בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סדאם סובל ואתם נהנים? 
 
 הקולנוע הצרפתי אוהב בורגנים, ובורגנים אוהבים את סדאם   
 
צביקה בשור

הצרפתים האלה, לא רק לעזור לסדאם מעניין אותם. גם קצת לנוח, לזיין ולהרהר במשמעות החיים. ב"נשיקות צרפתיות" זה אפילו יוצא די מצחיק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אם חושבים על זה", אומר ברטראן לג'ולי לקראת סוף הערב אחרון, כשהוא מחבק אותה לפרידה, "אם חושבים על זה, זה קורע את הלב. אבל אם תחיי כמוני, בזיגזג, תגלי שזה יכול להיות גם די מצחיק". כשהוא מדבר על "זה", הוא מתכוון לחיים, וכשהוא עושה את זה באחת הסצינות האחרונות של "נשיקות צרפתיות", ברטראן חותם את אחד הסרטים החמוצים-מתוקים הנפלאים של העת האחרונה.

לרוב לא קל לאהוב סרטים צרפתיים. יש בתרבות הצרפתית משהו מאוד קנאי לעצמו, ובעולם שעובד על פי השעון האנגלו-בריטי, לפעמים נוצר איזה חוסר סינכרון בין הסרט לצופה. למרבה האירוניה, הקנאות הזו, שאפשר גם לקרוא לה סתם שמרנות, יצרה נתק הולך ומתרחב בין הקולנוע הצרפתי לקהל שלו עצמו. בשנים האחרונות נולדו כמה סרטים צרפתים חדשים, אמריקניים הרבה יותר, כמו "אמלי", שזכו לאהבה מחודשת של הקהל.

"נשיקות צרפתיות", הסרט החדש של מישל בלאן, הוא הכלאה בין שני הסגנונות. כמו כמעט תמיד בסרטים הצרפתיים, הגיבורים הם אנשי מעמד הביניים. בורגנים כאלה, שהחיים העניקו להם מספיק כסף כדי להפסיק לדאוג למחיה הפיזית שלהם, והותירו להם זמן מספיק כדי לדוש בשאלה "מהם החיים?" בעת שהם לוגמים את מיטב היינות.

הקולנוע הצרפתי אוהב בורגנים. הם אוהבים לחשוב למרות שזה מכאיב להם, הם שוחרי חופש אבל הם כלואים בסד השגרה שלהם. יש במאים צרפתיים, כמו קלוד שברול למשל, שעשו קריירה שלמה רק מהלציץ באופן ביקורתי אל חייהם של הבורגנים. אלא שאצל שברול הכל נראה כמו טקס מכובד אבל ריק, בו החיים נסחבים על ידי פרוטוקול הטקס ונמחצים בתוכו, ואילו בלאן בחר לתת לחיים המתוסכלים האלה להשתולל אצלו בקומיות מתפרצת.

חבורה של בורגנים, שבעים יותר ושבעים פחות, מכירים יותר ומיודדים פחות, מוצאת עצמה שבוע אחד באתר הנופש טוקה שעל חוף הים התיכון. אליזבת וברטראן הם הזוג העשיר והמבוגר יותר. היא (שרלוט רמפלינג) מחפשת ביומיום משהו למלא את זמנה, והוא (ז'ק דוטרון, אליל יגע) מחפש בערבים נשים אחרות להצית איתן את הניצוץ שגווע בו ושוקע בציניות מרה. ורוניק וג'רום הם זוג שנמצא על סף פשיטת רגל. הוא (דניס פודליד) כישלון מובנה, והיא (קארין ויאר) צריכה לחיות עם הכישלון הזה.

בטוקה הם פוגשים את לולו וז'אן פייר. הוא (מישל בלאן, במאינו) מטורף מקנאה, ובכל מקום מזהה אנשים שרוצים, יכולים, או שכבר נמצאים אחרי מיצוי היכולת לשכב איתה (קרול בוקה). עוד מסתובבים שם הבן של ורוניק וג'רום, ג'ולי חברתה של אליזבת, מקסים הזיין המאנייק. שבוע של מפגשים תכופים על סקס, שקרים ויין טוב עובר על כוחותינו. כולם מדברים שם על החיים, כמעט כולם בוגדים בכולם. כולם נעים בין הרגשנות לציניות. כולם לכודים באותה בורגנות. זה יכול היה להיות קורע לב.

וזה קצת. אבל הקומדיה מנצחת כאן. הדמויות מוצלחות כל-כך, נעות מחד בין החד מימדיות שמשחררת אותנו מעול ההזדהות המתמדת ומאפשרת לנו לצחוק מהן גם כשהן מאבדות את שפיותן, מדברות על החיים הדפוקים שלהן, או סתם מנסות להתאבד. מאידך, אף דמות לא הופכת לפלקט, וכל אחת מהן שומרת על הדוק האנושי העצוב שלה, כמו עוגן הומאני לקומדיה הנעה במים סוערים שכאלה.

הסרט של בלאן הוא באמת הנאה צרופה. ביחס של שני צחוקים להתכווצות לב אחת, עם צוות שחקנים מעולה ובימוי לא אגרסיבי מדי, עם שילוב מעולה של וולגריות ועידון, אי אפשר להשתעמם מ"נשיקות צרפתיות". אפשר רק לשבת ולהסכים שהחיים הם סיפור עצוב נורא, אבל כמה שזה מצחיק.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by