בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עירוניה 
הבור של פרישמן 
 
 כתב וצילם: שי אפשטיין   
עירוניה |
 

המרתף הפרטי של תל אביב עומד לו בפינת דיזינגוף-פרישמן וטומן בחובו חלומות מגלומנים של אנשים קטנים, שיהפכו מים טהורים לרעל אורבני. שי אפשטיין חופר לעומק

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
"אה גבר, עשה לי סביח, עם הרבה אמבה ושיהיה חריף!" עם פלפל ביד וטחינה על האף, לקחתי את מה שנשאר מהפיתה ויצאתי לפינת דיזינגוף פרישמן. בעודי בולס את שארית המנה, מצאתי עצמי בוהה בגדר הלבנה והאטומה מעברו השני של הכביש. כמה פעמים במהלך חיינו התחככנו במקום מסתורי, חסום מן העין, מבלי לדעת מה מתרחש מעברו השני של הסבך? כן, לכל עיר יש מרתף; מן מקום אטום ומוסתר שכולנו חולפים על פניו ולעולם תוהים מה מסתתר בו. אבל האם אנחנו טורחים לבדוק לפעמים מה מתרחש מעברו השני?

 
 
 
מקום כזה הוא הבור מול פסז' הוד. חלל שומם שקורותיו ארוכים ופתלתלים כנחש חנק עבה. לאורך שנים קבלנים עלו ונפלו, פשטו את הרגל, אך הבור רבץ בשתיקה כסלע במדבר. פתגם עתיק אומר כי בור מסויד שומר על מימיו ומונע חלחול. ומה לגבי בור מצופה בטון וברזל? פעם שמעתי כי מהבור הזה מוזרמים אל הים במשך שנים מי שתייה, מים טהורים. בדומה לגיבור הספר "קורות הציפור המכאנית", החלטתי לרדת לבור, לאתר את מקור המים הזכים. אבל במקום בו ביקשתי לשאוב מחשבות, הופתעתי לגלות כי אחרים עסוקים כבר בחפירה אינטנסיבית לעומק.

 
 
למי שלא יודע, בקיץ האחרון אישרה העירייה באופן סופי את התכנית לבניית מגדל אימתני בפינת הרחובות הקטנה. ההתנגדויות דיירים, גופים ירוקים וחברי מועצה לא הועילו. שלושים קומות יתרוממו מהבור היישר לשמיים ויקנו מקום לוהט על השמש. למרות ש"בעיר הלבנה" אסור כבר שנים לבנות מגדלים. כך, בתוך שנה-שנתיים ינעץ בזנט חדש על מפת הנדל"ן של עשירי העיר – מגדל פרישמן דיזינגוף. a fuck'n dream come true. - פור הו?

 
 
המשורר דוד פרישמן, על שמו קרוי הרחוב, כתב לפני עשרות בשנים: "לֹא אָנֹכִי חָלַמְתִּי הַחֲלוֹם – אֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי הַפִּתְרוֹן; אֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי, דָּרַשְׁתִּי; "מַה-הֹוֶה", "מַה-תַּכְלִית", "מַה-יִּתְרוֹן". ובתרגום חופשי: חברים, מה קורה? זה חלום זה, זה חזון? מה נסגר אתכם, אה? שמישהו יספק סיבה אחת רצינית לכל הקומבינה.

לֹא אָנֹכִי חָלַמְתִּי הַחֲלוֹם - הָיָה לוֹ אַחֵר וַחֲלָמוֹ; חָלַם לוֹ עוֹלָם כֹּה נִפְלָא, וְסוֹד בּוֹ הִשְׁקִיעַ – וּסְתָמוֹ. לעיתים אני תוהה, מדוע אנחנו משלימים עם חלומות מטורפים, עם שגעונות גדלות של יצורים קטנים בעלי אגו גדול ומנופח. האם סתם כי פשוט לא אכפת לנו?

 
 
צעדתי דרוך והאזנתי סביבי בסמוך לכביש שהלך והתמלא ברכבים. איתרתי רחש זרימת מים שהלך והתגבר. בפינת רחוב ישראליס התכופפתי על ברכי לצד גלגלי המכוניות. מבעד סבכי הברזל של בור הביוב לצד הכביש מצאתי אותם זורמים בשצף קצף, זכים וטהורים הישר מבטן האדמה אל הביוב. מי תהום ראויים לשתייה. מישהו שם ידע לאשר כי כך זה שנים. בתקופה שבה כולנו מתבקשים לחסוך במים לא מפליא אותי המחזה המקומם הזה.

בעוד קמפיינים רבים קוראים לשיפור איכות החיים, לטיפוח סביבה יותר ירוקה ובנייה נמוכה תמיד ימצאו החלאות שיבנו סולם באמצעותו יטפסו גבוה, כדי להשקיף על כולם מלמעלה. בדומה לסיפור מגדל בבל בו בני האדם נענשו כי התעקשו לבנות לגובה, כך חלקנו משחקים אותה אלוהים מדי יום ביומו. גבוהים וחזקים ואין בילתם. יום יבוא רבותיי, יום יבוא ולא יירחק, בו כולנו נשלם את מחיר היהירות. עד אז בטוח ימצא עבור כולנו איזה בור, שישמש מפלט חמים ושקט מהמולת הכרך הסואן. לרוויה.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by