בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
על סדר היום 
עוד חוזר המיגון 
 
  צילום: רויטרס, נמרוד צוק    
על סדר היום |
 
עמית קלינג

הכינו את המקלטים והאייפודים: עמית קלינג מגביר את הווליום ומציג לכם עשרה שירים ישראלים להעביר איתם את המלחמה. טקסט פוליטי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמיר לב – עננים שחורים
"עוד מעט תהיה מלחמה. עוד מעט החורף יתחיל”. אז הנה, כבר יש מלחמה והחורף באמת בתחיל, אבל בסצינת הפתיחה, שמתרחשת בסתיו, אפשר לשיר את השיר הזה ולהרגיש כנביאי זעם. אבל אנחנו בחורף, ואנחנו, כדברי יהודה עמיחי, נביאים של מה שהיה. עמיר לב לעומת זאת, מנבא את העתיד היטב כשהוא מייעץ בהמשך השיר "בואי נסתלק למקום חדש, נרגיש זרים".
האזינו ל"עננים שחורים"

מאיר אריאל – נרקומן ציבור
זו בחירה בנאלית מעט, אבל אין מה לעשות. כל המלחמות שלנו מתחילות בדיוק שם, באחד שנואש לספין פוליטי בדיוק כמו שהג'אנקי האחרון בתחנה המרכזית של תל אביב נואש לקצת חומר, ובדיוק כמו שהשני מוכן לפרוץ לכל דירת קרקע בפלורנטין בשביל לגנוב עוד ארנק, ככה שהראשון מוכן לפרוץ עם טנקים כל גבול ורק בכדי לרכב על גלי ההדף למנדט נוסף. השאלה היא, אם המשטרה לבטח תשים את השני מאחורי סורגים, אז למה גם לא את הראשון? התשובה, ידידיי, נישאת ברוח.
האזינו ל"נרקומן ציבורי"
 
קו העימות
 קו העימות 
 צילום: dearanxiety, flickr (ברשיון CC-ND-BY) 
 
ערן צור – על קו העימות
אף פעם לא ממש הבנתי מה מוצאים ב"מכשפות". עוד יותר לא הבנתי את כל התיכוניסטיות שכותבות משפטים שלהן על הג'ינס בטוש שחור, כי בסך הכל, ענבל פרלמוטר, עם כל הכבוד ולא מדברים סרה וכו', אבל מה לעשות, הטקסטים שלה, בעיני, הם לא משהו בכלל. לכן התפלאתי לגלות שדווקא הטקסט היפה ביותר באלבום האחרון של ערן צור, “על קו העימות", הוא פרי עטה. אין לדעת אם מדובר היה בהברקה חד-פעמית או בהתחלה של דרך חדשה שנקטעה, אבל מדובר בתיעוד מצוין של אטימות ואדישות, רגע לפני שהכל מתחיל לעלות באש.
האזינו ל"על קו העימות"

נושאי המגבעת – ביקור בהר
עם באס הסינתי המזדחל, התיפוף הכבד והסאונד שמזכיר באופן כללי את Joy Division, שיר זה נכתב כהספד של אהד פישוף, סולן הלהקה, לזכר חברו אמיר זידנר, שנהרג בלבנון. לא, לא זאת, ההיא מפעם, מהסרט המצויר. “אתה יכול לבוא פעם בשבוע, אתה בא יותר", צורח פישוף אל תוך המיקרופון, ואנחנו, 25 שנים אחרי, הולכים איש-איש להר שלו.

דני הדר - אל תתגייסי
משורר הרוק הדרום תל-אביבי המטורלל הזה שר לבחורה אהובה שלא תלך לצבא. בהתחלה הוא עוד מנסה לשכנע אותה מהזווית הפוליטית, אבל אז בפזמון הוא נכנע ואומר "כואב לי גם כשסתם אחת עושה שטויות מולי, ואת החברה הכי טובה שלי". האמת היא שהוא פשוט לא רוצה שהיא תלך ותשאיר אותו לבד. מי יודע כמה ימים יעברו עד שחצי מהמדינה תוכל להזדהות עם השיר הזה עד מאוד.
האזינו ל"אל תתגייסי"
 
"כמו חלאות בלי אבא"
 "כמו חלאות בלי אבא" 
 צילום: GettyImages 
 
נעם רותם – מסע פנטסטי
מישהו צריך להוות קול של שפיות, וטוב אם הקול הזה יהיה של נעם רותם. במקרה הזה הוא דווקא מתרגם שיר נפלא של דיוויד בואי, מהאלבום Lodger, ואת מלאכת התרגום הזו הוא עושה בעדינות נפלאה ההולמת את השיר. בואי ורותם תוהים יחדיו על המניעים הפסיכולוגיים של "לירות טילים אלינו כמו חלאות בלי אבא". שיר חכם ורך.

פונץ' – הקומוניסט
אם עדיין יש בכם קצת זעם נגד המכונה, אתם מוזמנים לבוא לפרוק אותו באחת מן ההפגנות מול משרד הבטחון (ואולי אפילו תקבלו חתימה מדב חנין). כשמצד אחד עומד המון (די מצומצם, האמת) עם דגלים אדומים ומהצד השני – ערב רב של שוטרים ונהגים חולפים ומפטירים קללות אל עבר המפגינים, אי אפשר שלא לזמזם את השיר הסוחף של פונץ', “הקומוניסט" – “מחזיקים ידיים בהפגנות של יום שישי והעולם מסביב מתפקע מצחוק". צוחק מי שצוחק אחרון.

זאב טנא – ביירות
כשימאס לממשלה מעזה (זה לא מאתגר מספיק) והיא תחליט לשלוח קצת אש צפונה, תגיע השעה להזכר בזאב טנא, מהנדס המזון שהחליט בגיל חמישים לעשות שינוי קריירה ולהפוך לרוקסטאר, עושה את זה בגדול עם ביצוע מחורע ומצחיק במיוחד ללהיט של להקת Cake, שנקרא במקור I Bombed Korea. “בלחיצה קלה גמרנו / על אנשים שלא הכרנו / הרגנו בטח כמה בטעות / יצאתי חי, יכולתי גם למות / ולא ידעתי שזו סתם שטות / כל יום הפצצתי את ביירות".
האזינו ל"ביירות"
 
 
 
הבילויים – משהו כמו תה
אי אפשר לנהל רשימה כזאת מבלי לאזכר את להקת הרוק הסאטירית הזאת, שמשובחת רק כמו שהיא מזוקנת. באלבום השני והאחרון שלהם, “שכול וכשלון", הם חותמים בשיר ארוך וצבעוני, שההפקה שלו עתירה שירת מקהלות וצלילי הפגזה. בדרכם האופיינית, המילים מתחכמות, מסתתרות, “רצון הרוב הוא שהמיעוט יכין לנו תה" הם שרים שוב ושוב, אבל ברור לכל מי המיעוט, מיהו הרוב, ומהו התה. ויש גם דקה של שקט בסוף השיר, אחרי הפיצוץ האחרון, כדי שנוכל לעמוד בפינה ולחשוב טוב-טוב על מה שעשינו.

הפה והטלפיים – איננו
כי צריך לסגור פסקול מלחמה עם קצת אופטימיות, ואם לא אופטימיות, אז מקצבי הקאסיו העליזים של רם אוריון, אסף גברון ואהד פישוף יעבדו היטב. ובטח אם למילים יש לקח חשוב ללמד אותנו: “מי שלא פה / הוא הלך / הוא חלף מן העולם / הלב שלו נדם / לכן כדאי שנמנע מציפיות מיוחדות בעניינו" (בכלל, מלחמה היא תקופה קשה שבה ראוי להנמיך ציפיות לגבי כל דבר אפשרי).
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by