בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
ביקור התזמורת 
 
  צילום: אסנת רום    
מוזיקה |
 
סנונית ליס

סקסי, חם ומהוקצע. אלבום הבכורה של אבי ליבוביץ' והאורקסטרה מציג קולאז' חושני של ג'אז ישראלי. ביקורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הג'אז הזה - גרסת כחול לבן
 כל הג'אז הזה - גרסת כחול לבן 
 צילום: יח"צ 
 
ג'אז, אולי יותר מכל סגנון מוזיקה אחר, נותן ביטוי לחופש מחשבה. זו מוזיקה שנולדה מתוך אצבעותיהם המיוזעות של עבדים שחצו גבולות וניסו למצוא בה את החופש הפרטי שלהם. הוא נוצר מתוך עירוב תרבויות שיכל להתרחש רק בנסיבות לא טבעיות. אולי כתוצאה מכך, הוא דורש ממבצעיו לפרוץ בכל תיבה מחדש את גבולות המחשבה שלהם: לאלתר, להתחדש, להשתחרר מסולמות וממקצבים ולהמציא חדשים. ג'אז טוב לוקח את המאזין לטיול מרתק בתוך תודעתו שלו. אם אתם אוהבים להאזין לג'אז, אתם יודעים שאף סגנון אחר לא יעניק לכם את אותו סוג של השראה.

"Groove Collage", אלבום הבכורה של אבי ליבוביץ' והאורקסטרה, ייקח אתכם לטיול שכזה. הוא קליט מספיק כדי למצוא חן בעיני מי שג'אז לא שוכן בדרך כלל על מדף הדיסקים שלו, ובזכות זה הוא מותח את גבולות המיינסטרים הישראלי. הוא אינסטרומנטלי ברובו, ומעניין בהרבה מהאלבום של אבישי כהן – ג'אזיסט ישראלי בכיר אחר שהוציא אלבום ישראלי באחרונה. מצד שני – הוא אינו אלבום אוונגרדי, לכן הוא עלול לשעמם חובבי ג'אז מושבעים. לא תשמעו בו שילובים מפתיעים, חורקים או מלוכלכים, מה כן תשמעו בו? ג'אז ישראלי מצוין.
 
 
אבי ליבוביץ' , מנצח האורקסטרה, שהלחין ועיבד את רצועות האלבום, הוא אחד מנגני ומלחיני הג'אז הבכירים שיצאו מישראל. בעשור האחרון הוא ניגן בחו"ל, זכה להצלחה מרשימה ועבד עם שמות גדולים כמו: צ'יק קוריאה, הפסנתרן המופלא בראד מהלדאו ולהקת אינקוגניטו. מאז שובו לישראל הספיק ליבוביץ' להפיק, להלחין ולעבד את אלבום האולפן האחרון של חווה אלברשטיין ואת אלבום הסולו של שאנן סטריט, אך בחמש השנים האחרונות הוא התמסר בעיקר לאורקסטרה. מדובר בהרכב בו משתפים פעולה 13 נגנים המובילים בישראל החברים בהרכבים כמו: התפוחים, פאנקשטיין, הגרובטרון, הדג נחש והדורבנים.

טביעת האצבע של המשתתפים ניכרת באלבום ובזכותה הוא מגוון מאוד. הקולאז' מצליח לשלב בין השפעות אמריקניות, אירופאיות, מזרחיות ולטיניות. בי בופ, פיוז'ן, פוסט בופ, ג'אז רוק, ו-Fאנק – כולם מתמזגים בו ליצירה ישראלית. אך למרות שמדובר באלבום מהוקצע, שמצטיין לכל אורכו ברמה טכנית גבוהה, לא כל רצועותיו מעניינות באותה מידה. לצד קטעים מופשטים ומענגים תשמעו בו גם כמה קטעים משעממים יותר. "Stolen Moments", למשל, היא רצועה איטית ומנומנמת משהו, ו-"Times Of Peace" בה שר אלרן דקל מפאנקנשטיין נשמעת כבי-סייד דביק של זירו 7.

 
לעומת זאת, "Original Style" היא רצועה מגניבה שמשלבת בהצלחה בין ג'אז לבין Fאנק וראפ מוצלח של שאנן סטריט. מלבד זאת, תשמעו בקולאז' הזה לא מעט רצועות מופשטות ויפהפיות כמו "The Guard" בה מתארח הגיטריסט עוז נוי בסולו גיטרה מבית מדרשו של פאט מתיני, "Six Four" הנוגה, ו-"There there" האפלולית והמצוינת. אם אתם אוהבים לבכות או לצרוח בגלל המוזיקה שלכם, האלבום הזה לא יקח אתכם לשם. הוא לא ירגש כמו שרוק או פולק יכולים לעשות, אבל הוא בהחלט יספק המון הנאה ויעזור לכם לשחרר לחופשי כמה מחשבות.
 
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by