בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עירוניה 
חושחש בשינקין 
 
 כתב וצילם: שי אפשטיין   
עירוניה |
 

המבול קירצף לשי אפשטיין הגוף והנפש, אבל לא פחות חשוב מכך, הוא גרם לרחוב שינקין להזכיר לו את אמסטרדם

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
גשמי הברכה תפסו אותי השבוע חזק. בשני עוד היה חם ויבש, כמעט כמו בקיץ, וכולם שאלו מה יהיה עם הגשם וציקצקו בלשון. ואז בשלישי התכסו השמיים בשמיכת עננים אפורים והמטירו עלינו מקלחת צוננת. אני לא יודע כמה מכם חוו נהיגה רטובה ברכב דו-גלגלי, אבל זו חוויה בלתי נשכחת ללא כל צל של ספק. בשמונת החורפים שאני רוכב בגבורה נרטבתי כהוגן לא פעם אחת והנה זה קרה שוב השבוע, כשכל מה שביקשתי היה להגיע ממזרח העיר לדרומה. משפיץ המגף ועד קצה הקסדה, ספוג ומטפטף, כגוזל רטוב שהושלך מן הקן, נמלטתי מרוט לתוך חנות תכשיטים בנווה צדק. בעודי משוחח עם הצורפת נקוותה על הרצפה סביבי שלולית מי גשמים. לו היה בחנות דג מזהב הייתי נותן לו לשחות ומבקש משאלה.

 
 
 
לא דג זהב וגם לא תפוחים. אבל חושחשים - כן. בדרך חזרה מנווה צדק עברתי ברחוב שינקין. הגשם שפסק לשעה קלה הוציא את האנשים לרחוב, לאספלט שגעש בצבעים בוהקים. יש תל-אביבים שלא מפספסים את כוס הקפה הקבועה על שפת הרחוב, והפינות השקטות היו מלאות אנשים, ריחות מאפים וקטורות שעשנם הסמיך והמתקתק עלה ונספג בעננים. "תפוזים, מנדרינות?" תהיתי. טיפסתי על תא דואר אדום ובהיתי בפירות הכתומים, שטיפות שקופות ניקדו את קליפתם. זקנה נמוכת קומה יצאה מפתח חנות שניצבה בעברו השני של הכביש. "בוא צלם מכאן" היא קראה לעברי, "מפה רואים טוב יותר". אבל אני כבר צילמתי. התקשתי לרדת חזרה מתיבת הדואר. הג'ינס הלח, הספוג התקשח הקשה עליי להניע את גפיי התחתונות. ולא רק אותם; איברים שונים בגוף הלכו והתכווצו מהקור חודר העצמות. ניגשתי אליה: "מה, זה לא יפה?" הפנתי בכיוונה את מסך המצלמה. "יפה, יפה" אמרה ושאפה לריאותיה שאחטה עמוקה מבדל סיגריה. "זה חושחשים אלה, חמוצים, לא למאכל. אם היו תפוזים כבר מזמן היו קוטפים אותם פה". "חושחשים" חייכתי בלב, איזו מילה מצחיקה.

 
 
השיחה הזו עם הזקנה הזכירה לי את חוש-חש הבלש, או ד"ר גאדג'ט למי שמכיר באנגלית, כוכב סדרת האנימציה המופלאה שנולדה באייטיז המכוערים. מן טיפוס מגושם ומבולבל שהיה מפגין כוחות ביוניים על טבעיים בעזרת מכשור משוכלל שטרם הומצא. עולם שלם, שהוסתר תחת חליפת בלשים אפורה. חשבתי שלו היה לי באותו הרגע את הכובע של חושחש הייתי שולף ממנו את רוטור ההליקופטר הגמיש ומרחף בעזרתו מעל לרחוב, מעל לגינת שינקין המטונפת שהיום עמדה רחוצה ומסורקת. כשהכל נצץ סביבי, גם האוויר של אחרי המבול זהר בתחושת ניקיון ומן ניחוח אופטימי מיגנט אנשים לעצור לצד גזעי העצים הדקים. כן, הגשם אולי מנקה את הכל, אבל המבול - הוא מקרצף.

 
 
המבול מקרצף את הגוף ולא פחות את הנפש. בהפוגה מן הגשם יצאה חבורת ברסלבים לפזז ולשיר בקצה הרחוב. נחמן מאומן במצבים האלה. תחזית מזג האוויר יודעת לספר כי באומן, עיר הולדתו שבאוקראינה, הטמפרטורות צנחו השבוע למינוס שלוש מעלות. הם כל כך מבסוטים החבר'ה האלה; תל-אביב קטנה עליהם ובורך השם יש כאן הרבה עבודה לעשות.

 
 
לרגעים קצרים ביותר שינקין הזכירה לי את אמסטרדם. השמיים האפורים, הסמטאות הצבעוניות, אורות הניאון הסגלגלים ובתי הקפה הקטנים העלו באפי ניחוחות מוכרים. לא, חס וחלילה אינני משווה, אבל בכל זאת, Give us a brake. והגשם? כעבור זמן קצר הוא חזר לנקד את שמשות המכוניות, להרקיד את החושחשים הכתומים על גבעוליהם הדקים ומירק בעוצמה את סמלי המותגים שהאירו בחזיתות החנויות. חזרתי לקטנוע. מי הגשמים זרמו סביב צמיגיו בעוצמה. משם הם גלשו במורד הרחוב, דרך הברסלבים, מערבה לים. היום השמיים כבר חזרו להתבהר.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by