בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שני הופמנים זה מספיק בשביל סרט? 
 
 למה להתרגז? קחי קצת דלק, אחותי   
 
עידית גיל-אשל

עידית גיל-אשל נדרשה לסבלנות אולימפית כדי לספוג את שיעמומון המחץ המולחן, "באהבה ליזה"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בראיון שנתן פול תומאס אנדרסון ליאיר רווה ב"העיר" לרגל יציאת סרטו "מוכה אהבה", סיפר כי בשלב מסויים של עשיית הסרט הוא נתקע ולא ידע כיצד להמשיך, עד שבא חבר שלו, שהציע לו את השיר “He needs me” - שמבצעת שלי דובאל ב"פופאי" של אלטמן - ומשם כבר הכל הסתדר כמו שצריך.

נראה שתהליך דומה התרחש גם אצל הבמאי המתחיל טוד לואיזו (המוכר יותר כדיק, המוכר הנוירוטי שעובד לצידו של ג'ון קיוזאק ב"נאמנות גבוהה"), כנראה חובב מוסיקה לא קטן גם בחייו, כשניגש לעבוד על סרטו הראשון, "באהבה, ליזה". אולם במקרה הזה, לצערנו, שום דבר לא הסתדר כמו שצריך. במקום רגע מוסיקלי מבריק אחד שיפתור סיטואציה סבוכה בליבה של היצירה הקולנועית, הופך "באהבה, ליזה" מסרט עם פסקול טוב - לקליפ ארוך, מהורהר, לא קוהרנטי אבל בעיקר מאוד מאוד משעמם, למוסיקה הענוגה של ג'ים או'רורק.

ואולי כך, בעצם, ראוי להתייחס ל"באהבה, ליזה" – כאסופת סיטואציות לא קולנועיות בעליל, המדביקות זו לזו את השורות מוסיקליות המקסימות של או'רורק - מהבולטים שבמוסיקאי האלטרנטיב האמריקני בשנים האחרונות, שבוודאי לא תיאר לעצמו לאיזה צורך מגונה הוא נדרש לרתום את כשרונו.

אבל מלבד העובדה שזהו סרטו הראשון, תיזקף עוד לזכותו של לואיזו העובדה שנאלץ לעבוד באמת ובתמים עם חרא של תסריט, כנראה אחד המשעממים שהפכו אי-פעם לסרט באורך מלא. במרכז יצירת הביכורים של התסריטאי גורדי הופמן - אחיו הבכור של פיליפ סימור הופמן, שלמרבה המזל משחק בתפקיד הראשי וכמעט ומצליח להציל את הסרט ממפלה – עומד ווילסון ג'ואל, מעצב אתרים במקצועו, שעולמו חרב עליו באחת, עם התאבדותה של אשתו, ליזה.

ג'ואל מוצא את פתק ההתאבדות שהשאירה אחריה אשתו, אך לא מוכן עדיין לקרוא את הרשום בו – דבר שייתברר כגורלי ביותר כעבור שעה וחצי, כשכולנו נגלה שכצפוי, לא נכתב בו שום דבר מעניין. במקום, הוא מתמכר להסנפת דלק, יוצא למסע בעקבות כנס טיסנאים הזוי ומפתח ידידות ביזארית עם דני (ג'ק קלר המעולה), חצי מפגר-חצי טמבל, המקדיש את חייו לסירת המנוע הקטנה שלו. במקביל הוא נאלץ גם להתמודד עם חמתו (קאתי בייטס), הנאבקת גם היא על שפיותה בעקבות הטרגדיה.

ניכר כי הופמן הבכור השתדל בכל כוחו לדחוס כמה שיותר מוטיבים לא שגרתיים לתסריט שלו, אולי כדי להקנות לו אופי סוריאליסטי, הנחשב עדיין לבון-טון, כנראה, בחוגים מסויימים. אך כפי שניתן להסיק מהסינופסיס, דרוש במאי מבריק למדי כדי להעמיד משהו ראוי מחומר הגלם המפוקפק הזה, ולואיזו בהחלט אינו כזה. לא כרגע, בכל אופן. המשחק של כל סגל השחקנים מוצלח אמנם, אבל לואיזו מתקשה לזקק מהמכלול העגמומי איזו אמירה ייחודית ויצאת דופן, כזו שתעניק לסרט נופך נוסף, מעבר לבנאלי.

מהמונוטוניות ששורה על כל הסרט, ומודגשת עוד יותר על ידי המוסיקה העדינה של או'רורק, אין מחלפים המאפשרים מילוט. אין רגעי חמלה, אין אמפתיה, אין אהבה ואין רגשות מובחנים, שמצליחים לטפס מעל גדרות חוסר ההזדהות עם הדמויות הקלושות.

גם כשמגיע לבסוף מה שעיני הנץ שלי איבחנו כרגע השיא של הסרט, אף אחד בקהל לא פלט אנחה או הזיל דמעה. כל מני דברים נשרפו, ווילסון ג'ואל התפשט, התהלך עירום על הכביש הראשי, ודי. חפיפיקו. רק או'רורק המשיך אל הכתוביות, כאילו אף אחד לא אמר לו שנגמר הסרט, או שבכלל היה שם דבר כזה.

_________________________________________________
באהבה ליזה, ארה"ב 2002, 93 דקות (למידע על זמני ההקרנה)

האתר הרשמי של הסרט
והטריילר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by