בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
באייפוד של קוואמי 
 
  צילום: עדי שיוביץ, יח``צ    
מוזיקה |
 
סנונית ליס

קוואמי, המוזיקאי הכי קיצוני בסביבה, מספר מה משתרבל אצלו באייפוד. ברשימה: אוף מונטריאול, דה ווקמן, רות דולורס וייס, הקולגה נדב רביד, ושלל אינדי רוק משובח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בין פוליטיקה ללסביות. קוואמי אקלקטי
 בין פוליטיקה ללסביות. קוואמי אקלקטי 
 צילום: עדי שיוביץ, יח"צ 
 
"יש בעיה קטנה עם האייפוד שלי", מספר קוואמי, "הרשימה של היום יכולה להשתנות כבר מחר. לכן החלטתי לכלול ברשימה כמה מהדברים האהובים עלי ביותר בחודשים האחרונים, מתוך ידיעה שלפחות ארבעים אלבומים משובחים ישארו בחוץ".

לא מפתיע לגלות שהאייפוד של קוואמי מתעדכן לעתים תכופות. הראפר, העורך המוזיקלי ומגיש תוכניות המוסיקה המשובחות "עסק שחור" ז"ל ו"הקצה" יבדל"ה, הוא ללא ספק אחד מהאנשים הבקיאים ובעלי הטעם האקלקטי ביותר בתעשיית המוסיקה המקומית.

את דרכו כיוצר החל קוואמי כשקטע של הביסטי בויז, שביצע כזמריר לקראת אירוח הלהקה בגל"צ, היה כה משובח עד שנכלל באלבום הלהקה "The Root Down". הוא המשיך לעבוד עם להקת בויאקה ומאוחר יותר חבר ל"קוואמי והחלבות", עמם הוציא לפני כשנה את אלבומו השני "מלחמת פופ". האלבום המגוון שילב בין היפ הופ לבין רוק, ג'אז ובלוז ועסק בסוגיות הרות גורל כמו: פוליטיקה ישראלית, דעיכת הרדיו ולסביות. לפניכם כמה מהאלבומים ששולטים בעולם שלו כשהלסביות הולכות לנוח.
 
רוק של מעמד הפועלים
 רוק של מעמד הפועלים 
 צילום: עטיפת האלבום 
 
You and Me / The Walkman
זו אחת מלהקות הרוק הכי טובות בעולם כיום, כפי שמוכיח אלבומה החדש. לאחר שדעכו גלי ההייפ סביבה, זו לבטח גם אחת מהלהקות הפחות מוערכות, ולא בצדק. זה רוק של מעמד הפועלים, של אנשים קשי יום שכל מה שנשאר להם בערב זה להשתכר ולקוות לטוב יותר. You and Me הוא לבטח אלבומה הנוגה ביותר, כולו רומנטיקה ששוחה בביבים שעולם הזהר מסרב להכיר בהם.

Stay Positive / The Hold Steady
שלושה דברים משותפים לארבעת תקליטיהם של דה הולד סטדי האמריקאים: הסולן שלהם תמיד חצי מדבר-חצי שר טקסטים מטרידים, הם מושפעים תמידית מהאי סטריט באנד של ברוס ספרינגסטין אך מצליחים להישמע רעננים בו זמנית, וזה לא עניין של מה בכך. ודבר שלישי: הם תמיד, אבל תמיד, מביאים יצירה שלמה שמפוצצת את הלב משמחה ומעצב. זהו בעיני אחד מאלבומי השנה, לצד TV On The Radio, Why ועוד כמה.
 
 
שירבול על חשבון הבית
 שירבול על חשבון הבית 
 צילום: עטיפת האלבום 
 
שירבול / נדב רביד רמיקסים 2003-2008
בתור התחלה, שימו לב לחידוש העברי הגאוני – "שירבול" במקום "רמיקס". למרות, וגם בזכות היותו אוסף שירבולים שמר רביד עשה לאומנים שונים, התקליט הזה, שניתן להורדה חוקית בחינם, הוא אחת מהיצירות האלקטרוניות הכי מהפכניות וכיפיות שנעשו בארץ. הצליל שלו יותר מעודכן ממעודכן, ונכון שהוא שותפי לתוכנית "הקצה" ולעשיית מוסיקה, אבל זה לא סתם – אני משורבל ומאמין בתורתו המשורבלת.

בעברית / רות דולורס וייס
הריגוש של רות התגנב אלי. הייתי בעדה עוד בגלגולה הראשון באנגלית, אבל לא ידעתי שהעברית שתצא מפיה כשהיא שרה לא תישמע כמו שום דבר אחר. לא תיארתי לעצמי שהיא תזכיר לי שניים מהאומנים הכי אהובים עלי- רג'ינה ספקטור ורוברט וייאט - דווקא כי היא שרה עכשיו בעברית. שהדמעות יפרצו ממני בלי הכנה מוקדמת וידרשו האזנות רבות כדי שהן יעצרו.
 
ריטארד מלוכלך
 ריטארד מלוכלך 
 צילום: עטיפת האלבום 
 
Matador singles 08 / Jay reatard
אין ספק שמשהו דפוק באמת אצל ג'יי ריטארד. הוא מסוגל, מצד אחד, לכתוב שירי בלבול אבודים ומעוררי הזדהות, ומצד שני לשיר על פנטזיות אלימות ומצמררות. אבל הדיסוננס הזה הוא גם שהופך אותו למרתק כל כך. ריטארד הוא אחד מהטרובדורים הסוטים ביותר של ה-Pאנק כפי שמעיד האלבום החדש הזה. נדמה שמוזיקלית הוא מיזג בין הבאזקוקס לסטון רוזס מבלי לוותר על טיפה מהלכלוך הקבוע שלו.

Ladyhawke / Ladyhawke
זה תקליט הפופ של השנה שלי. בתור ילד אייטיז אני מתענג על הסינגר-סונגרייטרית האלקטרונית הזאת מניו זילנד, שמכל סאונד סינתטי שמן שלה אפשר לשמוע את אהבתה האמיתית לפופ של שנות השמונים.
 
בין חרמנות לרגש
 בין חרמנות לרגש 
 צילום: עטיפת האלבום 
 
Skeletal Lamping / Of Montreal
קווין בארנס, האיש מאחורי אוף מונטריאול, אחראי להרפתקאת האינדי פופ המלנכולית והמחורמנת הזאת, בה כמעט כל שיר נע מסגנון לסגנון - פופ סיקסטיז, דאנס אלקטרוני, שוגייזינג, Fאנק שבעיקרו השפעה מוצהרת מפרינס, רוק פסיכדלי סהרורי ועוד. נדרש הרבה אומץ כדי להוציא תקליט כזה.

Adorata / The Gutter Twins
בשבוע של שתי הופעותיהם המופלאות בבארבי בת"א, הוציאו הגאטר טווינז ( גרג דולי מהטויילייט סינגרזוויגז ומארק לנגן לשעבר מההסקרימינג טריז) EP בשם "אדוראטה" שרובו קאוורים. בדרכם הבלוזית, המעמיקה והעוצמתית, הם הופכים לי את הבטן עם השמות שהם עושים בשירים ששייכים במקור לפריימל סקרים, לחוזה גונזאלס ולאחרים.
 
 
קצת דיפלומט / יצחק קלפטר
התקליט הזה כל כך מקסים. קלפטר הוציא את אחד מהאלבומים הכי נוגעים ללב שלו אי פעם, ואת אחד מאלבומי השנה בישראל. הגיע הזמן שהעולם, או לפחות המדינה, ישימו אל האלבום הזה לב באמת. יש בו שירים נטולי יומרה ופוזה, עם רגליים על הקרקע, יופי ואמינות שרק מי שיודע דבר או שניים על העולם יכול לייצר. זה אחד מפסי הקול הכי מנחמים שמצאתי לחיי, שעשו את העבודה גם כשהיה לי חרא וגם כשהיו לי סיבות לחייך.

אמא / קוטג'
בתור אחד שגדל בלי אמא, רוב חיי תמיד היה לי קשה עם שירי ותוכניות אהבה לאמהות. שנאתי את "אמא הו אמא" ותיעבתי את מרקו ו"הלב", אבל השיר הזה פשוט קרע אותי לחתיכות. "אמא" של קוטג' הוא שיר אהבה רגיש וצנוע, אין בו טיפת התלהמות או פומפוזיות, העיבוד שלו מזכיר את התזמורים הכי יפים שהיו עושים לבלדות ישראליות בסבנטיז. הוא בוגר ומרגש מבלי לנסות להיות כזה, ויתרה מזאת – הוא מדבר למי שיש וגם למי שאין לו, וזה נדיר. בקרוב הוא ייצא על סינגל ועל אלבום הבכורה של קוטג', ואני מת שתשמעו אותו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by