בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוסיקה 
חותמים על חוזה 
 
  צילום: נמרוד צוק    
מוסיקה |
 
עידו שי

חוזה גונזלס הגיע משבדיה כדי לחמם אותנו לקראת החורף המתקרב. בהופעה אינטימית שכללה אותו עם גיטרה בליווי של צמד נגנים, הוא הצליח להביא את הבארבי לרמות התרגשות שטרם נחוו בו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהפנט. גונזלס, אתמול בבארבי
 מהפנט. גונזלס, אתמול בבארבי 
 צילום: נמרוד צוק 
 
ההופעה של חוזה גונזלס עוררה ציפיות מוגבלות. האלבומים שלו מתאפיינים במינימליזם: קול אחד, גיטרה אחת, שירים קצרים. ההפקה כמעט ולא קיימת ונדמה שבהאזנה ביתית קשובה, קרוב-קרוב לרמקולים, אין הרבה שמפריד בינך לבין הפריטה המורכבת והקול הניק דרייקי של גונזלס. זו היתה המחשבה המקורית שלי לפני תחילת המופע - ציפיות מוגבלות. זה אפילו לא היה מנגנון הגנה בלתי מתוחכם מפני אכזבות, זה פשוט היה ניחוש לא מוצלח לגבי היכולת של גונזלס להפנט אולם שלם (כן, הנוכחות בבארבי הרגישה אתמול כמו באולם הופעות) באמצעים המוגבלים שהוא בוחר להעמיד לרשות עצמו. בסופו של הערב כבר היתה תחושה שזו אחת ההופעות הטובות ביותר שהיו כאן השנה. ודאי ההופעה הכי טובה שאני ראיתי בבארבי.
 
 
גונזלס עלה רק ב-23:15 ולמקדימים נותר להמתין על רצפת הבארבי ולחשוב מחשבות על סוף השבוע הארוך שהסתיים ולהתמודד עם הידיעה שיש מחר יום שלם של חיי שיגרה. אלה מחשבות בלתי בריאות, שעידן רבינוביץ', המופע הפותח, אמור לסלק תוך כמה דקות מהרגע שהוא עולה לבמה עם גיטרה קלאסית וגיטריסט נוסף. רבינוביץ' נשמע מרענן ברגע הראשון, אבל כמה דקות לתוך שיר הפתיחה הוא נשמע כמו המון דברים ששמענו בעבר - שברי השפעות שלא מתרכזים להופעה מעניינת. זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו, ובעיקר היתה לי תחושה שהשירים דומים מדי זה לזה ונטולי התפתחות. זה היה בולט בכיסוי ל-" Isn’t She Lovely" של סטיבי וונדר, שהפך לעוד שיר (לא מאוד מוצלח) בארסנל של רבינוביץ'. למרות הקול הנעים והאנגלית הנקייה, בינתיים הוא לא מצליח להגיע לרמה שהתרגלנו אליה בשנים האחרונות מיוצרי פולק אחרים שעושים את זה באנגלית.
 
לאחר מכן הגיע חוזה והתיישב בדיוק במרכז הבמה. אני זוכר שחשבתי לעצמי שהוא יושב גבוה יותר ורחוק יותר מהקהל בהשוואה למופע הפתיחה, אבל זה לא משנה אם הוא היה מנגן בעודו קשור מהרגליים מתקרת הבארבי, דבר לא לקח את תשומת הלב מהשליטה המוחלטת שלו בגיטרה ובהגשת השיר. שלושת השירים הראשונים היו רק הוא ואנחנו, וברגע שנראה שהתחלנו לאבד תנופה, הצטרפו לגונזלס נגן כלי הקשה וזמרת ליווי שגם אחראית על כלי הקשה עדינים. הביצוע ל-"Lovesatin" הדגיש כמה ההרכב הזה עובד באופן מדויק. עם זאת, גונזלס הוא לחלוטין וואן מן שואו, הוא מוציא מהגיטרה עולם שלם, אבל הלהקה הוסיפה לו כוח שסחף את הקהל במחיאות קצובות. המחווה הזו, שיש בה לפעמים משהו גס וחסר קשר אמיתי למוסיקה, משתלבת הפעם באופן מעודן. בכלל, נדמה שהיו מעט מאוד דברים אמש בבארבי שלא השתלבו זה עם זה. הסאונד היה מעולה ואיפשר לקהל להיות עם גונזלס לכל אורך המסלול של שיריו. שירים שהרבה פעמים מתחילים נמוך והולכים ומתגברים בעדינות.
 
וואן מן שואו
 וואן מן שואו   צילום: נמרוד צוק 
 
 
גונזלס נע בהצלחה בין השירים של שני אלבומיו. הוא עשה ביצוע מעט פחות מוצלח של "Cycling Trivialities" ואחריו מסיים את ההשתלטות על הקהל ב-"Down the Line" המצוין. את החלק הרשמי של ההופעה סיים גונזלס בחידוש שלו ל-"Tear Drop", שלאחריו הגיע ההדרן שכלל את "Heartbeats", הקאבר המקסים לצמד The Knife, ואחריו עוד שני קאברים מגזרת הטראש שגונזלס מצליח לקדש בהגשה שלו: " Hand on You Heard" של קיילי ו-"Small Town Boy" של Bronski Beat.

מחוץ להופעה המתינו מוכרי הדיסקים ואפשרו לקחת הביתה חלק מהחוויה של גונזלס בעטיפת פלסטיק. האלבומים מוצלחים לכשעצמם, אבל עבור מי שהיה אתמול בבארבי הם לעד יזכירו את הרגעים המקסימים מההופעה אתמול. שעלתה על כל הציפיות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by