בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה 
תכין לי, שחור 
 
 מצאו את ההבדלים    צילום: רויטרס/יח``צ    
טלוויזיה |
 
ליבי בגנו

דיוויד פאלמר, הנשיא המהוגן של הסדרה "24", היה מי שהכשיר את הקרקע לברק אובמה. וגם: למה נשיא שחור כן, אבל אישה לא. ליבי בגנו חוזרת לטלוויזיה בשחור-לבן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האידיליה בהתגלמותה. הנשיא בארטלט
 האידיליה בהתגלמותה. הנשיא בארטלט 
 צילום: "הבית הלבן" 
 
רבות כבר דובר בכל הנוגע להשפעה שיש (או אין) לתכנים טלוויזיונים על חיינו. רק בימים אלה התפרסם מחקר הגורס כי תוכניות בעלות תכנים מיניים מעלות את הסיכוי להריון בקרב נערות מתבגרות. בכלל, רבים נוטים להאמין שסקס ואלימות על המרקע מתורגמים למציאות שרירה וקיימת. נשאלת השאלה, האם הטלוויזיה, באמצעות דמויות שהן פיקציה תסריטאית, יכולה להשפיע על הלך רוח פוליטי של אומה שלמה? ויותר מכך, האם תוכנית טלוויזיה מסוגלת לסלול דרך לשינוי אמיתי וחסר תקדים כמו זה שארצות הברית עומדת בפניו עם נצחונו הכמעט ודאי של ברק אובמה במירוץ לנשיאות? רבים יאמרו שהתודה נתונה ליוצרי הסדרה "24" ובעיקר לפאלמר, דיוויד פאלמר.

בטלוויזיה האמריקאית, דמות הנשיא השמרן, המלבין וחובב הצייד וכלי הנשק היא כבר מזמן פאסה ועושים בה שימוש בעיקר לצרכי פרודיה. נדמה שהדבר הכי קרוב לשלמות בחדר הסגלגל שהאמריקאים קיבלו על המסך הקטן היה הנשיא ג'ד בארטלט בסדרה עטורת הפרסים "הבית הלבן". הוא היה חביב אך רציני, לבן אך סובלני, אנושי ופגום אך איש משכמו ומעלה, גם דמוקרט שלא פוחד להראות שהוא כזה וגם פרס נובל לכלכלה על המדף – שלא יגידו שאין לו הישגים. למרות הטון המעט פרו-בוש שלקחה הסדרה על עצמה אחרי אירועי ה-11 בספטמבר, נדמה שאיש לא היה מתנגד אם מרטין שין, סליחה, הנשיא בארטלט, היה מתמודד על אמת.
 
 הוליווד בשנים של עידן בוש ג'וניור לא היתה יכולה שלא לפתח איזושהי ריאקציה לטמטמת שהלכה בבית הלבן וכך נוצרו להם שני הנשיאים הטלוויזיונים המסקרנים ביותר השנים האחרונות 
אבל עם כל הכבוד, ג'ד באטרלט הוא גבר לבן ותפקידה של טלוויזיה, לפחות על הנייר, הוא לאו דווקא לחקות מציאות קיימת, אלא ליצור מציאות אלטרנטיבית. הוליווד בשנים של עידן בוש ג'וניור לא היתה יכולה שלא לפתח איזושהי ריאקציה לטמטמת שהלכה בבית הלבן וכך נוצרו להם שני הנשיאים הטלוויזיונים המסקרנים ביותר השנים האחרונות. וההקבלה ביניהם, היא לא פחות ממרתקת ואף אינדיקטיבית למערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב.
 
לא עזרה להילארי. דייויס
 לא עזרה להילארי. דייויס 
 צילום: "גבירתי הנשיאה" 
 
מקנזי אלן (ג'ינה דיוויס) אכלסה את הבית הלבן ב"גברתי הנשיאה" והיתה אמורה, לכל הדעות, להכשיר את הקרקע להילארי קלינטון ולהרגיל את הקהל האמריקאי לנוכחותה של אישה בתפקיד. דיוויס הייתה מצוינת ובנתה דמות מרתקת של אישה ואם אוהבת שנלחמת על מקומה בעולם של גברים. עם זאת, הסדרה, כמו גם הילארי, לא הגיעה רחוק. "גברתי הנשיאה" בוטלה אחרי עונה אחת וקלינטון כידוע, הפסידה לאובמה את כרטיס ההתמודדות. אם לא אישה, אז מה לגבי גבר אפרו-אמריקאי? האם זהו נתון שיכול להתקיים אך ורק בבדייה הוליוודית? בסרט "פגיעה קטלנית" גילם מורגן פרימן את נשיא ארה"ב, אבל מאחר ועיקר הסרט התמקד באפוקליפסה בדיונית ובין כה וכה פרימן הוא הכי קונצנזוס שיכול להיות, תפקידו כנשיא לא עורר גלים.

היה זה הנשיא דיוויד פאלמר (דניס הייסברט) מ"24" שנדמה שהפך את הקערה על פיה והראה לאמריקאי הממוצע שזה יותר מבסדר להצביע למועמד שחור, זה אפילו עדיף. פאלמר היה גיבור מלחמה, איש חכם, שקול ומלא חמלה ואפילו אשתו המתוחכמת והמשוגעת לא הרסה לו את המוניטין. הוא שם את מבטחו בג'ק באוור הפרובלמטי ובפני שניהם עמדה תמיד טובת העם והאומה, לפני הכל. גם טון דיבורו הרך והפיזיות החסונה, לא הזיקו לדמותו של פאלמר שהפכה לאחד הנשיאים הכי לגיטימיים שנראו על המסך. לאחרונה נבחרה דמותו כנשיא הטלוויזיוני האהוב ביותר בכל הזמנים בסקר רחב היקף שנערך בארה"ב. וכן, אנחנו לא שוכחים – הוא שחור.
 
 
 
אז למה אישה לא ואפרו-אמריקני כן? ב"גברתי הנשיאה", מקנזי נכנסה לתפקיד אחרי שהנשיא מת במפתיע והיא הוקפצה מכסא סגן הנשיא, וזה הופך להיות שיטתי לאור העובדה שגם נשיאת ארה"ב בסדרה "נמלטים" (פטרישה וויטון) התחילה כווייס-פרזידנט לפני שהגיעה לכס הנשיאות בתחבולות. הנשיא פאלמר, לעומתן, נבחר לתפקיד בקלפי. אבל נדמה שההיבט החשוב ביותר המבדיל בין השניים האלו קשור לעובדה שכל מהותה של הנשיאה מקנזי אלן היתה קשורה בעבותות לעובדה שהיא אישה וקווי העלילה נכתבו בהתאם. לא כך במקרה של דיוויד פאלמר. צבע העור שלו מעולם לא היווה אישיו. לא זכור לי ולו דיאלוג אחד ב"24" שהתעסק בהיבט הגזעי בכל הנוגע לצרות של פאלמר (ואלוהים יודע שהיו לו הרבה). הסדרה הציגה את התמודדותו ואת זכייתו בצורה הטבעית ביותר ובכך, על פי רבים, סייעה רבות ללגיטימציה חסרת התקדים לה זכה וזוכה ברק אובמה.

גם דניס הייסברט, תומך אובמה נלהב, מאמין שדמותו תרמה לקידום ואימוץ הרעיון של נשיא אמריקאי שחור ואף אמר בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס": "ברק הוא אדם רגוע, מאוזן ובעל שליטה ברגשותיו שמצויד גם באינטליגנציה רבה. כך אני ניסיתי לגלם את פאלמר". לא יודעת לגבי האמריקאים, אבל לי זה נשמע לגמרי לא רע.

ארצות הברית בוחרת
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by