בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
מקומון רעננה 
 
  צילום: יח``צ    
מוזיקה |
 
עמית קלינג

קומון עשה פניה בלתי צפויה באלבומו החדש ועבר מהיפ הופ אינטיליגנטי למה שמתיימר להיות אלבום קליל וכיפי - הוא עשה את זה, אבל האג'נדה התפוגגה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קשה שלא לעקם את האף לנוכח ההצהרה של Common שהאלבום הבא שלו, “Universal Mind Control” הולך להיות "אלבום קליל לקיץ". קומון תמיד התמקד בהיפ הופ אינטליגנטי ורציני יחסית, וחריגה סגנונית שכזאת הרגישה לי כמו פוטנציאל נהדר ליריה עצמית ברגל. בנוסף לכך, הוא התרחק מהשותף שלו בשני האלבומים האחרונים, קנייה ווסט (שהוציא גם הוא אלבום לא מזמן), ועל אף שווסט מתארח בשיר אחד (שהוא, אגב, השיר הטוב ביותר מבין העשרה המוצעים כאן), הפעם על עמדת ההפקה עומדים ענקי התחום – הנפטונס. למרבה הצער, גם התרומה שלהם לא מצילה את "Universal Mind Control” מתהומות הבינוניות, ולמען האמת, יש תחושה מסוימת שהם לא כל כך מתאמצים.
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
לא שמדובר באלבום רע, או מביך, חלילה. קומון ותיק בתחום, ויש לו מספיק יכולת בקרה וביקורת עצמית שתמנע ממנו להחליק על הפרצוף בפני כל העולם. מה שכן קורה כאן, לעומת זאת, הוא אלבום שאם נחלק אותו לשלושה תחומים – הפקה, טקסט ופלואו – נגלה שבכל השירים, חוץ מ-"Punch Drunk Love" בו מתארח ווסט, אחד מהתחומים האלה לוקה בחוסר הראפ של קומון ב-"Announcement” מרשים מאד, וגם הטקסט סביר, אבל ההפקה מקרטעת; ב-"Make My Day” המצב הפוך – הביט מצוין, אבל קומון נשמע משועמם.

כל זה בא ללמד אותנו על איזשהו משבר שעובר ההיפ הופ מיינסטרימי, לפחות ברמה האומנותית של הדברים (כסף לא חסר להם, ברוך השם). ההיפ הופ האלטרנטיבי, הנסיוני יותר, הצליח כבר מזמן לחמוק מהקלישאות הטקסטואליות, והוא מספק את סחורת ההיפ-הופ ה"חכם"; הגריים, לעומת זאת, מחליף את ההיפ הופ בתפקיד הפאן-מייקר. מה נשאר להיפ הופ מיינסטרימי? אפשר לנהוג כמו 50 סנט ולעשות מיליונים מלעיסת הדברים ש-NWA המציאו לפני שנים, רק שלהם הייתה איזו רלוונטיות פוליטית-מחתרתית, שביטלה את עצמה מהרגע שהז'אנר פרץ לראשי המצעדים. אפשר לעשות כמו קנייה ווסט מיודעינו, שהמציא את עצמו מחדש באלבום אלקטרוני ואווירתי, או אפשר לעשות כמו הוו-טאנג קלאן, שמפיק העל שלהם, RZA, אכן הקנה צליל חדשני לחלוטין לאלבומם האחרון "8 Diagrams” (שסביב ההתרחקות שלו מהסאונד המזהה עם הקלאן, אגב, הייתה מחלוקת פנים-להקתית רצינית מאד).
 
 
ראפרים ותיקים כמו קומון, אם כך, נמצאים בבעיה. “אלבומים כיפיים לקיץ" יש כבר בשפע, ולאו דווקא מהצד שלהם של הז'אנר. הם יכולים לנסות לפתח מחדש מודעות חברתית, דווקא מתוך העמדה של ראפר ותיק – אבל זו משימה לא קלה, ולא לכל אחד, ולא בטוח שקומון, עם כל הכבוד, מסוגל לעמוד בה. למרבה העניין פשיטת הרגל היצירתית הזאת מתבטאת הרבה יותר באלבומים בינוניים להחריד מאשר בכשלונות צורמים. חוסר הנכונות לשחרר יצירה קיצונית, בכל צורה שהיא, היא בדיוק הצרה של קומון באלבום הזה. מה נותר לעשות? בפרפראזה על המשורר – Get interestin' or die trying.

 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by