בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ספרות 
והדרת פני זקנה 

והדרת פני זקנה

 
ספרות |
 
עמית קלינג

"ג'זבל" של אירן נמירובסקי הוא רומן מרתק על חטא הנעורים, עונש הזקנה ופרופיל פסיכולוגי של רוצחת שספר חייה עומד להיחתם. עמית קלינג קם מפני שיבה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דיוקן פסיכולוגי מרתק. "ג'זבל"
 דיוקן פסיכולוגי מרתק. "ג'זבל" 
 צילום: יח"צ 
 
כמה טוב לראות את הוצאת רסלינג, שבימים כתיקונם עוסקת בעיקר בפרסום ספרות עיונית, ממשיכה להרחיב את קטלוג הפרוזה שלה, וזאת במיוחד לאור הבחירות המפתיעות שנעשות שם בהנהלה כמעט תמיד. התרומה האחרונה שלהם היא הרומן "ג'זבל", של הסופרת היהודיה-צרפתיה אירן נמירובסקי, אשר ראה אור ב-1936.

את "ג'זבל" ניתן לקרוא כריאקציה לאמירתו השחוקה כבר של צ'כוב על האקדח, אשר אם מופיע על הבמה במערכה הראשונה, הרי שלבטח עתיד הוא לירות במערכה השלישית. כאן האקדח שמופיע במערכה הראשונה כבר ירה; את המפגש הראשון שלנו עם גלדיס אייזנק, גיבורת הרומן, אנו מבלים בבית המשפט, שם היא נידונה על רצח סטודנט עני בשם ברנרד מרטין. לאחר הפרק הראשון, אנו חוזרים לילדותה של גלדיס והולכים בעקבותיה אל אותה יריה, החותמת את הספר. זהותה של הרוצחת, אם כך, ידועה לנו; ידועה לנו גם זהותו של הקורבן, וכך "ג'זבל" הינו רק חצי של סיפור בלשי, ואפילו פחות מזה, הרי שבלש אינו מופיע על בימת ההתרחשויות ולו לרגע – וכך נמירובסקי מובילה אותנו לאורך שנותיה של גלדיס, מבנה את הדיוקן הפסיכולוגי שלה, וחושפת בפנינו, לבסוף, את המניע האמיתי לאותה לחיצה על ההדק.
 
 
הכריכה האחורית מבטיחה "אגדת שלגיה מוקצנת על אם המסרבת להתבגר", אך הבטחה זו מטעה פעמיים: יחסיה של גלדיס עם בתה אומנם מהווים מוטיב עלילה מרכזי ברומן, אך לא בהם המוקד הספרותי האמיתי; וגלדיס אינה שמסרבת להתבגר, כי אם מסרבת להזדקן. הפחד המשתק מפני ההזדקנות והקמילה הבלתי נמנעת, הוא דיאלוג עם המוות הנוכח לאורך כל עמודי הספר פעמיים: הן בבעתה המוחלטת בה גלדיס מביטה אל עבר שנותיה המתחלפות והן בסיפור הבסיסי הנמצא ברקע, של אישה זקנה הרוצחת גבר צעיר – ובכך מהווה "ג'זבל" מעין היפוך, אולי מכוון, של "החטא ועונשו".

ספר זה מרתק גם באופן טיפולו את הצגת חברת הנשפים בצרפת שלפני מלחמת העולם הראשונה - הדים אחרונים של הסביבה הבורגנית שהייתה לבסיס "הקומדיה האנושית" של בלזאק. מאמציה של גלדיס, שמנסה להיאחז בפרק היסטורי זה העומד תכף לפנות מקומו למציאות אחרת, הם כמובן לשווא, ונמירובסקי עצמה רומזת לכך באופן מרהיב כאשר טיפולה בפרק זמן זה בחייה של גלדיס מתנער לחלוטין מן הקונבנציות של הרומן הריאליסטי של המאה ה19: “ג'זבל" הוא כל דבר חוץ מ"רומן פוליפוני", ונמירובסקי כאילו משתפת פעולה עם הנרקסיזם החולני של גיבורתה כאשר מתעקשת לטפל כמעט אך ורק בה עצמה, ולהפוך את כל שמסביב לפרטי רקע שלא בפוקוס.

"ג'זבל" הוא רומן קצר ונהדר, שהקריאה בו קלה אך משקלו רב. דווקא הפיכת הפסיכולוגיה של הגיבורה לנקודת העיסוק הכמעט יחידה שלו, היא שנותנת לו ערך על-זמני, וככזה, הוא נקרא כרלבנטי גם ממרחק של שבעה עשורים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by