בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בנפתולי השטייטל 2 
 
 מימין: רענן, דן, רז ועסקן ציוני שההיסטוריה שכחה, מדברים ביזנס לפני הפורט   
 
רענן אביר

רענן אביר מכתיר את שני בתי האוכל היהודיים הטובים ביותר בעיר, ותובע את החרפת החריין. יום שישי, שלוש בצהריים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

שמוליק כהן (מקום שני בעיר):

ביום שישי שמשי אך קריר, אני עומד ברחוב הרצל כמעט פינת קיבוץ גלויות, מתופף ברגל ומחשב בחשש את הזמן עד לכניסת השבת. אני מביט בשלט התלוי בפינת החלון, המפנה את תשומת הלב לחניה עבור אורחי המסעדה במגרש סמוך. "חניה לאורחי המסעדה" לשון השלט, ובטוש אדום ודהוי נכתב מתחת "בתשלום".

הרוצה לסעוד ביום שישי קרוב לכניסת השבת בשמוליק כהן, כדאי שיזמין מקום מראש. אנחנו דאגנו שמקורב, סועד קבוע במסעדה, יזמין עבורנו מקום, אבל איחרנו, ועכשיו אנחנו משלמים את המחיר במבטים חוששים בשעון ודאגה שאנחנו לא מורגלים בה, ועניינה מועד כניסת השבת.

לפתע נפתחת הדלת וגבר אנגלי למראה לבוש מעיל כבד יוצא מתנשף מהדלת. אנחנו מביטים בו בתקווה, מצמצמים אותו מאדם חי ונושם (בכבדות) לכדי נפח שהתפנה בתוך החלל. כנראה שהוא לא מבחין במבטי העוף הטורף שאנחנו תולים בו. הוא פונה אלינו בידידות ומפטיר אגב לפיתת הסרעפת "אינטרסטינג פוד". לאכזבתנו, אחרי מספר שניות הוא חוזר פנימה.

כעבור דקה הוא יוצא שוב ואחריו זוג אירופאי מקשיש. הגבר נשען על מקל ונראה כמי שהוכה ונחבט עד לתשישות משוק אווז. הקשישה מנסה לתמוך בו, אך בעצמה מתנדנדת, כמי שהאיזון אבד לה בעקבות שינויים קיצוניים במרכז הכובד. תוך התנשמות הם ממלמלים כמה דברים נוספים בעניין האוכל. "ילדים" אני מהרהר בבוז. "קצת קרפעלך ומתחילים ליבב?".

כמו גיבור בסרט של דיוויד ממט, אני מתעלם משלבי העוקץ הנפרשים לפני וצועד הישר למלכודת. היה עלי לדעת כי ההתרחשות שנחשפה בפני הייתה בעלת משמעות. היה עלי לדעת שאקדח הנחשף במערכה הראשונה חייב לירות עוד לפני ירידת המסך.

אני נדחק בין השולחנות הצפופים ומתיישב מתחת למבטו הצופה והממוסגר של נשיא המדינה. בירות יש רק בבקבוקים, אבל על השולחן הונח בקבוק של משקה הבית. וודקה לימונים, תוצרת הבית. יותר מתוק מחמוץ, השוט הראשון גולש בחמימות במורד הגרון.

על השולחן כבר מתחילים להניח ראשונות: אני נזהר מהגריווען, אבל מתענג על כל היתר, מרק עם קרפעלך, דג מלוח,חלה, חמוצים וכל מה שצריך. והחזרת. אח, סוף סוף חזרת חריפה. אין ספק שזו נקודת התורפה של רבים מבתי האוכל היהודיים בעיר. הייתי רוצה חזרת שתשלח אדים חריפים שיטפסו לי במעלה האף ויפרצו מהעיניים הדומעות שלי. זאת סחורה שרוב בתי האוכל בעיר לא מספקים אפילו דבר הדומה לה. אז לא, גם בשמוליק כהן לא מספיק חריף, אבל מתחיל לתת עבודה.

לעיקריות צ'ולנט כמובן. לפי האסכולה המגישה את המרכיבים מופרדים ולא מעורבבים. שעועית, תפו"א ובשר, והכל סמיך ונהדר. והיה שם גם שוק אווז שהבשר נושר ממנו בנגיעה. וקיגל, הו הקיגל. עם איטריות קשות כמו שצריך ואטריות רכות כמו שצריך.

המזלג נע באיטיות. אני לא מושך את הזמן, זה לא ניסיון פתטי לנסות להתאושש קצת. אני פשוט לא יכול להזיז אותו מהר יותר. ייקח לי שבוע להתרוקן. המצב של האיברים הפנימיים שלי לא רחוק מזה של הקיגל. הכל צינורות מפותלים דבוקים ודחוסים אחד כלפי השני.

מציעים לי קינוח.
קינוח? למה לא.
ולהתנצר? בסדר. מה שתגידו, אני משתף פעולה.
הקינוחים, פרווה כמובן, לא עשויים במקום ולא מבריקים. האספרסו, במפתיע, בכלל לא רע. אין לי מושג איך, אבל כל זה נגמר רק ב-250 ש"ח לשלושה אנשים.
 

Y-ale (מקום ראשון בעיר):

אני חייב להודות שחלק מהסיבות שממקמות את המקום הזה בראש הרשימה שלי, לאו דווקא משחקות אצל הקהל הרחב. עם זאת, העובדה שפתוח שם כמעט תמיד עד 04:00 בבוקר (חוץ מיום ראשון) והעובדה שאני צריך לחצות רק שני רחובות כדאי להיות שם, נותנת ל-Y-ale נקודות.

בגלל שכבר הזכרתי את המקום בכתבה אחרת לא מזמן, לא אאריך במילים. רק אזכיר מבחר בירות מהחבית ובכלל, שהוא מהגדולים בעיר; כבד קצוץ טרי וטוב; ובשישי ושבת חמין נהדר, שלא מתפשר.

ולמה הכוונה? לפני שנתיים, אחרי יום כיפור שיצא דווקא על יום שישי, התחשק לי חמין. הגעתי ל-Y-ale אבל חמין לא היה. בגלל יום כיפור לא הספיק הזמן להכין חמין כמו שצריך, ואם לא כמו שצריך, אז לא מכינים. התחלתי לפנטז על שניצל לבן עם פירה וכרוב מאודה, ועל איך שאני סוחט מעליו את הלימון, אבל לבסוף התגבר עלי היצר, והמשכתי לבבל'ה, שם מצאתי אמנם חמין, אבל לא את זה שביקשה נפשי. עדיף לו היו נמנעים, כמו ב-Y-ale, מלהגיש מנה לא מוכנה.

וזהו סופו של ספיישל מקוצר על ארבעה מבתי האוכל היהודיים של העיר. כן, אני יודע שישנם מקומות נוספים. ועוד לא דיברנו על המטבח של אמא וסבתא והדודות. אבל שני דברים למדנו: אחד, שהעיר משוועת לקצת חריין חריף. יזם זריז שיבוא עם מוצר שיוריד לנו קצת דמעות, גם שובר את השוק וגם לוקח את כולם בהליכה.

ודבר שני, זה שכדאי לדאוג שהשרוכים יישרכו הייטב עוד לפני תחילת הארוחה, כי אנחנו לא רוצים להתכופף אחרי שהכל נגמר.

_____________________________________
Y-ale: אלנבי 46, ת"א. 03-5109652
שמוליק כהן: הרצל 146, ת"א. 03-6810222
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by