בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עירוניה 
כמו נר מטפטף 
 
 כתב וצילם: שי אפשטיין   
עירוניה |
 

שי אפשטיין תר את קינג ג'ורג', טשרנחובסקי ודיזינגוף בתקווה לתפוס מונית שירות, ומצא עצמו סופר לאחור לקראת נחיתת הכריסמס שמגיע למפגש הפסגה השנתי מול חנוכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
עשר דקות לנחיתה. ערב שלישי של חג החנוכה. השמש שקעה בהדרגה ולהקות זרזירים שחורים פילחו את שמי העיר בצרורות. הדלקתי נרות בתפילה מכובסת ונתתי ביס בסופגניה שהשותף שלי השאיר על השיש. היא הייתה חסרת טעם. מתוך אינסטינקט מלמלתי "מעוז צור" בעוד הבצק היבש התפרק לי בפה ואז הגיעה הריבה. תשע דקות לנחיתה. אספתי את הארנק וירדתי לדיזינגוף. למרות שרשמית החורף החל השבוע הרחוב סאן במאות אנשים. הידקתי בזריזות את צווארון המעיל וצעדתי במהירות, תוך שאני מייחל-מתחנן למונית קו 5.

 
 
 
שמונה דקות לנחיתה. בקצה רחוב טשרניחובסקי התגודדה קבוצת אנשים סביב דוכן של טל בייגלס. אחד אחר השניה המתינו בסבלנות למנה מתוקה של בצק וריבה שתרקיד את החך. שוקולד, וניל, קוקוס, חלבה, תפוזים. הסופגניות של היום נורות מתותח ישר לקיבה. כרובה ציד קצוץ קנה, נטענת העיר במהלך החג ברבבות מבקרים שנורים כקליעים נותבים לרחובות מרכזה. בבואות עיניהם הצמאות מנקדות את חלונות הראווה, בכמיהה לרכישה משתלמת, לחפץ חדש. הנה, הנה קו 5 - הלו, שיט, בנאדם. עבר מלא.

שבע דקות לנחיתה. חיפשתי סימני חג ברחוב. חוץ מדוכני סופגניות, שלטי מבצע סתמיים וחנוכיה ענקית של חב"ד במרכז הכיכר לא נמצא אף אות או סימן. הבטתי בשעון, "יווו אני מאחר בטירוף". בקינג ג'ורג' פניתי ימינה. איזה חנוכה? זה חנוכה זה? זה נראה לי כמו כריסטמס ואיך לכל הרוחות אגיע מפה לנתב"ג בשש וחצי דקות?

 
 
שש דקות לנחיתה. "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" התנגן לי בראש במחצית שדרות בן ציון. "אין סיכוי שאגיע בזמן. ראבאק, על מי אני עובד? האם באמת יש סיכוי שכריסטינה תעשה את הדרך לכאן מביירות?" נעצרתי. "ש. בן ציון הוא שם העט בו נודע שמחה אלתר גוטמן" בהיתי משותק מיאוש בשלט כחול בפינת רחוב מלצ'ט. "בנו, נחום גוטמן הוא המפורסם בציירי העיר. וואלה? אז ההוא היה האבא של...?".

חמש דקות לנחיתה. "תתעורר". התיישבתי על ספסל וקילפתי את מחשבותיי בזהירות מחזית הבניין. "מהתאהבות בינלאומית וירטואלית הרי לא יצמח דבר. על מי אני עובד? התכתבנו ברשת וראינו אחד ת'שניה על הצג, אז היא רשמה שתגיע והזמינה כרטיס. אבל בחייאת, ביירות, לבנון - ואולי זו לא גברת, אולי זה אדון?"

 
 
ארבע דקות לנחיתה, הפיקוסים בשדרה התנענעו אנה ואנה. צעדתי בשתיקה וגשם קל החל לטפטף. חשבתי על חנוכה שפעם נחשב כחג אמצע החורף, על כך שיום ראשון שחלף היה היום הקצר ביותר בשנה.
שלוש דקות לנחיתה. מקורות יהודים עתיקים מתארים את השבוע שחלף כתקופה בה מתחדשת באדם האופטימיות. מאז הסתיים הקיץ הלך העולם ושקע בחשיכה. אך מעתה, מאמינים הם, יסוב העולם על צירו וישוב להתמלא באור. הרהרתי בכריסטינה האלמונית: "איזה טיפש הייתי, מדוע האמנתי לה שתבוא?".

 
 
שתי דקות לנחיתה. הסתתרתי בכניסה ל"אוזן השלישית". הטיפות הפכו למבול, כשהנייד שלי רטט בכיס האחורי של הג'ינס. "הלו אוּרִים, זו כריסטינה", שמעתי את קולה רך ונעים. היא דיברה באנגלית במבטא ערבי קל. "הנחיתה הקדימה אוּרִים. האם אתה ממתין לי בחוץ?" בלעתי רוק. הסתיימה הספירה לאחור, המטוס נחת, היא הגיעה. ראשי הסתחרר במהירות כסביבון עופרת יצוקה. "אני מאחר קצת" עניתי באנגלית סוג ז', "תמתיני לי, טוב? אמהר להגיע". זינקתי למבול, קיפצתי בין הטיפות תוך ניסיון אמיץ לעצור מונית. "נס גדול היה פה", לחשתי לנהג.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by