בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
קולנוע 
הו האימה! 
 
 ``Here`s Johnny``    צילום: מתוך ``הניצוץ``    
קולנוע |
 
עמית קלינג

תשכחו מצ'אקי, ג'ייסון ופרדי. לרגל ליל כל הקדושים, המצוין היום מעבר לים, יצא עמית קלינג למסע בין הסרטים המפחידים והטראשיים ביותר שאתם חייבים לילד המבוהל שבתוככם. בתפריט: זומבים, רוצחים פסיכופטים ואיך לא, דלעת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סרטי אימה הם עניין בעייתי. חלק גדול מהפחד בהם מתבסס על העובדה שאתה לא יודע למה אתה מצפה, ועם זאת, כשאתה מתכוון לראות סרט אימה, אתה מצפה ואף דורש שיפחידו אותך, מה שמנצח את השיטה, חייבים להודות. אבל האלווין (או ליל כל הקדושים, בעברית תקנית) הוא חג שלחלוטין מודע לעצמו ולעיתים קרובות הוא מוותר מראש על פחד לטובת טראשיות אימה משעשעת. בכל זאת, זה סוג של פורים לגויים - כמה רציניים אפשר להיות? ברוח החג ועם ניחוח דלעות באוויר, הרי מקבץ מגוון למדי של סרטים, שחלקם בחרו בפחד פר אקסלנס ואחרים הלכו על הטראש בכל הכוח.

"הקבינט של ד"ר קליגרי" (The Cabinet of Dr. Caligari), רוברט ויין, 1920
אחד מסרטי האימה הראשונים שנעשו. הצילומים הסוריאליסטיים שלו, בעיקר בימינו, רק מעצימים את תחושת הבלבול והאובדן השורה בו; זהו סרט אילם רב-תהפוכות, שלא באמת ברור מה קורה בו, או ספציפית (ואפשר לראות בכך סוג של ספוילר) – בראש של מי הוא מתרחש. מדובר כנראה בסרט המפחיד ביותר ברשימה ולא מהסיבות הבנאליות שמספקים לנו סרטי אימה סטנדרטיים.


 
"פלישת חוטפי הגופות" (Invasion of the Body Snatchers), דון סיגל, 1956
ההשלכות החברתיות של סרט העוסק בחייזרים שמשתלטים על אמריקאים תמימים ושנעשה בעיצומה של המלחמה הקרה ברורות מאליהן. מה שמרשים הוא שהסרט הצליח לשמור על רלבנטיות, בין השאר בגלל צילומי השחור-לבן הקלאוסטרופוביים שלו וגם בזכות העובדה שפרנויה אף פעם לא יוצאת מהאופנה.


 
"ד"ר פייבס הנתעב" (The Abominable Dr. Phibes), רוברט פיוסט, 1971

אחת מקומדיות האימה הראשונות, וינסנט פרייס (מבכירי שחקני סרטי האימה בשנות החמישים והשישים) מגלם את דמותו הקאמפית של ד"ר אנטון פייבס (דוקטור למוזיקולוגיה, דווקא) שיוצא לנקום ברופאים שרשלנותם הובילה למות אשתו. כמובן שהוא מנגן על אורגן סטייל פנטום האופרה ומבסס את הרציחות על מכות מצרים. ללקק את האצבעות - טראש במיטבו.


 
 
"שחר המתים" (Dawn of the Dead), ג'ורג' רומרו, 1978
לפני צפייה אתם מתבקשים לוודא שבשום פנים ואופן אתם לא מתבלבלים עם הרימייק המביך מ-2004. מתחת למסווה של סרט אימה בעל פורמט קלאסי, ג'ורג' רומרו מעביר את אקשן הזומבים שלו לתוך קניון בפרברי פנסילבניה ועל הדרך שותל סאטירה שנונה על תרבות הצריכה האמריקאית.


 
ליל המסכות" (Halloween), ג'ון קרפנטר, 1978

אי אפשר באמת לדבר על רשימה לרגל ההלוואין ולא להזכיר את הסרט הזה, שהיה הפתיח לקריירה המעניינת של קרפנטר, שמצד אחד הסתמן לרוב אורכה כבמאי שוליים מובהק עם זיקה חזקה לטראש, אבל גם עם עין חדה לאיכות. זה הסרט שהתחיל את המסורת המודרנית של סרטי הסלאשר – הרבה בני נוער נשחטים באכזריות. בחורה אחת שורדת. חוץ מזה, מומלץ להתעלם מהעובדה שלרוצח קוראים מייק מיירס. ג'יימי לי קרטיס חבה לקאלט הזה את הקריירה שלה.

 
"הניצוץ" (The Shining), סטנלי קובריק, 1980

ראש וראשון לכל סרטי האימה, קלאסיקה בלתי מעורערת. הבימוי הנוירוטי והמושלם של סטנלי קיובריק יכול להחוויר רק לעומת המשחק החד פעמי של ג'ק ניקולסון, התמונה של פרצופו המחויך והמוטרף פורץ דרך הדלת ללא ספק תישאר התמונה המזוהה ביותר עם הקריירה הארוכה של השחקן הנפלא הזה. סרט על יצירה, השראה, טירוף ומה שביניהם.

 
"צבא המתים" (Army of Darkness), סם ריימי, 1993

הסרט השלישי בטרילוגיית הזומבים של סם ריימי הוא פרודיה על סרטי זומבים, סרטי פעולה, על אמריקאיות, ועל מה לא. הבעיה היא שאת כל הדברים האלה הוא עושה כל כך טוב שהוא בעצמו הפך מקור לחיקוי בתחומים האלו. כדאי לראות את הסרט הזה ולו רק בשביל לדעת לזהות מתי סרטים אחרים מצטטים ממנו.

 
"מת על המתים" (Shaun of the Dead), סיימון פג ואדגר רייט, 2004

אומנם הזוועה האמיתית של הסרט הזה היא תרגום שמו לעברית, מדובר בקומדיית-זומבים בריטית (אה, כן, שוב הז'אנר השחוק הזה), קלילה ומרעננת אך גם עתירת דם וחלקי גופות. מומלצת בעיקר לבוגרי קלאסיקות הזומבים של ג'ון רומרו, שיעריכו את הפרודיה הרבה יותר מהצופה הממוצע.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by