רמי איירונס) וארוסתו של בנו (ז'ולייט בינוש) – בחורה מסתורית ובעלת סקס אפיל מתפרץ. אין כאן אהבה, או תשוקה, הסצנות, אפשר לומר, אפילו קשות למדי לצפייה ומעוררות אי נוחות. אך האובססיה, ההשתוקקות הלא מוסברת וחוסר היכולת להתנגד לתאווה הבלתי נשלטת, הופכות את המפגשים בין השניים למחשמלים. הסצנה בה משתגלים השניים על גבי דלת מתכת תיחקק בזיכרונכם.
 
 
הארווי, סחתיין על הגופה
 הארווי, סחתיין על הגופה 
 צילום: יח"צ 
 
"הפסנתר" – (1993)

סחטנות מינית היא לא אקט שאנחנו תומכים בו בדרך כלל ולהתפשט עבור שיעורי פסנתר נשמע די סוטה למען האמת, אך תחת ידיה האמונות של הבימאית ג'יין קמפיון ועל רקע המאה ה-19, העניינים הופכים לאט ובזהירות ללא פחות מלוהטים. הולי האנטר (שזכתה באוסקר) היא אישה אקסצנטרית ואילמת שהפסנתר מהווה קול עבורה, הוא (הארווי קייטל) השכן המסתורי בעל הקעקועים המאוריים, המחזיק בפסנתרה שננטש על ידי בעלה החדש ומבקש שיעורי פסנתר עם אקסטרות. היא תקנה ממנו חזרה את הפסנתר בכך שהיא תרשה לו לעשות לה כל מיני דברים בעודה מנגנת לו. נשמע סליזי אך היחסים המיניים המתפתחים בין השניים, באיטיות, איפוק וארוטיות עצורה מובילים לאהבה גדולה עבורם ולהנאה צרופה עבורנו. כי חיוור זה השחור החדש.
 
שלושה בגיגית. "החולמים"
 שלושה בגיגית. "החולמים" 
 צילום: יח"צ 
 
"החולמים"- (2003)

ברנרדו ברטולוצ'י מעולם לא חשש לבחון בסרטיו את גבולות מיניותו של האדם, ובסרטו "החולמים" הוא מספק לנו כמה סצנות עוכרות שלווה אך באותו זמן מחרמנות להחריד. המנז'-א-טרואה האירוטי והיפהפה בין מת'יו, תיאו ואיזבל הוא מטריד ומלחיץ (בעיקר לאור העובדה שתיאו ואיזבל אחים) אבל דוגרי, אם אתה סטודנט בפריז הפרועה של 1968, מותר לך הכל. שלושת השחקנים- ובראשם אווה גרין החד פעמית, לא מתביישים לחשוף הכל וללכת עד הסוף עם השתעבדותם לסקס וזה לזו. אנחנו בעד – אף פעם לא יכולים להיות יותר מדי אנשים מושלמים ועירומים על המסך שלנו.
 
ג'ינג'ית עם אופי. מור ב"תמונות קצרות"
 ג'ינג'ית עם אופי. מור ב"תמונות קצרות" 
 צילום: יח"צ 
 
פרס מפעל חיים

ג'וליאן מור – "תמונות קצרות" (1993) ועוד הרבה מעבר

מור היא אחת מהשחקניות המשובחות בהוליווד, ועירום מעולם לא היווה אישיו בשבילה. "ביג לבובסקי", "לילות בוגי", "סוף הרומן"- הכל למען התפקיד. אנחנו רק נהנים מזה, אז תודה. קשה לבחור, אבל נדמה שסצנת העירום הכי מוצלחת, פרובוקטיבית ובלתי נשכחת שלה היא זו בה היא דווקא לבושה – לפחות בפלג הגוף העליון. ב"תמונות קצרות" האלמותי של אלטמן, דמותה של מור, מריאן ווימן, מספקת מונולוג בלתי נשכח בו היא מתוודה בפני בעלה (מת'יו מודין) על בגידתה בו, והיא עושה זאת בעודה עירומה מהמתניים ומטה. דווקא בגלל שאין פה ציצי, או שום ניסיון לפרובוקציה זולה ומוכרת, הסצנה הפכה (ובצדק) את מור לסמל סקס. ואם תהיתם – היא ג'ינג'ית אמיתית.
 
הר געש. ווילסון את ווינסלט
 הר געש. ווילסון את ווינסלט 
 צילום: יח"צ 
 
קייט ווינסלט – על כל סרט שאי פעם עשתה ובעיקר על "ילדים קטנים" (2004)

קייט המהממת, העגלגלה והחושנית מעולם לא התביישה לחשוף את גופה העסיסי. אולי זה החינוך האירופאי המשוחרר ואולי היא סתם רוצה להראות לכולם שהיא לא הילדה הדובה שהייתה בבית הספר, אבל מה שלא יהיה, ווינסלט ידועה כמי שמתמסרת לתפקידיה בלב שלם ובגוף חשוף. הסצנה בה ליאונרדו מצייר אותה בעירום ב"טיטאניק" נכנסה להיכל התהילה של הקיטש והדביקות, אך הערצנו אותה על הנכונות לשכב שם עם ידיות האהבה החמודות שלה ולשים זין. עם זאת, היו אלה דווקא הסצנות הסופר לוהטות שלה עם פטריק ווילסון ב"ילדים קטנים" שעשו לנו את זה. בסרט, העשוי באיפוק, מרובה בשתיקות ומחלחל באיטיות, סצנות הזיונים של השניים, ובעיקר זו על מכונת הכביסה, הן כמו התפוצצות של וולקנו מבעבע, לא פחות. ווי לאב יו קייט.
 
הרחיקו את הילדים. בוראט ואזמט באינטימיות
 הרחיקו את הילדים. בוראט ואזמט באינטימיות 
 צילום: יח"צ 
 
העיקר שזה מצחיק

"בוראט" - (2006)

כל מילה שתנסה לתאר את סצנת ההיאבקות בעירום של בוראט וידידו למסע אזמט (קן דוידיאן), תתקשה להכיל את הפסיכוטיות, הטירוף והגועל שהיא טומנת בחובה. ברון כהן, שעיר וכחוש, דוידיאן, שעיר וממש לא כחוש חוזרים לימי ההיאבקות הרומית דוחפים ידיים וראשים למקומות שהשתיקה יפה להם ואחר כך מתפרצים בחליפות יום ההולדת שלהם לכנס שנערך במלון בו הם שוהים. לבעלי קיבה חזקה וחוש הומור אבנורמלי בלבד.
 
צ'יפנדיילס, גרסת הפריפריה
 צ'יפנדיילס, גרסת הפריפריה 
 צילום: יח"צ 
 
"ללכת עד הסוף" - (1997)

בימים כתיקונם, לראות חבורת בריטים רופסים מעיירת פועלים נידחת מנענעים לי מול הפרצוף הייתה שולחת אותי היישר לתחנת המשטרה או לשקית ההקאה הקרובות ביותר. אך בסרט המקסים והאנושי הזה, אנחנו רק רוצים שלגיבורים שלנו יצליח סוף סוף משהו בחייהם האפרוריים. אז אם זה אומר שהם צריכים להתפשט בעבור כמה ג'ובות ושאנחנו צריכים לראות את זה - So Be It.
 
אמאל'ה! יש לי ניקולסון במטבח
 אמאל'ה! יש לי ניקולסון במטבח 
 צילום: יח"צ 
 
למי אכפת מגרביטציה?

"באהבה אין חוקים" - (2003)

לקרוא לזה סצנת עירום, זו אולי הגזמה קלה, כי בכל זאת מדובר בהצצה חפוזה, אך חשיבותה של הסצנה היא משהו שאין להתעלם מחשיבותו. כשאריקה בארי (דיאן קיטון), מהלכת לה עירומה בביתה באישון לילה, היא מופתעת על ידי האורח שלה (והחבר של בתה), הארי סנבורן (ג'ק ניקולסון) ודופקת צווחת אימה בעוד אנחנו וניקולסון זוכים להנות - ואם רק לרגע - מגופה החטוב להפליא של קיטון שהייתה אז בת 57 (!) בסרט, היא גרמה לניקולסון להיגמל מפרגיות צעירות ולצופים היא הזכירה שאנני הול חיה ונושמת.
 
ציצי  נפול עוד לא הרג אף אחד. בייטס
 ציצי נפול עוד לא הרג אף אחד. בייטס 
 צילום: יח"צ 
 
"אודות שמידט" - (2002)

משום מה, שוב צץ לנו כאן ג'ק ניקולסון אלא שהפעם הוא ואנחנו זוכים לחשיפה נטולת עכבות מצדה של קאת'י בייטס, שהיא הרבה דברים, אך דוגמנית אינו אחד מהם. בייטס מפתיעה את דמותו המרובעת והטרחנית של ניקולסון כשהיא מצטרפת אליו בג'קוזי ומסירה בהפגנתיות את החלוק שלה לקול תרועותיהן של נשים עבות בשר באשר הן. היא כזו מגניבה, שזה אפילו קצת סקסי.
 
 
מתמודדים ראויים שכמעט ונכנסו לרשימה הסופית

"אינסטינקט בסיסי" ,הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", "עיניים עצומות לרווחה"

מהי סצנת העירום שאתם לעולם לא תשכחו?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by