בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כח ההרתעה הישראלי 
 
 מתוך עבודה של אמיתי סנדי, מחברי הקבוצה   
 
אורי ברוכין

אורי ברוכין תפס לשיחה את חברי קבוצת יוצרי הקומיקס "דימונה", ושמע מהם למה בניגוד לקודמיהם, הם לא מפנים עורף לשוק הישראלי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דימונה היא קבוצת יוצרי קומיקס צעירים שחזרה לא מזמן מפסטיבל אנגולם, פסטיבל הקומיקס החשוב ביותר באירופה. לקראת הפסטיבל, הקבוצה הוציאה לאור את ספרה הראשון, וזכתה שם להצלחה. למעשה, דימונה היא קבוצת יוצרי הקומיקס השנייה שעושה מהלך כזה - הראשונה הייתה קבוצת אקטוס טרגיקוס.

מי שהפגיש בין חברי דימונה הוא יאן פינדט, צעיר גרמני שנקלע לישראל "בעקבות האהבה", ומצא את עצמו עושה חילופי סטודנטים בְּויטל. שם פגש את מירב שאול, יפעת כהן ומיכל ברוך.

"ליאן יש רוח של מהפכן", הן מספרות, "הוא היה מוטרד מהמצב של הקומיקס בארץ. אחרי שעלה רעיון הקמת הקבוצה, נפגשנו עם עוד אנשים ומצאנו את אלה שנראו לנו מתאימים ושהיו איתם חיבור וזרימה טובים. את החיבור שלנו עם אמיתי סנדי יצר אסף חנוכה [מאייר קומיקס ישראלי - א.ב.]. יאן הביא גם את גיא מורד בעקבות היכרות עם העבודות שלו."

קבוצת דימונה היא:

מיכל ברוך, 27, בוגרת ויטל, מאיירת.
מירב שאול, 26, בוגרת ויטל, מאיירת ("בנות העיר"), ארט דיירקטור ב"גראויטי" (עיצוב דמויות ופוסט פרודקשן).
יפעת כהן, 26, בוגרת ויטל, מאיירת, מעצבת חלל (תפאורות, מסיבות, מועדונים).
גיא מורד, 28, בוגר בצלאל, מאייר ("עכבר העיר", "סופשבוע").
יאן פינדט, 27, נולד וגדל בהמבורג, גרמניה, בוגר ויטל, מאייר ("סופשבוע"). בימים אלה מתגורר בגרמניה, יחד עם איילת, חברתו.
אמיתי סנדי, 26, נולד בכפר סבא, גדל ב"סטיות של פינגווינים", למד בבצלאל.
 
- איך הגעתם לתחום הקומיקס?

מיכל: אני נטשתי את האמנות הפלסטית כי חשבתי שמקומיקס עושים כסף. זאת הייתה טעות, אבל אחרי שלמדתי שלא עושים כסף כבר היה מאוחר מדי. התמכרתי. הכרתי קומיקס לפני זה אבל התעניינתי יותר באמנות. בויטל נרשמתי למגמת איור, אבל רציתי שליטה על הסיפור שמאחורי האיור שלי. שליטה על הקורא, שייכנס לסרט שלי ויעבור בדיוק את החוויה שאני מנסה להעביר. פרוייקט הגמר שלי היה ספר עם שלושה סיפורים. בקומיקס אני הכי מצליחה להביע את עצמי בימים אלה.

מירב: התחלתי כציירת, תמיד ציירתי ולמדתי אמנויות. חשבתי שאני אמנית, אבל היו לי גם סיפורים שרציתי לספר וזה מה שהביא אותי לקומיקס. גיליתי שזאת הדרך האופטימלית מבחינתי להתבטא. קולנוע מעניין אותי מאוד, והקומיקס מבחינתי הוא סוג של התעסקות כמעט קולנועית. נחשפתי לקולנוע, לספרים ולאמנות ויצרתי סינתזה. הלכתי ללמוד איור בויטל והכרתי שם את אקטוס, הם סיפרו על החוויות שלהם וזה פתח בפני עולם חדש. בעצם התחלתי מקומיקס אלטרנטיבי לפני שהגעתי לקלאסי. קומיקס נותן הרבה יותר שליטה על הממד החזותי. הרבה פעמים אני מתייחסת לזה בתור קומפוזיציות, בתור ציורים. אם הייתי עושה קולנוע הייתי עושה משהו מאוד מסוגנן. יש משהו אינטימי ואישי בקומיקס. אני והנייר. אין סט וצוות. זה משהו שאני מאוד אוהבת, גם בגלל שזה עיסוק מאוד פיזי, כמו קדרות.

מיכל: זה הטיפול הפסיכולוגי הכי משתלם.

יפעת: זה כמו מדיטציה. אני נרגעת כשאני מציירת.

גיא: אני לא רגוע כשאני עובד. אני מאוד מרוכז, פרפקציוניסט. מאז שהתחלתי לצייר במחשב זה יותר טוב.
במקרה שלי, מגיל צעיר העתקתי קומיקסים של מישל קישקה ממגזינים - מיסטר T, מולא המעולה, וגם אסטריקס. בראיון לבצלאל אמרתי שהשאיפות שלי הן בתחום האיור, אבל התכוונתי בעיקר לקומיקס. גם עבודת הגמר שלי הייתה קומיקס.

יפעת: אני הגעתי לקומיקס כי יש לי נטייה להתעסק עם דברים אלטנרטיביים. קומיקס נראה לי אחלה נישה. למרות שלא הכרתי את התחום מילדות. זה תחום שאני מתחברת אליו אישית. אני מרגישה שבאיור אני מבטאת את מה שיש לי להגיד.

אמיתי: מבחינתי הַיִחוד הוא קודם כל העניין של הסיפור. מגיל מאוד צעיר אני מעביר סיפורים בציורים, עוד לפני שהציורים האלה היו קומיקס. קומיקס הוא מדיום נגיש - מספר הפילטרים עד לקהל הוא קטן, בעיקר כשאתה יוצר עצמאי. טלוויזיה היא מדיום קליט אבל שטחי, לספרות יש יכולת להיות מורכבת אבל היא פחות נגישה, בקומיקס אפשר להעביר מסרים מורכבים בצורה קליטה.

עברתי את המסלול שנפוץ יותר אצל יוצרי קומיקס בשאר העולם - אתה מתחיל מלאהוב את המיינסטרים בתור ילד, ומיד יש לך תחושה שאתה רוצה לספר סיפור, אתה מתחיל בהעתקות אבל בשלב מסוים מתנתק מזה. גם בתקופה הנאיבית אתה צובר ניסיון במדיום מתוך העיסוק בו. בהתחלה התכנים שלך שגרתיים. ככל שאתה מתבגר ויש לך דברים מורכבים יותר להגיד על העולם, אתה מחפש אפיקי ביטוי מתאימים, ואז אתה מתחיל להתאים את המדיום למסר (..).

- איך זה לעבוד בקבוצה?

מירב: זה סוג של קבוצת תמיכה.

יפעת: יותר קל ליצור ביחד.

מיכל: זה מאפשר לחלוק השפעות וחשיפות - מראים אחד לשני את הספרים המגניבים שקנינו. העשייה המשותפת, ובעיקר הנסיעה לאנגולם, מאוד קרבה בינינו. הבנות משגעות את הבנים, אבל הם ילדים טובים.

- היה קשה?

מיכל: בספר הראשון אתה לומד עם מי אתה עובד ואת האהבות והשנאות שלהם.זה תהליך בפני עצמו, כל אחד לומד להכיר את האחר על צדדיו היפים יותר והיפים פחות. התהליך לא פשוט, אך בסופו של דבר נוצר צוות מגובש. לא מבחינת האמירה, אלא האפשרות לתת פידבקים וביקורת בונה.

- למה ''דימונה''?

אמיתי: לא סתם בחרנו בשם דימונה, רצינו שם עם גוון ישראלי שנושא איתו משמעות, אבל שנשמע טוב גם באנגלית ומכוון החוצה.

מירב: הכור האטומי.

אמיתי: מקור כוחנו.
 

מושפעים גם מזאב

- אבל העשייה שלכם, מבחינת החומרים שבסיפורים, לא תמיד מחוברת לכאן.

אמיתי: החומרים הם ברובם אישיים, ולכן גם יכולים להיות אוניברסליים. אבל הסיפורים שאנחנו מספרים מתרחשים כאן וזה ניכר בהם בבירור, בתוכן, בנוף המקומי ובאווירה. אפילו בסיפור של יאן, והוא בכלל גרמני! מצד שני אין כאן מגמה, ולראיה הסיפור של גיא, שהוא מאוד מקומי.

גיא: העשייה שלי קצת שונה מזאת של הקבוצה. אני עושה דברים פוליטיים ואישיים.

מיכל: לא אוהבים דברים כאלה בארץ. זאת אוכלוסייה מאוד קטנה.

גיא: דווקא יש מקום לדברים כאלה.

אמיתי: בסטיות (של פינגווינים) היו דברים בעלי גוון פוליטי שהצליחו דווקא בגלל המסרים הפוליטיים והחברתיים.

- ממי הייתם אומרים שהקומיקס שלכם מושפע?

גיא: זאב (הקריקטוריסט ז"ל) היה השפעה מוקדמת. פגשתי אותו בכיתה ג', סבתא שלי לקחה אותי להראות לו איך אני מעתיק יפה. בהווה בעיקר אדריאן טומיין, דניאל קלאוס, כריס וויר.

מיכל: אני יכולה להתמוגג מכל דבר. אני אוהבת אמנות מקרית - שלט פרסומת, נקודה אדומה על בגד, גרפיטי. יש לי אוספים של אלבומים שלמים עם פתקים, גלויות, הזמנות למסיבות, מפות, גושים טיפוגרפיים ועוד... אבל אם אני צריכה לבחור משהו, אז הסרט "צוללת צהובה" השפיע עלי מאוד - הטקסטורות, הדמויות,הצבעוניוּת של הסרט, וגם "אמריקן פופ" - סרט האנימציה של ראלף באקשי על תולדות המוזיקה.

מירב: ג'ולי דוסט. יוצרות קומיקס בכלל. בקולנוע - פליני.
 
 
יפעת: אני מאוד אוהבת את אנקה [פויכטנברגר, מאיירת מזרח גרמנית שהופיעה גם בספר האחרון של אקטוס - כל השאר מהנהנים בהסכמה]. היצירה שלי מושפעת מאוד ממוזיקה, החל מרוק משנות השבעים ועד לתחום האלקטרוני העכשווי.

אמיתי: קודם לכול דודו גבע. יצירות המופת האלמותיות שלו מִשנות השמונים המוקדמות השפיעו עלי, ובמידה מסוימת כמעט על כל מי שעושה בארץ קומיקס.
רק אחריו הכרתי את כל האלטרנטיביים האמריקאים: רוברט קראמב (פריץ החתול), פיטר באג (Hate), ביל ווטרסון (Calvin and Hobbes), ג'יימי היולט (Tank Girl), מייק מיגנולה, צ'סטר בראון, דייב קופר, פיטר קופר, פול פופ, לויד דאנגל. בזכות ירמי פינקוס גיליתי את לורנצו מאטוטי האיטלקי. יש אצלי גם השפעות יותר קלאסיות: קלימט, מוקה, מעצב פוסטרים יפני בשם טנאדורי יוקו.
 

יותר מדי צרפתים

- איך היה באנגולם?

אמיתי: אני חושב שבתור פעם ראשונה היה לא רע. פגשנו קוראים, אמנים ומו"לים מכל אירופה. קיבלנו פידבקים טובים. מכרנו יפה בפסטיבל עצמו וגם לחנויות ולהפצה. כרגע הספר כבר נמכר בחנויות בגרמניה, צרפת, הולנד ובלגיה, ועכשיו התחלנו לדבר עם דיאמונד, מפיץ הקומיקס הגדול בעולם שחולש על השוק האמריקאי. קיבלנו הצעות שונות להשתתף בתערוכות ובאנתולוגיות אירופאיות. שתינו בירה עם קומיקסאים גרמנים. היה כיף.

יפעת: אנגולם היה חוויה לימודית. קודם כל ההיחשפות מחוץ ל"ישראלי", וגם לראות את התשוקה הרבָּה לקומיקס.

גיא: ציפיתי למשהו יותר גדול. התאכזבתי קצת מזה שהרוב בצרפתית וכמעט כל הקהל צרפתי. מעט מאוד קומיקס אמריקאי. קיבלתי הרבה תובנות על איכויות הפקה ואיך ספר קומיקס יכול להיראות.
- איך הרגשתם באנגולם כישראלים?

מירב: לא הרגשנו שיש בזה דיכוי. ראינו בזה כלי מכירה. אין טעם להסוות את הרקע השונה שלנו, צריך לראות את זה כיתרון.

אמיתי: אני לא הרגשתי מאוד יוצא דופן (אולי כי אני לא בחורה). גרמנים, איטלקים, הולנדים, פינים, סלובנים - כולם כמונו: צעירים, שמאלנים, אלטרנטיביים ומציירים קומיקס. רק הצרפתים קצת מבאסים כי הם לא יודעים אנגלית.

מירב: היו מעט מאוד נשים.

אמיתי: כן, זה היה קצת מפתיע. באמריקה למשל יש יותר יוצרות אלטרנטיביות, אבל באירופה יש מגוון רחב יותר של ז'אנרים. אבל היה ממש כיף לראות תורים של שלוש שעות רק כדי לקנות כרטיס לפסטיבל קומיקס. והיה שם קהל מכל הסוגים, כולל משפחות שלמות.

מירב: זה היה ממש קהל של שבוע הספר.

גיא: המון ילדים, טיולי בית-ספר.

יפעת: וכולם יוצאים מפוצצים בקומיקס.

יפעת: המיקום שלנו היה באוהל של הפנזינים. נראנו מאוד אקזוטיים וגם היינו בין הבנות היחידות באוהל. היינו היחידים מישראל. אקטוס לא נסעו השנה אבל מדברים עליהם הרבה, מאוד מעריכים אותם. הם בהחלט סללו את הדרך במובן מסוים.

- ומבחינת היציאה החוצה, הגישה שלכם זהה לשלהם?

אמיתי: ההצהרה הראשונית של אקטוס הייתה שאין בארץ שוק למה שהם עושים, ולכן הם יוצאים החוצה. אני לא מסכים עם זה. מבחינתי אני יוצא החוצה כי אני רוצה גם לצאת החוצה. אנחנו לא מפנים עורף לשוק הישראלי, ואני שמח שגם אקטוס התחילו להוציא את הדברים שלהם גם בעברית. אני מניח שגם אנחנו נעשה את זה מתישהו.

גיא: רוב מי שקורא בארץ קומיקס יכול להסתדר עם האנגלית, והשפה לא תהיה הסיבה שבגללה הוא לא יקנה את הספר.

מירב: אין לנו הסתייגות אידיאולוגית מלהוציא את זה גם בעברית.

יפעת: למרות שזה כן יציב אתגר טיפוגרפי מבחינת המראה.

- תוכניות לגבי העתיד?

אמיתי: הספר הראשון, לפחות מבחינת התחושה שהוא משדר, הוא יותר אנדרגראונד מאשר אמנותי. בפסטיבל התחום האלטרנטיבי היה מאוד בכיוון האמנותי. יכול להיות שאם היינו נוסעים לאייפ (פסטיבל קומיקס אלטרנטיבי בארה"ב) היינו רואים את הכיוון האלטרנטיבי האמריקאי, שהוא יותר סיפורי ואנדרגראונדי. אני עדיין לא יודע לאן הפרוייקט שלנו ימשוך, אבל אני מקווה שזה ימשיך להיות אוסף אקלקטי של דברים, מגוון, ללא אחידות סגנונית. מעבר לזה נלך לאן שזה יקח.

יפעת: אני עדיין רואה את הקומיקס יותר כסוג של אמנות. אולי בגלל זה יש משהו במבנה הקלאסי של הקומיקס שמקשה על הקורא הישראלי, שלא יוצא לו להיחשף לקומיקס אמנותי. רוב הקוראים לא נחשפים לדוגמאות המורכבות והמפותחות יותר של המדיום, ולא מתקדמים אליהן. עם זאת, הספר הזה רק מוציא מאיתנו את הרצון ליצור ולהמשיך ולהוציא עוד ספרים. זה לא שהותשנו ואנחנו זקוקים למנוחה. להפך - זה מילא אותנו במרץ.

מירב: היה שוויצרי אחד שהתלהב רק מהבנות, והוא המוציא לאור של "דרוזופיל", הוצאת ספרים נחשבת של קומיקס אמנותי. הוא מחפש אמנית קומיקס פלשתינית ורוצה לשלב אותנו בספר יחד איתה. יש איתו סוג של מו"מ.

אמיתי: הוזמנו להשתתף בגיליון מיוחד נגד המלחמה בעיראק של עיתון הקומיקס הסלובני סטריפבורגר. הקומיקסים מהגיליון יוצגו גם הם בפסטיבל בברלין, כך שיתכן שנופיע שם בשתי תערוכות במקביל.

מיכל: להוציא עוד ספר..ועוד אחד.. ועוד אחד..

גיא: אני מקווה שנצליח. ובעיקר אני מקווה שזה יתן לעוד אנשים בארץ את התחושה שזה אפשרי. אני מאוד מקווה שההצלחה שלנו תעודד יוצרים ישראלים נוספים ליצור קומיקס ולפרסם אותו.

אמיתי: אנחנו עדיין אופטימיים!

__________________________________
הראיון פורסם במקור באתר המעולה קונספציה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by