בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מלך הדיונה 
 
 
ניר נון נוה

למרות שמבחינה ישראלית המלחמה הזאת התחילה רע מאוד, ניר נוה חושב שיש עדיין סיכוי טוב להחזיר את יגאל צור הביתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבחינה ישראלית המלחמה הזו התחילה רע. רע מאד. והיא קשה מאין כמותה. אבל נראה כי עוד יש סיכוי, וככל שנוקפים הימים מצבנו משתפר. החזית העיקרית בישראל היא מעל המרקע, כמובן. החדשות. פתאום יש לנו מלחמה עם שלוש חזיתות שונות. הערוץ הראשון, ערוץ 2, וערוץ 10. זה האחרון, הילד הנוצץ החדש, הכין את עצמו היטב היטב לקראת האירוע החגיגי.

חברת החדשות של ערוץ 10 מצטיירת אכן כמתעלה על כולן. תוך חודשים ספורים הם הצליחו לקטוף את בכירי התעשייה מכל מוקד אפשרי, משופשפים, מנוסים, מצליחים. ולא רק מיקי ויעקב, הצמד הלאומי, אלא גם אלון בן דוד, עמנואל רוזן וצבי יחזקאלי, פרשנינו השונים המעבירים לנו את המלחמה בצורה קולחת, מעניינת ודינמית.

כל הערוצים שלחו להם שליחים מיוחדים התקועים כסיכות במפות מדינות האזור, שעיקר הניוז שלהם הוא עצם היותם שם, בעומק שטח האויב. אלא שזה לא הספיק להם שם, בערוץ הבועט. הם החליטו לעשות את מה שאף אחד אחר לא עשה. לא עוד שליחנו בצפון עיראק, בקטאר, כווית, על גבול טורקיה או עם משקפת ברבת עמון. הפעם הם הצליחו להשיג את העיתונאי הישראלי היחיד שמצטרף מתחילת הדרך לכוחות האמריקנים. קבלו את שליחנו יגאל צור.

צור שלנו התחיל עוד מהיום הראשון של המלחמה לדווח לנו מהשטח עצמו, עם הכוחות האמריקניים. כלומר הוא ישב בגבול עיראק כווית עם הדיוויזיה השלישית, שנראה שמטרתה העיקרית היא להעניק לצור אווירת מלחמה, שכן קרבות אמיתיים עוד לא ראינו על המרקע.

כדי להעניק את מלוא חווית המלחמה, הצטייד צור בקשר לווייני, ובאינטונציה מעצבנת ביותר. בערוץ 10 הצטיידו בארשת דרמטית ובכתובית אדומה הקוראת "בלעדי" באותיות בגודל טיל שיוט. הבעייה היא שלאיש שלנו בעיראק אין יותר מדי מה לומר. ובכל זאת, הוא מקבל דקות שידור ארוכות ויקרות בפריים טיים, שהרי אם כבר הגיע עד לשם ואנחנו משלמים לו בשביל זה, לפחות שיימלא לנו כמה דקות מסך.

וכך אנחנו זוכים לדיווחים נהדרים על השקיעה, סופות החול, הווי החיילים, ועוד פכים וזוטות מהמלחמה בעיראק. צור מקפיד על הגייה איטית להחריד של המילים, כך שחס וחלילה אם תצטרכו לקפוץ לבית הכסא דווקא בדיווח המרנין שלו, לא תפספסו יותר משתי מילים.

הנימה הסובייקטיבית היא נר לרגליו. "הייתי אומר", "ניתן לומר", "כפי שאני רואה את הדברים". בכלל, אצל צור בגדד היא לא מהות המלחמה הזו. בטח שלא סדאם. כל המלחמה הזו מתמקדת בו, ובו בלבד. לעיתים נראה שהוא מנסה להפוך לרון מיברג טלוויזיוני, רק בשפה עילגת הרבה יותר. הוא לא יוותר על תיאור מדוייק של מצבו, "כאן יגאל צור, חדשות ערוץ 10, באזור המפורז, או לקראת האזור המפורז, בדרך ליציאה מכווית, לכיוון בגדד, עיראק" או תיאור לא הכרחי אחר, שיגזול דקת שידור מלאה לפחות.

לא פעם הוא מפגין את נימוסיו והרקע שלו בשפות זרות. "האו מאצ' טיים אר יו היר" הוא שואל במבטא ישראלי כבד את אחד החיילים, לו הוא קרא קודם בפקודה תוך כדי שידור. חוויה אחרת הייתה לראותו בלייב, נובח לעבר החיילים האמריקנים המפוחדים "גיב מי איר ג'דאי", כשהוא רוצה לחשוף בפנינו את הסקופ בדבר חיילת אמריקנית, המכונה ג'דאי, כאן, בשדה הקרב, כלומר איפשהו בדרום עיראק, מחפשת כבר שבוע איזה קרב לרפואה.

אלא שכפי שאמרנו, העתיד נראה מבטיח. כבר כמה ימים שבערוץ 10 הבינו, ככל הנראה, ששליחנו המיוחד והבלעדי מעלה את הרייטינג לערוצים המתחרים, וכך, אולי במסגרת הקיצוצים של מימן, עברנו ממונולוג ארוך, מייגע ומתיש בו משדר צור טור אישי בפריים טיים לתושבי ישראל, לראיון קצר יותר המנסה להעביר את המידע הרלוונטי.

עדיין, המידע הרלוונטי של צור הוא עדיין בחזקת "החול כיסה את השמיים בצורה מרתקת, שאני כנוסע ותיק לא ראיתי", או "זה הרגע הראשון שאני מוריד את משקפי האבק מזה 24 שעות", "בערך באור הדמדומים הראשון של בוקר, אור ראשון", או עד כמה הערדליים מחממות בלילות הקשים ועוזרות לזיעה מוגברת ביום.

וככל שתארך המלחמה סביר להניח שזמנו של שליחנו המיוחד ילך ויצטמק לו לאיטו. עוד יגיע היום והוא יעלם לנו מהמרקע וישאר עם יומן מסע אישי מצולם להראות לנכדים, אם הם לא ירדמו באמצע. בסוף אנחנו ננצח, אבל זו תהיה מלחמה ארוכה, עם נפגעים. ועם יגאל צור, שליח ערוץ 10, במדבר הלוהט, בלב סופת האבק, עם הדיוויזיה האמריקנית, השועטת בקצב מהיר, לעבר בגדד, עם משקפי המגן והערדליים, עיראק.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by