בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
האיש שבקיר 
 
  צילום: ברצי גולדבלט, יח``צ    
מוזיקה |
 
סנונית ליס

באלבומו השלישי עידן רייכל עוד לא פרם את הראסטות ועושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, לפעמים עד לכדי שיעמום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עידן רייכל חושב לפעמים לשנות את סגנון שיערו. לא פעם מתחשק לו להפרד מהראסטות הארוכות, אלא שהן הפכו להרבה יותר מבחירה אופנתית. שערותיו הן סמל מסחרי שעמו רייכל מזוהה, ולפרידה מהן עלולות להיות השלכות כלכליות, כך סיפר באחרונה בראיון ל"7 לילות". אפשר למצוא קשר סימבולי בין מחלפותיו של רייכל לבין המוסיקה שלו - כמו הראסטות המפורסמות, גם המוסיקה של רייכל נשמעה מרעננת כשפגשנו בה לראשונה. אלבומו הראשון, "הפרויקט של עידן רייכל", היה מגוון וחדשני ביחס לשוק המוסיקה הישראלי, אף אם לא מקורי במיוחד ביחס למתרחש בעולם. האלבום ההוא סימן את רייכל כמפיק מוכשר ויצר רושם שמדובר ביוצר שאינו חושש לחקור סגנונות חדשים ולספק אמירה מוסיקלית ייחודית.

אולם אלבומו השלישי של רייכל, "בין קירות ביתי", מעורר תחושה שונה. באלבום החדש משתמש רייכל שוב בנוסחה שהביאה לו הצלחה באלבומיו הקודמים: הוא משלב בין טקסטים ולחנים נוגים לבין צבעים אוריינטליים, נגיעות אלקטרוניות רכות והפקה מוסיקלית מהוקצעת. הטקסטים כבעבר, מתארים אהבות נכזבת במשקל נוצה תוך שימוש בדימויים מעולם הטבע. אלא שמה שנשמע מרענן באלבום ראשון, נשמע שמרני ומוכר לעייפה באלבום שלישי. האזנה לאלבום מעוררת תחושה שרייכל המצליח חושש להחלץ מהנוסחה המנצחת ולהשמיע צליל אחר. לא מפתיע, למשל, שהסינגל "חלומות של אחרים" מצליח כל כך - זה שיר יפה שממקסם את הנוסחה הרייכלית ופורט בדיוק מתמטי על מיתרי הרגש. האם יש בו משהו מפתיע, צועק, או חדש? ממש לא.

נכון, רייכל הוסיף לנוסחה כמה משתנים נוספים: באלבום מתארחים זמרים חדשים השרים בשפות שלא נשמעו באלבומיו הקודמים. הטקסטים, כביכול, אישיים ומלנכוליים מבעבר. בחוברת המצורפת לאלבום מצולם רייכל בבית סבו וסבתו. נראה שהוא מנסה לשכנע את המאזין, ואולי את עצמו, שהפעם התכנס והביא שירים מדם לבו. "בין קירות ביתי" נשמע מסוייג וחסר תעוזה. המלנכוליה שלו היא כזו ההולכת על קצות האצבעות. היא לא חוקרת, לא מדממת וחוששת להפליט זעקה שתהרוס את האסתטיקה המושלמת. זו מלנכוליה העטופה, כאילו כדי לא לעצבן את האוזן, בשכבה של צמר גפן מתוק מביטים אלקטרוניים.

 
שילוב בין לחנים נוגים לצבעים אוריינטליים
 שילוב בין לחנים נוגים לצבעים אוריינטליים   צילום: עטיפת האלבום 
 
 
חשוב להבהיר ש"בין קירות ביתי" הוא אלבום מוצלח מבחינה טכנית. השירים קליטים וההפקה המוזיקלית של רייכל ושל גלעד שמואלי מהוקצעת ורבים מהם עשויים להפוך ללהיטים: "שאריות של החיים" בשירתו המוצלחת של אמיר דדון עשוי לחרוך את הפלייליסטים וכמותו גם "מי נהר" שנשמע כשילוב בין "שושנים עצובות" לבין "אם תלך", ו"הכל עובר" הסכריני בביצועו של רייכל. באלבום גם כמה רצועות ייחודיות יותר: "Odjust Fitxadu" מתבלט בזכות שירתה המיוחדת של הזמרת הקובנית מיירה אנדראדה, ו"רוב השעות" שמצטיין בלחן מדבק ובעיבוד אנרגטי.

אך למרות זאת, "בין קירות ביתי" הוא אלבום חסר. הוא מהוקצע עד כדי שעמום, הליטוש המושלם שבו דורס כל אותנטיות ואמירה אישית. כשרונו של רייכל אינו מוטל בספק, אך נדמה שהוא הפך לבן ערובה של הצלחתו שלו. חבל שמי שהתגלה בזכות העובדה שחיפש צלילים אחרים קפא על שמריו ואינו ממשיך לפתח את הצליל האישי שלו. יש לשער שכמו קודמיו, גם האלבום החדש יצליח, אך בשלב מסויים, אפילו הקהל הנאמן ביותר ישתעמם מהנוסחה המוכרת. יש לקוות שבאלבומו הבא יפרוץ רייכל מבין קירות הבית המוכר והבטוח, ויפתח את האמירה המוסיקלית שלו.

 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by