בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עירוניה 
בזמן שגירבצת 
 
 כתב וצילם: שי אפשטיין   
עירוניה |
 

בשדרות רוטשילד מפנטזים על ימים נשכחים של מעדני גורמה ומותגי מעצבים בזמן שקארל מרקס משתין על כולנו מלמעלה. שי אפשטיין מהדק חגורה ומודד חוסן לאומי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
"המשבר הכלכלי הזה. פאק! הדולר שוב עלה, כבר אין לי גרוש על התחת", מלמל בקריזה טיפוס צנום אחד לזוגתו שהניחה את ישבנה הבשרני על ספסל, בסמוך לבית הקפה במרכז שדרות רוטשילד. ממסך אדי הקפה עקבו השניים אחר קבוצות גברים ונשים שזרמו בתזזיתיות לשדרה מן הרחובות הסמוכים – נחמני, בצלאל ושות', תוך שהם משפשפים את עיניהם שהורגלו לתאורת פלורסנטים. אלו, בצאתם מן המשרד, מחדרי העסקאות ומסניפי הבנקים נשמו לרווחה פיח אוטובסים קליל שריחף כשלג ראשון, צעדו בזריזות כאילו הייתה זו שעתם האחרונה.

 
 
 
"בזמן שגירבצת אנשים הפסידו מיליונים, עשרות מיליונים, מיליארדים", תקף ברנש מחויט את הבחור שהתנמנם תוך חיטוט עצבני במכנסיו, לאורה של השמש שמעולם לא השקיעה בבורסה, רק באופק הים. "יא אפס, כולכם אפסים כאן" הצביע סביבו ופנה לדלפק הקפה בפינת הרחוב הסמוכה. "מה הוא רוצה זה?" תהה בפליאה ערסית הבחור, "יאלללה שיילך קיביני...". לא הרחק מהם השתרעתי גם אני על ספסל. בהיתי ימינה ושמאלה, נגסתי בפרוסת עוגת מייפל אגוזים, לגמתי מקפה חם, הבטתי סביבי שוב ושוב בציפייה שמשהו יקרה.

הרהרתי בכסף היקר של כולנו ששוקע במצולות הכלכלה החופשית המתפוררת ובעיקר חשבתי על חוסר הביטחון הכלכלי שרבים מאיתנו שרויים בו. הלכתי צפונה, חלפתי על פני רחוב שינקין והגעתי עד קצה השדרה. חסר מנוחה, נעמדתי מול חזית תיאטרון הבימה המתחדש. כבר לא הכל הצגה. הרהרתי במדד החוסן הלאומי שפורסם השבוע, על החשש הגובר בציבור מפני פיטורים, כשמימיני ומשמאלי שעטו רכבי ארבע על ארבע חדישים, יגואר חומה אחת וחתול פחים שחור, שמשום מה כשכש לעברי בזנבו.

 
 
תוך כדי הליכה שמתי לב שלשדרות רוטשילד יש את הצורה של האות האנגלית L. המשורר יהודה עמיחי כתב פעם: "אלמלא ה-L מלא רחמים, היו הרחמים בעולם, ולא רק בו". משרדי פרסום ועריכת דין, מסעדות יוקרה ובתי השקעות הם רק חלק קטן מהשמנת העשירה שמרפדת את מרכז העיר, את דפנות שדרת ה-L עטורת עצי הפיקוס. מוסדות אלו הם הליבה העסקית שמתקתקת, בזמן שסביבנו נחרבת כלכלת העולם. עד לא מזמן אכלו כאן נזיד צדפות סמיך בכפית מזהב, נגבו את התחת ברוטב שמנת וקנו סנדל באלף שקלים. וכעת כמו לכולם, גם כאן קצת רועדות הביצים, היהלום בקצה השן מתנדנד.

 
 
ה-L" של רוטשילד" והעושר הבורגני הזה הביא אותי להרהר בביטויים עבריים נדירים שמתחילים באות ל'; כאלו שרלוונטים למצב הכלכלי של עשירי העיר והמדינה, אלו שכותרות העיתונים מזילים דמעה עליהם חדשות לבקרים. צירופי מילים כגון: "למה מה?" – למה מה חשבתם לעצמכם בזמן שטחנתם את כל המיליונים האלה על הראש של כולנו? שהבועה הזאת לא תתפוצץ לכם יום אחד בפרצוף? "למה מי?" – למה מי אמר שאנחנו אמורים לרחם עליכם? מה קרה רבותיי, תאכלו קצת לחם שחור. "למה לא?" – למה לא תחפשו מישהו, שינגב עבורכם ת'דמעות בשכר מינימום? אני בטוח שתמצאו כמה שממש, אבל ממש רוצים לאכול. "לכו תחפשו" - ובקיצור, מה לכם כי תלינו? אני בטוח שקארל מרקס עושה מסיבה שם למעלה החודש. "הלו חבר, יש מצב לשאכטה, אינעל דינאק?"

 
 
"רבותיי, אחיי ואחיותיי, נא להדק חגורות. טיסה 14.5.48 של L-על נוחתת בלב העיר ולא, זה לא יהיה קל. במרכז מסלול השדרה נזכרתי במאיר "המשוגע" מרחוב שינקין, שנהג לבקש סיגריה מכל אדם שחלף ברחוב ובירך "תהיי בריאה!" בצעקה. מאיר ז"ל נהג לומר כי יהודים הם העם הכי טוב בעולם וכי כולם שונאים אותם מקנאה. האם נשאר כבר במה לקנא? לגויים התשובה.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by