בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
בלי כיסוי 
 
  צילום: יח``צ    
מוזיקה |
 
סנונית ליס

הגרובטרון אולי עושים שמח אך אלבומם "הדרך מתמשכת" הוא לא יותר מאוסף קאוורים שלא מרענן, מחדש או מרגש. ביקורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
גירסאות כיסוי שתופסות אותך בבטן, הן בדרך כלל אלו שממציאות שיר מחדש, צובעות אותו בצבע שונה, מבליטות פן אחר שלו וגורמות לך לגלות אותו פעם נוספת מנקודת מבט רעננה. פיונה אפל הצליחה לעשות את זה ל"Across the Universe" של הביטלס, הפסנתרן המופלא בראד מהלדאו הצליח לעשות את זה לשירים של רדיוהד, והתפוחים עשו את זה ל-"Killing in the Name of" של Rage Against the Machine. באלבום השני של הגרובטרון, "הדרך מתמשכת", המבוסס כולו על גירסאות כיסוי, אין ולו ביצוע אחד כזה.

הגרובטרון מתיימרת להיות יותר מלהקת קאוורים. אלא שבכדי לעשות זאת, עליה לחצות את הקו שבין אומנות – מלאכה המתבססת על טכניקה טובה, לבין אמנות, וב"הדרך מתמשכת" הקו הזה אינו נחצה. העיבודים של הגרובטרון חביבים ברובם, מתבלים שירים ישראליים מוכרים בבלוז, דיסקו ו-Fאנק, אך הם לא באמת מעניינים או נוגעים ללב, ואין בהם שמץ של אמירה אישית.
 
אין כיסוי ליומרה
 אין כיסוי ליומרה   צילום: רן בירן 
 
הגרובטרון לא נמצאת כאן כדי לסקרן את המאזין או לרגש אותו, היא כאן כדי לעשות שמח. את המטרה הזו היא משיגה בהצלחה כמעט רבה מדי - לפעמים נדמה שהנסיון הזה מזיע מרוב מאמץ. הלהקה שואפת להוסיף גרוב ללהיטים מוכרים, אך היא מצליחה לעשות זאת באופן חלקי בלבד. העדכניות של הגרובטרון היא בניחוח סבנטיז והצליל שלהם מאוד גזעי במונחי רוקנ'רול, אך במונחי המאה ה-21, הוא מעט מיושן. "הו ארץ אהבתי", למשל, הוא מפגן קלישאתי ודביק של אנכרוניזם מוזיקלי, למרות ליווי כלי נשיפה מוצלח. לא הייתי מופתעת לו הייתי מוצאת שכמותו גם באלבום "מיטב שירי הלהקות הצבאיות" משנת 1990.

החסרון הגדול ביותר של הלהקה, לטעמי, טמון בזמר שלה - דרור אהבה רומם. אין דרך נעימה לומר זאת, אבל הגשתו של אהבה רומם מזכירה את זו של זמר חתונות. מנוסה אמנם, כזה שיודע את העבודה וששירתו מהוקצעת, אך גם כזה שמעניק לשירים פרשנות משעממת וחסרת רגישות. את "תן לי כוח", שזכה לעיבוד במקצב רגאיי עם חצוצרות ונגיעות אלקטרוניות, הוא שר במה שנשמע כחיקוי מוצלח למדי של אריאל זילבר בימים שלפני הגבעות. התוצאה מהנה אך מנותקת לחלוטין ממהות השיר, ומעוררת תחושה שהסולן לא מבחין במלים הקשות "אז מה אם אני זוחל, אז מה אם אני בוכה". אז נכון, גם ההגשה של זילבר הייתה כזו, אלא שבמקרה שלו היה מדובר בניגוד מכוון שיצר אפקט אירוני. הביצוע של אהבה רומם, לעומת זאת, פשוט נשמע לא קשור.

 
למרות זאת, חשוב לציין שהגרובטרון מורכבת מנגנים טובים. בולטות לטובה נגינת הגיטרה של אייל הלר ועבודת כלי הנשיפה של עודד מאיר, אורן בן אבי, עופר פלד וארתור קרסנובייב גרשנזון. חרף הביקורת, יש באלבום כמה ביצועים מעניינים יותר: "אצלנו בכפר טודרא", עשה לי חשק להשתתף בחאפלה כאן ועכשיו. השיר המהנה ביותר באלבום הוא "מכבי הישן" שזוכה לגירסת כיסוי מפתיעה, לשם שינוי, בסגנון ג'אז עדין. הניגוד שבין הפרשנות לשיר מספק טוויסט חיוני שחסר מאוד בשאר הרצועות.

מספרים שהגרובטרון נשמעים מצוין על הבמה. אם אתם בעניין של ערבי פולקלור מקומי, אין ספק שהופעה שלהם עדיפה על פני ערב פחד ותיעוב עם עינת שרוף. אך כשהם מקובצים יחד באלבום, ביצועיהם לא מצליחים להפוך ליותר מעוד אוסף גירסאות כיסוי סתמיות.
 
 
הגרובטרון - "הדרך מתמשכת"
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by