בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
המרכז למידע זניח 
פחד ותיעוב באנטנה 
 
 יח``צ, GettyImages   
המרכז למידע זניח |
 
שרית סרי

רציתם לזפְּ-נֵם מול הטלוויזיה, אבל קיבלתם את ג'יל המרטשת * חשבתם שטיפקס מתעסקת בעמבה, אבל גיליתם שהיא גורמת לכם לבכות * התכוננתם לשלשולים בגלל הטונה, אבל אז זפזפתם לתשדירי הבחירות. שרית סרי מסדרת לכם את השבוע במדור קטן עם תובנות גדולות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

שימו לב: המסך עבר עבודת ריטוש

פרוגרמינג שכולו אימה
 פרוגרמינג שכולו אימה 
 צילום: "המנסרים מטקסס" 
 
מה בסך הכל רוצה בנאדם בסוף יום עבודה? לחזור הביתה בשלום, להצליח לחמוק מ"פגע וברח" אחד לפחות, למצוא חנייה, לעלות הביתה, לחבק את הבנזוג, להיות עם הילדים, לשחק איתם, להקריא להם סיפור, להתקלח, טרנינג, פנטופעלך, תנור, שמיכה מפנקת, התפרשות רחבה על ספת הסלון וזפזופ אל משהו שירגיע אותו, שיסגור לו את היום בנחת, שינקה לו את המערכת, שיבדר אותו, שיעשיר אותו, קצת לרוקן את הראש ממחשבות, לתת פאוזה למטחנת הרגשות והאוברדרפט והחשבונות, בשקט, בשלווה, בלי להתאמץ, בלי להילחץ, לראות איזה סרט טוב, מעשיר, פותח מחשבה, מביא חלומות טובים, פשוט לזפְּ-נֵם עם חיוך שבע ומאושר של תינוק פרסומות לתחליף חלב אם.

חיטוט מקרי בלוח המשדרים, המפורסם בעתוני סוף השבוע, הבהיר לי שהחל מתשע בערב, כמויות אדירות של סרטי אימה, פעולה, מתח, רצח והרג – מציפות את מסכי ישראל ברוב ערוצי הסרטים של HOT ושל yes – ולא רק שהם לא עושים נעים לבנאדם בסוף יום העבודה, אפילו שמות הסרטים לבדם מסייטים אותי: ג'יל המרטשת, המתים, טירת האימה, רצח במחשבה תחילה, אימה מתחת לאדמה, גברים במלכודת, רגעים שלפני האסון, להעיר את המתים, נשמה רעה, איש הרס, חוזה להרוג, המנסרים מטקסס, משפחה מסוכנת, פשע, משחק הדמים, אינסטינקט רצחני, עת להרוג, להעיר את המתים, הגרמני הטוב. וזה מיקס מיקרי על קצה המזלג. אה, כן, היה אחד נוסף שלא הבנתי אם הוא דוקומנטרי או אימה: קייטנת מייקל ג'קסון.

בכל פעם שיש גל פשיעה בארץ, על סוגיו השונים, מיד מוזמנים לאולפן החדשות פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואנשי פענוח נפש האדם, כדי לפרשן לנו את מהלכיו הפסיכוטיים של הפושע התורן. ובכל פעם שיש טרנד פשיעה ברמה הסדרתית, הפסיכיאטרים או הסנגורים יטענו לאי-שפיות (זמנית או קבועה), או שיאשימו סרט תופת מסוים שבהשפעתו פעל הנאשם ושגרם לו לחקות את מעשיו של ה"גיבור". הלו? כבלים? לווין? מישהו שומע? אתם שם למעלה שקובעים את לוח השידורים, תעשו משהו.פליז. סלקו את סרטי האימה והזוהמה. צופים בכם.
 

איך את לא רואה שאת תקועה?

נזכור להם חסד נעורים. טיפקס
 נזכור להם חסד נעורים. טיפקס 
 צילום: יח"צ 
 
בשנת 1992 יצא האלבום השני של להקת טיפקס. מתוכו אני זוכרת שנקלטה לי במערכת ויברציה מחייכת כלפי הבחור המצחיקול ששר באופן מוזר מילים משונות ולא לגמרי ברורות ("רבי ג'ו כפרה"), ולא יותר. שנה לאחר מכן, זוכרת נסיעה בכביש מהיר, זוכרת אותי דומעת ונמסה מהשיר "עננה" ברקע. מיד התחלתי לשאול ולברר מה זה הדבר הקסום הזה? מי שר אותו? איפה קונים דיסק של האנונימי הזה? והרי לא זכרתי כלום, רק את המילה עננה, שכפי הנראה העיבה על חיי באותן דקות. לרגע לא קישרתי בין ההוא מרבי ג'ו לזמר המרגש שמילא לי את חלל האוטו. למחרת, צעדתי לחנות הדיסקים ושאלתי על שיר חדש של להקה או זמר חדשים וזמזמתי למוכר את "עננה". הוא לא ידע על מה אני מדברת. אחרי חודש כולם ידעו על מה מדובר. גם בתי, שהיתה אז בת שנתיים, שרה להנאתה את עננה בגירסתה שלה: אננס.

להקת טיפקס הוציאה דיסק כל שנתיים בערך, הלהיטים שלה שודרו בצרורות, זומזמו בכל פינה אפשרית והבהירו דבר אחד: נער הפריפריות כבש לנו את הלב, כולל חדרים שלא ידענו על קיומם, והפך לסמל הצלחה והשראה עבור כל אלה שהרגישו שאין להם סיכוי מהמקום שהם באים ממנו.

קובי אוז הוא צייד קלישאות ישראליות כלבבי (ע"ע השיר סתם), הסלסול המיוחד שלו מונח אצלי במקום של כבוד והקלילות שבה הלחין ושר גם טקסטים כבדים תעתעה: אם ואחות ("כי לימדו אותך במשפחה איך להיות קישוט"), בבית אבא (על אמונות תפלות טפלות) ואולי נעשה אהבה (מחשבות פנימיות של גבר בדייט), אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון (על פערים חברתיים), כמו נעלם ("כולם כאן מדברים מתי שלא שותקים"),והפעם שיר אהבה ("רוצה איתך רומן גשמי לא אפלטוני, עם אופציה לשנה"), התחנה הישנה (מדינה של מציאות בהמתנה...),יש לי חברה ("והיא לועסת מסטיק בריח של מנטול"), כמו ספינה על מים ("איך היא רוקדת לבושה בינתיים"), ביום שיפלו הכוכבים ("לא נחפש מילים, ננשום בשקט בחושך"), מעלה אבק ("אחווה של נידחים"), סתם ("מרוב הפוכות כבר נגמרו הישרות"), והשיר בעל השם המתוק אל תשכחי לזכור אותי.

הצטערתי לשמוע שטיפקס מתפרקים, אהבתי אותם, אולי גם דרך אוזניה של בתי, שלפני עשור לקחה איתה לכל טיול את כוורת ואת טיפקס. אבל כשהם הגיעו לריקודי עמבה, שם פרשתי בשיא, העדפתי לזכור להם את עננה מאשר את סמי וסומו.

 
 

נחש צפע, זמיר שחור

קחו את דף חשבון הטלפון של בזק.
התבוננו טוב טוב בפירוט.
גיליתם שאתם משלמים עבור מכשיר זמיר שחור? יפה!
אומנם מדובר ב-3.17 ₪ – אבל לא בשם הסכום התכנסנו הרי, אלא בשם העיקרון.

עכשיו תשבו. הניחו את החשבון בצד. נסו בכל הכח לזכור טוב טוב מתי ראיתם לאחרונה את הפאקינג מכשיר זמיר שחור הזה. האם אתם בכלל זוכרים איך הוא נראה? האם נתקלתם בו אחרי שנת 1980? אנא, תבררו עם בני הבית אם הם נתקלו בו והאם איזשהו זמיר שחור שר להם שיר בשלושת העשורים האחרונים.

ועכשיו, קחו מחשבון. תכפילו את ה-3.17 ₪ במספר המנויים של בזק – תשמרו אחד בזיכרון, והנה לכם תשובה מאיפה יש להם כסף לתשדירי פרסומת כל כך ראוותניים.
 
על מה בדיוק אתם משלמים?
 על מה בדיוק אתם משלמים?   צילום: חשבונית מזמרת 
 

אזהרה: תשדירי הטונה יגרמו לכם לצריבות, גירודים, שלשולים והקאות

עדיף על ביבי? תלוי איך אתם אוהבים את הבחילה שלכם
 עדיף על ביבי? תלוי איך אתם אוהבים את הבחילה שלכם 
 צילום: אילוסטרציה 
 
כותרות העיתונים זעקו בימים האחרונים: "...חברת המזון ויליגר קיבלה ממשרד הבריאות דיווח, כי עולה החשש להימצאות כמות גבוהה מהמותר של החומר הכימי היסטמין במוצר טונה בשמן, המופץ למוסדות. רמה גדולה של היסטמין עלולה לגרום לתחושת צריבה בפה, אודם בפנים, כאבי ראש, גירוד בעור, שלשולים, פריחה, דפיקות בלב והקאות".

ואני, שבהתחלה פספסתי את הפתיח של הכתבה, חשבתי שזו אזהרה לאזרחים לקראת מערכת הבחירות ותשדיריה הבאים עלינו עוד רגע.
 

תסרוקת בקמילה

הבריטים חזקים בחרצופים
 הבריטים חזקים בחרצופים 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
זו רק אני או שגם אתם רואים שקמילה, רעייתו של הנסיך צ'ארלס נראית כמו 'חרצוף' לא מוצלח של דיאנה?

הבלוג של שרית סרי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by