בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
סיכום 2008 במוזיקה: ההופעות הלוהטות 
 
מוזיקה |
 
נמרוד צוק

אמנים טריים שחורשים על הפליילסטים ושועלים ותיקים שהחליטו להתקמבק הציפו במהלך 2008 את מועדוני ההופעות בישראל ועשו לנו שמח כמו שלא היה פה כבר הרבה זמן. נמרוד צוק מפזז ומסכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 


"אל תתבייש. תביא לי קלישאות, תרשה לעצמך להשתולל, תתלהב כאילו אתה טוקבקיסטית חרמנית בת 14", דרש ממני עורך המשנה של ערוץ התרבות והבידור, בשעה שהוא מפורר בדל רטוב של סיגר ישן שאסף ברחוב.

אז הנה, התכופפתי והרמתי את הכפפה: "שנת 2008 תיזכר לעד כציון דרך, כאבן פינה, כרגע מכונן בהיסטוריה של ההופעות החיות של אמנים מחו"ל בישראל. השנה שבה פול מקרטני הבעיר את פארק הירקון. השנה שבה מארק רונסון העיף את הזאפה. השנה שבה מוריסי ייבב באולם 1 בגני התערוכה אל מול די הרבה אנשים. השנה שבה רופוס וויינרייט ניצב על במת היכל התרבות בחליפה מוזרה. השנה שבה אייר הרדימו 2000 איש בהאנגר 11. אין ספק, מדובר בשנה שעוד ידברו עליה". מאסטרפיס.
 

טוב מקרטני אחד בפארק משני צרפתים בנמל

פיצוי היסטורי
 פיצוי היסטורי 
 צילום: נמרוד צוק 
 
את תואר ההופעה המתוקשרת ביותר, זאת שנטחנה בתקשורת הכי הרבה ויצרה הכי הרבה ציפיות, לוקח בהליכה סר פול מקרטני. חלק מהכתבות שקדמו להופעה התייחסו אליה כאל פיצוי היסטורי לאי-הגעת הביטלס לישראל בסיקסטיז, ומצד שני היו גם לנוניסטים מושבעים שלכלכו על פול בלי חשבון, טענו שהוא כבר לא רלוונטי והודיעו שכף רגלם לא תדרוך על הדשא הטמא של פארק הירקון. הדיבורים על 10 מליון השקלים שמקרטני מקבל על הערב והאיומים על חייו מצד ארגוני איסלאם קיצוני העצימו את הבאזז עוד יותר. התוצאה, באופן די מפתיע, ענתה על כל הציפיות: ב-26.9 הגענו לפארק יחד עם 40 ומשהו אלף ישראלים ויצאנו ממנו מפרפרים מהתרגשות, וכמונו כמעט כל העיתונאים והבלוגרים שכתבו על ההופעה.

האירוע השני ששלח את כל מבקרי המוזיקה המקומיים (וגם אותנו) למחוזות האורגזמה היה הביקור המשולש של מיסטר מארק רונסון בזאפה. גיחה ישראלית של אמן צעיר בשיא ההצלחה והרלבנטיות שלו, ולא 20 שנה אחר כך, היא מאורע די נדיר – והפעם לא מדובר בסתם שם חם, אלא באחת ההופעות החיות היותר מקפיצות שאפשר לפגוש היום על פני הפלנטה. רונסון העלה לבמה קרוסלה של מוזיקאים, כולל זמר הפולק טיגרז, צמד הראפרים פלסטיק ליטל, האוסטרלי דניאל מריוות'ר וסולן פאנטום פלאנט אלכס גרינוולד, שהעדיף להכיר את הקהל הכי מקרוב בסשן של סטייג' דייבינג. בגיבוי שלישיית כלי נשיפה, מתופף אדיר ורביעיית כלי מיתר, הם התיכו את הקאברים של רונסון לביצועים שמשאירים את הגרסאות המקוריות באבק.

בקצה השני של הסקאלה, נמצאת ההופעה שנתנה לנו את ההשראה החזקה ביותר לביקורת: החניה של צמד הדאנס-צ'ילאאוט הצרפתי Air בהאנגר 11. המונח "דאנס" קצת מטעה בהקשר הזה, מכיוון שלא ממש הצלחנו לראות סביבנו אף אחד שרקד. ז'אן בנואה דאנקל וניקולא גודין לא רק שלא נקפו אצבע כדי לפצות את הקהל על האיחור האופנתי של שבע שנים, אלא עשו כמיטב יכולתם כדי להרדים אותו.
 

פולק ואינדי בדרום תל אביב

ההימור הנכון
 ההימור הנכון 
 צילום: נמרוד צוק 
 
שתיים מההופעות היותר מעניינות שהגיעו לבארבי נזקפות לזכות אנשי "מונוקרייב", בלוג אינדי מרכזי שהפך השנה גם לחברת הפקה.

הראשונה היתה הלהקה של חוזה גונזלס, פולקיסט שבדי ממוצא ארגנטינאי שהפך בשנים האחרונות לשם חם בקרב חובבי הז'אנר. מונוקרייב עשו הימור נכון והצליחו למלא את הבארבי עד אפס מקום. אני לא ממש הצלחתי להתחבר לוייב של גונזלס, אבל עבור עידו שי זאת היתה ההופעה הטובה ביותר שהוא ראה בבארבי.

ההפתעה האמיתית הגיעה דווקא מהיבוא השני של מונוקרייב – הרכב האינדי הבלגי הוברפוניק. בניגוד לאזהרות של חברים שצפו הופעה משעממת, קיבלנו שעתיים וחצי של יצירתיות אנרגטית שזגזגה בין רוק, פופ ואלקטרוניקה. אולי זה בגלל שזאת היתה ההופעה האחרונה של ההרכב עם הסולנית גייקה, או שהם פשוט מאוד אוהבים את תל אביב, אבל הבלגים האלה התעלו על כל הציפיות.

 
הופעה אחרונה שהתעלתה על כל הציפיות
 הופעה אחרונה שהתעלתה על כל הציפיות   צילום: נמרוד צוק 
 
 

מפלגת הגמלאים נגד הפנתרים השחורים

טריפ ארוך ומוזר
 טריפ ארוך ומוזר 
 צילום: נמרוד צוק 
 
כמו בכל שנה, גם ב-2008 זכינו למקבץ ביקורים של זקני שבט הפופ. הראשון, ואחד היותר ביזריים, היה מארקי ראמון, המתופף של להקת הפאנק המיתולוגית והשריד החי האחרון שלה, שהגיע לישראל בלוויית שלושה בני משפחה מזויפים שהיו אמורים לשחזר את ההרכב המקורי.

עוד חבורה של ארוכי שיער עם קטטר שהגיעו השנה לארץ היו דיפ פרפל, שכבר ביקרו כאן בעבר אבל הפעם שכחו בבית את האיש המרכזי בהרכב, הגיטריסט ריצ'י בלאקמור. למרות ההיעדרות, הם הצליחו לגרום אפילו לענת זהר לעשות תנועות של אייר גיטר.

באגף הפופ המקומט הפגינו נוכחות בלונדי וסימפל פלאן. בצד השחור של המוזיקה קיבלנו את חובבי הגאנג'ה הקליפורניים סייפרס היל ואת אריקה באדו, שלקחה את גני התערוכה לטריפ ארוך ומוזר של סול וגרוב.
 

הקוף, הרע והמיותר

 
למרות המעמד החגיגי, אני לא יכול להמנע מלהזכיר שני מוזיקאים בריטיים מוערכים שהגיעו (בנפרד) להאנגר 11 ואיכזבו אותי קשות. הראשון הוא איאן בראון, שהוכיח שהוא אולי כותב, מלחין ומפיק ענק, אבל התנהלות על במה היא לא הצד החזק שלו. השני היה מייק סקינר, דה סטריטס בשבילכם, שעשה לנילי אורן את הערב. אני, לעומת זאת, לא הצלחתי להבין מה כל כך קשה להגות מלים כך שיישמעו כמו אנגלית, תהיתי מה עושה על הבמה הסייד-קיק המיותר והצטערתי שלא עזבתי את המקום יחד עם שאר האנשים שנטשו את המקום מיד לאחר ההופעה של הג'ירפות.

כדי לאזן ולסיים באווירה חיובית, אי אפשר שלא לפרגן לשתי הופעות לא שגרתיות וקשות לעיכול, שהיו שוות את ההשקעה. האחת היתה משחק ה"קוברה" של ג'ון זורן, שהיתה חלק מפסטיבל מרובה הופעות שאורגן לרגל הגעתו הראשונה לארץ של איש האוונגרד האגדי. זורן ניצח באקסטטיות על כנופייה של מוזיקאים מצוינים, אליהם הצטרף ברגע השיא מייק פאטון עם השתולללות ווקאלית חורכת מוח. התוצאה היתה שעה ורבע דחוסות ומוטרפות קצת יותר מדי, אבל לא בלתי מהנות.

השניה היתה ההופעה של לורי אנדרסון בהיכל התרבות, שכללה שעה וחצי הזויות של שירה פוליטית מדוקלמת בליווי אלקטרוניקה מינימליסטית, ואחריהן הסיבה האמיתית בגללה היה שווה לעבור את החפירה הזאת: ביצוע אדיר של I'll be your mirror יחד עם בעלה של אנדרסון, המוזיקאי עלום השם לו ריד.

פרויקט שנה סוף
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by