בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
באייפוד של אסף אבידן 
 
  צילום: רן בירן, יח``צ    
מוזיקה |
 
סנונית ליס

אסף אבידן מספר אלו אלבומים פורטים על מיתרי האייפוד שלו, חושף פנטזיה על פיונה אפל, מתכנן דואט עם ג'וני קאש ומודה לבוב דילן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו המוזיקאים שהוא אוהב, גם אסף אבידן שר בקול זועק ומלא נשמה. זו הייתה שנה מוצלחת במיוחד עבור אבידן, שבעבר התשמש בקולו המיוחד כדי לדבב סדרות אנימציה. זמר הפולק-רוק שהחל את דרכו בהופעות מצומצמות עם להקת המוג'וס, הפך בשנה האחרונה ליוצר מוערך וכבש לעצמו מקום של כבוד בפלייליסט המקומי. אלבומו "The Reckoning" זכה לביקורת נלהבות, וסינגל חדש מתוכו יוצא בימים אלו: "Ghost Before The Wall". אם זה לא מספיק, בשנה החולפת הוא הספיק גם לחמם את מוריסי ואת "The Gutter Twins" בהופעותיהם בארץ.

את אסף אבידן והמוג'וס: הדס קליינמן, רן ניר, רועי פלד ויוני שלג, תוכלו לראות בהופעה ב-12.12, יום שישי, בצוללת הצהובה בירושלים, ב-18.12, יום חמישי, בבארבי ת"א וב-20.12, יום שבת בברל'ה שבקיבוץ להבות חביבה. עד אז, אתם מוזמנים לראות אלו אלבומים מתנגנים אצלו באייפוד.
 
כל מה שאבידן חלם ודרש
 כל מה שאבידן חלם ודרש 
 צילום: עטיפת האלבום 
 
Songs of Leonard Cohen / Leonard Cohen
כל מה שאי פעם חלמתי ודרשתי מעצמי בתור מוזיקאי, נמצא בעירום היפיפה של האלבום הזה. יש בו טקסטים כנים עד כאב ושילוב נטול מאמץ בין אינטליגנציה לבין רגש מיוסר ומלא חיים. כל פריטה, מילה, מטאפורה ופזמון הם כמו כרית רכה לשים עליה את הראש ברגעים שבהם אני עייף מלסחוב אותו.

Johnny Cash At San Quentin / Johnny Cash
אם רוקנרול היה התנ"ך, ג'וני קאש היה אחד משלושת האבות. נכון, הוא האלבום הזה הביא מוזיקת קאנטרי, אבל גם הרבה יותר מזה. ג'וני קאש הוא אמן שעשה מוזיקה בדרכו שלו, הייתה לו יכולת לגרום אפילו לקלישאות השחוקות ביותר להישמע אמיתיות ומרגשות. ההופעה בסאן קווינטין היא תרכיז הפטל של קאש - תמצית מתוקה של האגדה. כשיגיע המשיח – אני רוצה דואט!
 
 
חייבים לשמוע מההתחלה
 חייבים לשמוע מההתחלה 
 צילום: עטיפת האלבום 
 
Nevermind / Nirvana
לא, זה לא מקורי במיוחד, אבל זה האלבום הכי טוב, חשוב, מרענן ומשפיע שיצא בדור שלי, לכן הוא נמצא בעשרת הגדולים שלי. ביום בהיר ב-1992 חבר לכיתה הביא לי קלטת עם עטיפה של תינוק בבריכה. שמתי במערכת, שמעתי את השקט הזה שיש בתחילת קלטות, הרצתי קדימה ושמעתי מאית שנייה של דיסטורשן ותופים. החבר כעס עלי ואמר שאת האלבום הזה חייבים לשמוע מההתחלה. חזרתי לשקט ההוא ולפתע נכנסה הגיטרה היחידה עם הריף האלוהי שאחריו התופים והרעש. ככה נשמעים נעורים.

Chopin Nocturnes / Livia Rev
אני לא זוכר איך הכרתי את שופן, אני מניח שמישהי נתנה לי לשמוע חומרים שלו אחרי שראתה עד כמה אני אוהב את בטהובן. היא בטח אמרה: אם אתה אוהב פסנתר בודד שחודר כמו שברי זכוכית אל תוך החזה, פסנתר שכאילו היה במעמד הר סיני ומנגן את הבשורה, אם אתה אוהב פסנתר שראה אותך עירום, פרוס לחתיכות כמו אצל קצב ומנגן את כל שראה, נסה את זה.

The Wall / Pink Floyd
אני זוכר את עצמי כילד בן 6 יושב ליד הפטיפון עם אוזניות ושומע שוב ושוב את האלבום עם הציורים המפחידים. האהבה שלי לרוקנרול החלה עם ווטרס וגילמור. למען האמת - אני שונא מוזיקה פסיכדלית, אני שונא שירים מעובדים מדי ואני שונא, שונא, שונא סקסופון במוזיקת רוק. אבל פינק פלויד הם פינק פלויד - אם שמים בצד את הציניות ואת הבאסה על כך שהם הפכו לקונצנזוס, אין ברירה אלא להודות שזה אלבום מופתי וגאוני מהתו הראשון ועד לאחרון.
 
הוא הבלוז
 הוא הבלוז 
 צילום: עטיפת האלבום 
 
Rebel Music / Bob Marley
גדלתי בג'מייקה, ובית הספר שלי חפף לבית הישן של מר מארלי המנוח, אבל לא ממש אהבתי אותו אז. הייתי בן 9 ובדיוק החל אז גל חדש של ראפ שמאוד עניין אותי. רק שנים לאחר מכן חזרתי לאריה האנושי הרסטפארי. אני ממש לא חובב רגאיי (למרות שאת ריקוד הסלואו הראשון שלי רקדתי לצליליי רגאיי ג'מייקני איכותי), אבל מארלי הוא לא אמן רגאיי. הוא פולק, הוא רוק, הוא גוספל, הוא שמח ועצוב - הוא הבלוז. אם שילוב המילים Rebel Music הוא לא מהות הבלוז והרוק, אני לא יודע מה כן. הוא היה ווקאליסט שאני יכול רק לייחל להיות, ואמן אמיתי בכל תא מגופו עד ליומו האחרון.

Tidal / Fiona Apple
אפילו מלכתוב על האלבום הזה בא לי לבכות מרוב היופי, הכשרון והאומץ שנשפכים ממנו. תמיד כיף להיות הראשון בחבורה שמגלה אמן, אבל לצערי את הדיסק של פיונה ראיתי מתגלגל סביבי במשך שנים עד שהכוכבים היו בקונסטלציה המתאימה כדי שאשמע אותו ואתאהב בו. אולי בגלל שרוב האמנים האהובים עלי הם דווקא גברים, החיבור שלי לקול ולאישיות של פיונה אפל הוא כל כך שונה. את הרגש שלי כלפיה אפשר לסכם בארבע מילים – פיונה, תעשי לי ילד!

Rage Against the Machine / Rage Against the Machine
לקפוץ, לבעוט, לשבור, לנתץ, לצעוק, לפוצץ, לקרוע ולמרוד! כל כך הרבה כוח יש בחתיכת הפלסטיק העגולה שעליה צרוב האלבום הזה. מהשניה שבה לוחצים על פליי - אי אפשר שלא להתמלא ברגשות הכי פרימאליים של הנפש. שמות השירים לבדם יכולים לגרום לי לרצות לעשות מהפיכה צרפתית חדשה. הנזיר העולה באש על עטיפת האלבום אומר הכל.
 
Because of the Times / Kings of Leon
kings of Leon (וגם ג'ק ווייט) השיבו לי את התקווה לאנושות ולרוקנרול אחרי שהיה נראה שאנו צועדים לימים אפלים של פופ ילדות והיפ-הופ של גנגסטרים עם זין קטן. שלושת האלבומים הראשונים שלהם אדירים, אבל זה האלבום שבזכותו הכרתי אותם, לכן הוא מקבל העדפה. מי היה מאמין שיש סולן כל כך טוב היום ושאפשר לעשות דברים כל כך מגניבים עם סט תופים? חבל שההצלחה המסחרית המסחררת של הלהקה פרצה דווקא באלבום האחרון (והגרוע) שלה.

The Freewheelin' Bob Dylan / Bob Dylan
התלבטתי באיזה אלבום של דילן לבחור, יש לפחות חמישה אלבומים שלו שיכלו להכנס לרשימה הזו. אבל הרגישות, ההשכלה, הדימיון, החדשנות, הכבוד לישן, הצניעות, היהירות, והשילוב הבלתי נסבל בין כל כך הרבה ניגודים יפיפיים שהרכיבו את האיש שהפך לאגדה - כולם כאן, בלי פירור של לכלוך או רמז לעיבוד. כאן אנחנו נמצאים בחדר עם צימרמן הנער והוא לוקח אותנו לאן שהוא רוצה, רק שיקח. דילן כתב פעם לוודי גאת'רי שיר תודה על כך שהוא השפיע עליו כל כך. אולי עוד אכתוב שיר דומה לדילן יום אחד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by