בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עירוניה 
הלהט של 1980 
 
 כתב וצילם: שי אפשטיין   
עירוניה |
 

תוך חמש שנים קו הרקיע של תל אביב יהפוך לאופק פלדה כהה וכיכר העיר תיהיה לא יותר מעוד פיסת נדל"ן. שי אפשטיין מגייס את הפסימיות שלו ומתחיל לבנות לגובה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
כמעט חמש שנים חלפו מאז ראש העיר נבחר מחדש, בלבו של חודש נובמבר קייצי. השנה היא שנת 2013 וקו הרקיע של תל אביב התגבש לכדי אופק פלדה כהה, עליו מרצדות שכבות נוצצות של זכוכית גסה. מטוסי נוסעים שמנמנים גולשים ברקיע מזרחה, פורצים מסך ענני גשם שחורים. לפרקים נעלמים בגבם של צמרות המתכת ושוב מופיעים, מעלים ערפילי זכרונות דהויים ממראות זירת הטרור במנהטן. חמש שנים חלפו. חמש שנים של בניה מאסיבית לגובה, של טירוף נדל"ני, של אורגיית בנייה חסרת מעצורים, שבסופה, הזהירו מומחים - אף עלול להיעלם צילו של אדם החולף ברחוב.

 
 
 
מאז נבחר ראש העיר הותיק לקדנציה נוספת, פוזרו על פני העיר עשרות מגדלים. בגשם מסמרים סוחף וברד של בלוקים, עמלו חודשים ושנים ראשי ועדות הבניה לטיהור זהותה של העיר שצמחה במאה ה-20. אתר אחר אתר, נעלמו מדשאות ושדות, חצרות בניינים עתיקים וגדרות מטפסים; את מקומם תפסו זקיפים חמורי סבר בני עשרות קומות. נקודה אחת מני רבות, שצפויה הייתה להימחק מעל פני הקרקע, הייתה כיכר המדינה. זקני העיר יודעים לספר כי בשנות השישים חנו בכיכר החולית קרקסים זרים שבאו להופיע בפני ההמון הצוהל. בשל השילוב בין בוץ חורפי, קרקס קייצי ובידור המוני דבק בכיכר הכינוי הידוע, על שמה הישות הציונית הצעירה, שנעה ממש כבימינו, בין יאוש קודר לשמחה מתפרצת. בשנת הבחירות 2008 המקום עוד היה שטח ירוק ופתוח בו נדו הלוך וחזור להקות של יונים, אולם כעבור זמן מה לכלים הכבדים ניתן ההיתר, ואלו מיהרו לשטוף את הקרקע.

 
 
שלושה מגדלי עשירים בני 40 קומות ובבסיסם קניון עצום, אליו יוביל כביש מנהרה; זה מה שברא מוחם הקודח של ארכיטקטים חברי ועדות, בשם החירות, הצדק והזכות לקניין פרטי. באופן דומה, באיזורים נוספים ברחבי העיר, כוסו בניינים עתיקים בבטון, נעלמו השבילים הפתוחים ונחסמו מסדרונות האוויר. מי שביקש לראות כוכבים נתקל בצנרת שקופה של אורות פלורסנטים. זו נפרשה בשמיים כתומים שהאירו לילה ויום. גם חברי הסיעות במועצת העיר המפולגת לא יכלו לו לשטף, שכבש רובעים ושכונות.

 
 
אחד ההסברים המלומדים של קברניטי העירייה היה כי מדובר בקרקעות פרטיות וכי העירייה אינה יכולה לפעול בנידון. לא רבים מאיתנו יודעים, ויש כאלה שהעדיפו לשכוח כי באמצע שנות ה-70 החליט שלמה להט, ראש העירייה דאז, כי מן הראוי שכיכר המדינה תשאר ריאה ירוקה בלב האיזור הבנוי. "תוכנית 1980" היה שמה של ההצעה החלופית שלהט הגה ובאמצעותה רצה לשלוח יד לכיסם של אנשים פרטיים ולחלץ מתוכם פיסות אדמה לכלל הציבור. באומץ לב וחזון, להט חתר להפוך שטח פרטי לפארק ציבורי. והנה, כסופם של רעיונות מסוג זה, נגנזה התכנית בלחץ פקידי ממשלה ולא אושרה מעולם. הצבועים עטו על הטרף הגוסס ובתהומות יללותיהם דעך גם הלהט של 1980. והיום? לא ירוקים ולא נעלים. הכל עיסה צמיגית של פוליטיקה שחורה.

 
 
קשה שלא לתהות – האם אפשר היה אחרת? בלילה של חצי ירח, חצי כוכב, אני יורד מהקטנוע, מתקרב למרכז הכיכר ונשכב על הארץ. המצלמה הנאמנה שלי ממצמצת לצידי על ספסל עץ לח. לו רק יכלה לדבר. הקרקע קרה לי, החצץ דוקרני. נמלים קטנות נאספות בסמוך, מתכווצות לצד עלה יבש שנסדק. השניות מתקתקות. זה זמן חשיפה שאוזל. חמש שנים, חמש שנים תמימות חלפו ואין פוצה פה ומצפצף. חמש שנים של הרס, של מלט אפור, של רוחות קלושות וחול בלי צדפים. לבסוף נותר בידי צילום אחרון.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by