בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
המרכז למידע זניח 
אלוהים נמצא בפתיתים הקטנים 
 
  צילום: רויטרס, אביב חופי, אימג`בנק/GettyImges    
המרכז למידע זניח |
 
שרית סרי

לעבור כל יום דרך כיכר רבין זה כמו לשלם הוראת קבע רגשית * אובמה מטריף את נשות אמריקה * אפילו פרסומת לפתיתים מדברת מעל גובה העיניים * חנן גולדבלט מתמודד כמעט עם המוות * הפרידמנים נולדו 50 שנה לפני "האח הגדול" * שרית סרי מסדרת לכם את השבוע במדור קטן עם תובנות גדולות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אובמה בעזרת נשים

הנשים שלו. אובמה, מישל והבנות
 הנשים שלו. אובמה, מישל והבנות 
 צילום: פליקר 
 
כותרת משנה בענייני הנשיא היפיוף: "סקר שנערך ימים לפני יום הבחירות בארה"ב: הרווקות נהרו אחרי אובמה, הנשואות נשארו נאמנות למקיין". בוודאות, גם הגרושות והנערות תומכות בו, גם הנשואות האמריקאיות הצביעו לו בסתר, אפילו הישישות בדיור המוגן במסצ'וסטס. סוף סוף קולה של האישה האמריקאית נשמע – ובגדול.

יכול להיות שנשות ארצות הברית הן ששינו את ההיסטוריה? יכול להיות שהגבר הנאה, המרשים, הקליל, הקומיקאי, הכריזמטי הזה הטריף את נשות אמריקה עד כדי כך? האם זו גרסת ליזיסטרטה 2008? אובמה, שילוב קטלני של אלי פיניש-אדי מרפי-ינון מגל-ביל קוסבי-דודו טסה, בהחלט עושה לנו את זה. כלומר, דעותיו הפוליטיות.
 

נשק יום רבין

מה שלומכם בלעדיי?
 מה שלומכם בלעדיי? 
 צילום: יח"צ 
 
יום השנה לרצח רבין צוין אתמול בכל בתי הספר ברחבי הארץ, המון חולצות לבנות ברחובות. נאמרו כל המילים, הושרו כל השירים, נבדקו כל המניעים, כל התסריטים לגבי מה היה שם בשעה שאחרי היריות נכתבו, שוכתבו וממתינים למשקיע. והנה ברקע, דליה איציק בשידור ישיר מהכנסת, נואמת ומבקשת מאיתנו להשליך את יגאל עמיר ל"פח הזבל של ההיסטוריה", אבל בהרגשה שלי, אם אמצעי התקשורת עדיין מתעניינים בו, הוא עדיין לא הגיע לסל המחזור.

כמקימת המרכז למידע זניח, חשבתי שמעולם לא נבחנה הזוית המוניציפלית של הרצח. איש לא בדק או תיחקר את תושבי תל אביב הגרים לאורכו של רחוב אבן גבירול איך הם מרגישים עם מה שקרה להם ברחוב, לאף אחד לא אכפת מאלה שנתקלים באנדרטה על בסיס יומיומי. אלה שהרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל תקוע להם מול הפרצוף כמו פלייבק חורק של שיר "הרעות" בביצוע המקורי. מעולם לא שאלו אותם באופן אישי מה שלומם עם הנושא הממלכתי הזה. ולמה? כי זה לא מעניין אף אחד.

מקום מגוריי מאלץ אותי לעבור כמעט בכל יום דרך הכיכר הכי מפורסמת בארץ, בדרכי הביתה או ביציאה מהעיר שלי. 13 שנים אני עוברת לאורכו של אבן גבירול, ובכל פעם שאני עוברת עם האוטו ליד המקום שבו נרצח רבין, אותה תחושה חולפת לי בראש בצער ובתדהמה. כל סידור פשוט בעירייה, מחייב מעבר פיזי רגלי צמוד ליד האנדרטה לזכרו. לא מעט שיחות סרק שמעתי במתחם הסטרילי הזה, בדרכי אל המדרגות התלולות כדי לטפל בארנונה ובתו-החנייה האזורי שלי ובאיזי פארק ובסלו-פארק ובחולדאי-פארק. בכל פעם אותן מחשבות ודיבור פנימי מציפים אותי: 'מכאן הוא ירד', 'כאן הוא עצר', 'כאן הוא נורה'. כמו שחזור פרטי של האירועים שנחרטו לי, כמו הוראת קבע רגשית לאזור הזה, לרחוב הזה ולכיכר הזאת. ייתכן שמי שלא גר במרכז הארץ או בתל אביב ואינו מחויב לעבור שם, יכול להדחיק את מוחשיות הזיכרון. כשגרים מאוד קרוב – זה מרגיש אחרת.

לקראת ציון יום השנה פורסמה מודעה ובה פרטים לגבי העצרת וכותרת גדולה. בתחתית המודעה לציון יום הרצח הוסיפו כוכבית ואותיות קטנות: * חל איסור על הכנסת כלי נשק לאזור הכיכר. יש מה להוסיף? כן; עכשיו נזכרים?!
 
 

הפרידמנים היו כאן מזמן

פרידמנים אורגינל
 פרידמנים אורגינל 
 צילום: יח"צ 
 
עד דק נטחן מושג הפרידמנים בשבועיים האחרונים. מה שרבים לא יודעים, זה שהפרידמנים איתנו כבר 50 שנה. רביעיית מועדון התיאטרון פעלה מסוף שנות החמישים וגלשה אל שנות השישים וכל עניינה היה בידור וסאטירה בזמר. חבריה היו יענקל'ה בן סירה, גדעון זינגר, ראובן שפר ושמעון בר (ז"ל). אפשר "לקרוא" עליהם בוויקיפדיה (שם אגב, עד לפני חודש, היה לי ילד בשם מיכאל – כשבמציאות יש לי ילדה בשם גל).

את הרביעייה הנ"ל, שהלהיט הגדול שלהם היה "אין כמו יפו בלילות", לקחו תחת חסותם חיים חפר ודן בן אמוץ, שכתבו להם חלק מהטקסטים.
את המילים לאחד השירים שלהם, "אמא באך" שמו, כתב דן אלמגור שכבר אז השריש את השם/מושג "פרידמן" והציג אותו כטמבל:

"יוהאן סבסטיאן באך היה ידוע כנגן.
יוהאן סבסטיאן באך ניגן, סליחה, על האורגן.
יוהאן סבסטיאן באך היה מלחין פורה מאוד.
אחד-עשר בנים ותשע בנות.
כל המרבה בבאך הרי זה משובח.
פיליפ עמנואל באך הבן היה מלחין מוצלח,
והשני שהצטיין הוא יוהאן כריסטיאן באך.
גם וילהלם פרידמן באך פרט יפה על צ'מבלו,
אולם אומרים שהוא היה קצת ככה טמבלו.
כן, יוהאן פרידמן באך היה קצת מטומ-באך"

גילוי נאות א': שמעון בר ז"ל הנ"ל היה קרוב משפחתי מצד אבא.
גילוי נאות ב': הכותבת חצי פרידמנית, חצי בובלילית. בת תערובת. סוריה רומניה.
גילוי נאות ג': לבמאי הלהקה קראו... שרגא פרידמן.
 

תקראו בין הפתיתים

ראו, זו אמא שמגיעה מהקומה העליונה
 ראו, זו אמא שמגיעה מהקומה העליונה 
 צילום: מתוך פרסומת לפתיתי אסם 
 
שמתם לב שבכל פעם שיש בטלוויזיה פרסומת שבה מוצגת משפחה בת יותר משלוש נפשות – מישהו שם תמיד יורד מהמפלס העליון? (גם כשזו פרסומת לפתיתים, מוצר עממי לכל דעה).
 

המתחנן גולדבלט

כבר שנים אני טוענת, ביני לביני, שחוץ מעיכול והתמודדות עם המוות – הדבר הנורא הבא שיכול לקרות לאדם זה כשהוא נדרש "לטהר את שמו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by