בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שירת הסירנה 
 
 
אורן בר-אל

אורן בר-אל יודע למה ריטה לא מפסיקה לצעוק, ליילל ולייבב: היא מפחדת לאבד את הקהל שלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מעמדה של ריטה בשוק המוסיקה הישראלית הוא חסר תקדים כמעט. נדיר ביותר שזמרת מצליחה לשמר את הצלחתה הגדולה כל כך לאורך תקופה ארוכה כל כך. די מלחיץ. התמודדותה של ריטה עם המצב הלא פשוט רחוקה מלהיות מוצלחת. תקליטה החדש "חמצן" מהווה צעד נוסף בהפיכתה מזמרת גדולה לנודניקית חסרת תקנה.

מיטב הכותבים והמלחינים גויסו למשימה. רוב הלחנים נכתבו על ידי רמי קלינשטיין. בין כותבי הטקסטים ניתן למצוא את צרויה להב, יאיר לפיד, ואפילו ריטה עצמה. גם שלמה ארצי, מיקה קרני, ואביב גפן תרמו משיריהם. כמו בתקליטיה האחרונים, גם כאן הופקד לואי להב על ההפקה, כשהפעם מסייע לו קלינשטיין בעיבודים.

האזנה רצופה לתקליט מגלה דילוגים מרשימים בין שלל סגנונות. כל אחד מהשירים מנסה למלא אחר החוקים והנוסחא של סגנון מסויים. רוק אפוף תופים וגיטרות, דאנס וצ'ילאאוט אלקטרוניים, סלסה נוסח סנטנה, ועוד ועוד. גם מקומן של בלדות הקיטש לא נפקד כאן, כאילו כדי לרצות את כולם.

למרות כל זאת, החידוש וההפתעה שכיכבו בתקליטיה הראשונים אבדו כאן לחלוטין. גם הרגשנות ממש לא משכנעת, וכבר בתחילתו של האלבום, כשהיא מדקלמת בילדותיות מעושה "אני רוצה לעשות היום ככה, וככה...", עולה הרצון להניח לה שתלך ותעשה.

אפילו המעוז היציב ביותר, שהצליח תמיד לרומם גם את הפחות מוצלחים שבתקליטיה, התערער מעט בתקליט הזה. אין לדעת אם לכך התכוון המפיק המוסיקלי, אבל באופן מפתיע קולה של ריטה נשמע כאן רדוד ושטוח ואפילו מעט צרוד. היא צועקת ומייבבת ללא הרף, כמו יודעת שאינה מתקדמת בכיוון הנכון, אך נשארת חסרת אונים.

על אף הביקורת הקשה, יש מקומות שבהם הנוסחא באמת עובדת. "לא טוב לך תלך" הוא דוגמא טובה. על הטקסט אין מה להרחיב - קיטש לוחמני סטייל שרית חדד. הלחן יפה. ההפקה בסגנון אר.אנ.בי. אמריקני נדוש, אך קצבי ויעיל. במקרה הזה, שיאי הדרמה אליהם מצליחה ריטה להגיע, משתלמים. השיר תופס את האוזן ומציל מעט את כבודה האבוד. דוגמאות מוצלחות נוספות הן "עלית לי בזיכרון", ושיר הנושא "חמצן".

אמנים במעמדה של ריטה תמיד מושכים אש, אך לעיתים בצדק. כבר בתקליטיה הראשונים הוכיחה את כישרונה ויכולותיה הקוליות מעל לכל ספק. בנועזות והחדשנות שהציגה אז, הרחיבה את טווח המיינסטרים הישראלי ומשכה רבים אחריה. מאז חדלה להעיז, ובתקליטיה האחרונים מצליחה להציג רגש אחד בלבד. אני לא מאלה שטוענים שחזרה לשורשיה המוסיקליים היא בהכרח הדרך הנכונה, אך נראה שריטה חייבת להשתחרר ולהפסיק לפחד מאובדן אהבת הקהל שכל כך חשובה לה. זה הסיכוי היחיד שלה לזכות בה שוב.

_________________
ריטה: חמצן, (הליקון)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by