בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
ווסט סייד סטורי 
 
  צילום: יח``צ    
מוזיקה |
 
אלכס פולונסקי

אלבומו הרביעי של קניה ווסט הוא ההיפך המוחלט ממה שהתרגלנו אליו - ההיפ הופ השמח הפך למלנכוליה שעוטה על עצמה אפקטים אלקטרוניים כדי להתגונן מהמכה הבאה. אלכס פולונסקי האזין והבין איך מרגיש לב שבור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רובוט מרוסק
 רובוט מרוסק  
 צילום: עטיפת האלבום 
 
שנה לא קלה עברה על פצצת הכשרון קניה ווסט. אמו נפטרה בעקבות ניתוח פלסטי שהסתבך, והוא חווה פרידה ממי שהיתה ארוסתו ובת זוגו בשש השנים האחרונות. עם נקודת פתיחה כזו, ניתן היה לצפות שהוא יפקשש את התדמית שבנה לעצמו עד כה – ראפר ומפיק מוערך ועטור שבחים – וידחוף את הראש שלו לדלי של קוקאין עד שמצב הרוח ישתפר.

כמו שמציין שמו של אלבומו הרביעי, 808s and Heartbreak, ניתן למצוא בו שני מוטיבים מרכזיים, האחד מתייחס לכלים שאיתם יצר והשני לתחושות הגולמיות שגרמו לאלבום להתעצב (תרתי משמע) בצורה כזו: את פינת ה-808 סוגרת מכונת תופים מדגם Roland TR-808 שהוא התעקש להשתמש בה בכל אחד מהשירים באלבום בכדי להוסיף להם מקצבים שבטיים ולברוח כמה שניתן ממקצבי היפ הופ טיפוסיים. שברון הלב שלו מקבל ביטוי לא רק בשירים האמוציונליים (11 שירים עוסקים בזוגתו לשעבר ואחד מתייחס לאמו המנוחה) אלא גם בעיבודים שלהם – כמעט כל השירה שלו באלבום עוברת דרך ווקודר Auto-Tune שמעניק לקול שלו טון רובוטי ומרוסק.
 
ווסט מתאר את הבדידות והתסכול מהפרידה ב-“Heartless”, אחד השירים הבולטים באלבום, וגם היחיד שיש בו משהו שמתקרב לראפ ולפלואו היפ הופי. "איך יכולת להיות כל כך חסרת לב" הוא שר כשהקול הרובוטי שיוצר האפקט האלקטרוני רחוק מלהיות מרומם, אלא קר ומרוחק – תמהיל לירי וביצועי שלא משאיר מקום לטיפת אופטימיות.

 
קר ומרוחק. ווסט בפעולה
 קר ומרוחק. ווסט בפעולה   צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
על הפן הקצבי משתלט “Paranoid” המצוין שבו ווסט מעמיס על המילים את הצרות שלו, ועל הצליל את מכונת התופים. עבורי מדובר בפיצוי על " Say You Will" שפותח את האלבום באופן ארוך ומונוטוני וגורם להרגשה של שממה מוזיקלית, אבל עם נווה מדבר באופק. את “Coldest Winter” שבנוי מטקסט רפטטיבי קצר והפקה דלה אך מהודקת עם מעט חריקות רובוטיות בקטעים מסויימים, מקדיש ווסט לדונדה, אמו.

באופן מסוים יוצר 808s and Heartbreak את תסמין האלבום הרביעי. קצת כמו Kid A של רדיוהד, שהיה יריית הפתיחה שלהם לעבר צליל בעל נטייה אלקטרונית, כך גם האלבום הרביעי של ווסט מפתיע בחריגות שלו ביחס לקודמיו – פחות ראפ, יותר אפקטים קוליים בגזרת השירה. מבחינת התוכן, הוא מלנכולי לכל אורכו וקודר לפרקים, ומהווה בעצם אנטיתזה מוחלטת לחגיגיות המוזיקלית שבנתה את הקריירה של ווסט בשנים האחרונות.
 
 
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by