בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גאולה דרך הביבים 
 
 למדה איך להתמודד עם נקבות. גאולה כהן   
 
יוענה גונן

יוענה גונן נשלחה לעשות כבוד לכלת פרס ישראל הטרייה, גאולה כהן, אך נקשרה אל הקיר ואולצה להכנע לכוחות חזקים ממנה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאחרונה נודע לי שאחת הדמויות הפוליטיות החביבות עלי, גאולה כהן, הוכרזה כזוכת פרס ישראל על מפעל חיים. במערכת החליטו שזה יהיה נורא מצחיק לשלוח דווקא אותי לסקר את הענין, ולהוציא ממנה כמה משפטי תודה לעם, לוועדה וללימור לבנת.

כך מצאתי את עצמי, בעיצומו של חורף תל אביבי מאוחר, דופקת בחשש על דלת משרדה של גאולה כהן בכבודה ובעצמה. מי חשב שאגיע לשפל המדרגה הזה, אמרתי לעצמי, אך השתדלתי לחייך את החיוך המנומס והציוני ביותר שיכולתי, עת גאולה פתחה לי את הדלת.

אחרי כמה דברי נימוסין, התיישבנו זו מול זו. היא על כסא מנהלים רך ומרופד, ואני על שרפרף נמוך למרגלותיה. "אני מתנצלת," היא חייכה אליי בחמיצות, "אין לי כסא אחר". שאלתי את השאלות הרגילות, איך את מרגישה ומה יש לך לומר לאומה, ושרבטתי את תשובותיה בדפדפת הקטנה והמסודרת שלי.

"על מה בדיוק את מסתכלת?"
"אה?"
בלי ששמתי לב, המבטים שלי נדדו כל הזמן אל בין רגליה של גאולה, אל טיפות הזיעה שנקוו מעבר לקו חצאית הג'ינס האופנתית שלה. לא יכולתי שלא להרהר, האם גם ימניות קיצוניות נוהגות לגזום את שערות ערוותן, ואם כן, האם הן עושות זאת בצורת מגן דוד. גאולה כנראה עלתה עלי, כי לפני שהספקתי לחשוב על הסבר הולם, היא ניצבה מעל השרפרף שלי במבט מאיים.

"את חושבת שאני לא יודעת מי זאת יוענה גונן? שמאלנית מטונפת שכמוך, שמעתי על אודותייך, ועל אודות הערבים שאת מוצצת להם. לא לחינם הגדירה אותי ועדת פרס ישראל כמקור השראה לציבור. אני אטפל בך כך שלא תצאי מכאן אותו אדם. כמה שעות איתי, ואת תזמרי "שתי גדות לירדן" כאילו אין מחר, כלבה! בכלא הבריטי למדתי איך להתמודד עם נקבות כמוך".

כנראה שמרוב הלחץ (שלא לומר ההתרגשות) איבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי, הייתי עירומה, קשורה על הבטן לכסא המנהלים המרופד של גאולה. גאולה עמדה לידי, עם ספר ביד. הנחתי שזה התנ"ך, אבל אז היא אמרה: "זהו פרי עטי, "אוטוביוגרפיה: סיפורה של לוחמת". כעת אקרא לך פרקים נבחרים ממנו, עד שתודי שאת שוכבת עם עראפת ומסגירה סודות לאויב."

הספר נמשך לאין קץ, וגאולה הקפידה להטעים כל הברה ולהדגיש את ה-ח' וה-ע'. בכל פעם שניקרתי היא הצליפה בישבני עם שוט בצבעי כחול-לבן. הבטחתי לעצמי שאני לא אכנע, אבל שמאלניים הם כאלה רכרוכיים. כשהיא הגיעה לזכרונותיה מהסמינר למורים ולגננות ע"ש לוינסקי, נשברתי. "אוקיי, אני מודה," אמרתי בדמעות, "אני יורדת לסוהא עראפת". "לא נורא," חייכה אליי גאולה חיוך ערמומי, "לא נורא מאמי. אני אתקן אותך, אני לא אעזוב אותך לפני שתהיי כמו שצריך. את עוד תהיי כלה ראויה לצחי שלי".

בשלב הזה היא שחררה אותי מהחבלים, והעמידה אותי באמצע החדר, עדיין בעירום. מתחתיי היא פרשה את דגל פלסטין. "תשתיני," היא צעקה עלי, "תשתיני על דגל הפלישתים, זנזונת!" "אני לא יכולה! בבקשה! תוותרי לי!" קראתי בייאוש. "אם לא תשתיני אני אעניש אותך ככה שלא תשכחי אותי," רשפה גאולה בטון מזרה אימה. איך שהיא אמרה עונש, ידעתי שאני כבר לא אצא מכאן. כזו אני, מופקרת, מה לעשות. אני אוהבת נשים חזקות, ואם הן היו במחתרת והן רוצות להעניש אותי, אני שלהן לנצח, אפילו אם בנצח הזה אני אצטרך לאפות למענן חלות בקריית ארבע.

הענין הוא שפשוט לא היה לי פיפי. ניסיתי, לחצתי, חשבתי על מפלים ונהרות, אבל כלום לא יצא. באמת שרציתי להוכיח נאמנות לגאולה, אבל כנראה שהרבה יותר מזה פשוט רציתי להיענש. וגאולה הענישה אותי, הו מאמא גאולה הענישה אותי. לא הספקתי למצמץ, והרגשתי משהו קר נעוץ בישבני. "זה הקרבין הישן והאהוב שלי, הקרבין שהציל את מסחה. אם תהיי ילדה טובה, את תקבלי אותו מתנה בעכוז. אם תהיי ילדה רעה, אני אתקע לך את הדווידקה. כך שאני מציעה לך לא להסתבך אתי. כעת חזרי אחרי: הגירוש עושה לי ריגוש".

"כשיש טרנספר אני לא גומר!" אמרתי, וישר ידעתי שהתבלבלתי. גאולה טחנה לי את הקרבין לתחת, בעוצמה שרק זעם ציוני טהור יכול להפיק. מכל החום, והכאב וההלם, לא יכולתי יותר לעצור את עצמי. "מוות לערבים! מוות לערבים!" צרחתי כשהרגשתי את האורגזמה מגיעה, "ארץ ישראל לעם ישראללללללל!!!!!"

"אמן," חייכה אליי גאולה, "ידעתי שלא תאכזבי אותי. את בובה של ילדה, באמת. אולי תבואי אלינו לשבת-חתן מחרתיים בקריית ארבע? לימור לבנת תהיה, אני בטוחה שהיא תשמח להכיר אותך ולדאוג באופן אישי לתהליך החינוך שלך".

________________________________________________
הפנטזיה מוקדשת באהבה לגאולה כהן, לרגל זכייתה בפרס ישראל בזכות מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. מזל טוב.

[והמערכת מוסיפה: מדובר בסאטירה, ואין להתייחס לדברים הכתובים מעלה כאילו התרחשו במציאות וכו'. תודה]
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by