בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המתיחה הגדולה 
 
 המועמדת שחר נהוראי (מתוך אתר התחרות)   
 
יוענה גונן

יוענה גונן מזכירה שוב מי הם המרוויחים הגדולים מהטקס המיותר של בחירת מלכת היופי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחר, אחרי טקס מלכת היופי 2003, נוכל ודאי לקרוא ביקורות מגניבות על התחרות. הכתבים ישפכו שנינויות אינטליגנטיות על המועמדות, על מידת החזיה שלהן, על ההליכה שלהן, אבל בעיקר על הדברים שהן אמרו. כתבים שנונים אוהבים לנעוץ שיניים בטקסטים הקצרצרים שכל מועמדת מדקלמת בחיוך מכוסה וזלין. אחת רוצה להיות מדענית אטום, שניה רוצה להציל ילדים רעבים באפריקה, והשלישית היא אסרטיבית, ספונטנית ונועזת.

המבקרים השנונים מתים על הקטעים האלה. הם נקרעים מצחוק בכל פעם שמועמדת מציינת שאיפה מטופשת, ועוד יותר נקרעים מצחוק כשיש לה שאיפה מרשימה ואינטליגנטית. זה מצחיק אותם אם היא רוצה "להצליח כמו בהוליווד", אבל הרבה יותר מצחיק אותם אם היא מספרת שחלום חייה הוא להיות "מנתחת מוח". מבחינתם ברור שהיא טיפשה, אסור שיהיו לה שאיפות מרחיקות לכת שיחרגו ממיקומה בעולם (כטיפשה ויפה, שצריכה בעיקר לשתוק), ואילו הם החכמים שיכולים לצחוק עליה ועל שאיפותיה.

הנערות המועמדות למלכת היופי הן בנות 18 עד 23. בגיל הזה, המציאות עדיין נראית בלתי מוגבלת וקסומה. אפשר לחלום את הכל, לחלום להיות מלכת יופי, לחלום להיות שחקנית מפורסמת, לחלום להיות וטרינרית. האפשרויות עדיין פתוחות וקורצות. השאיפות שמלכות היופי מבטאות נראות הגיוניות לחלוטין למישהי בגילן. אבל כשאת מוצגת כחתיכת בשר, כנראה שאסור לך לקוות לחיים טובים ולביטוי עצמי. את אמורה לספק את ליטרת הבשר לצופים ולמבקרים, ואל תחשבי אפילו שיש לך קיום מעבר להיותך הקישוט שלהם.

ובאמת, לא ברור לי למה מארגני התחרות מאלצים את המועמדות לומר שוב ושוב את הטקסטים הלעוסים של שאיפותיהן, טקסטים שהמארגנים החליטו שיהלמו את המאורע. הנסיון להוכיח ש"הקריטריונים השיפוטיים כוללים לא רק נתוני יופי" מכעיס. הרי ברור שהמועמדות האלו הן בני אדם, רגישים וחושבים ומבינים, וברור עוד יותר שהן לא נתפסות כך בידי מארגני התחרות ובידי המבקרים השנונים הצופים בתכנית. בשבילם, השיחות עם המועמדות הן רק סצינה שעליה הם יכולים להריץ קטעים, בבית או בעיתון.

קחו, למשל, את הספיישל של גיא פינס על מלכות היופי בערוץ 2. פינס הרי לא באמת מתעניין במלכות היופי ובמי שהן, אלא אמור להכין את כולנו כדי לצבור רייטינג שיא באירוע עצמו. לצורך כך, הוא שלח את חיים אתגר, ברנש מרוצה מעצמו עד נרקיסיזם, באוטובוס שהסיע את המועמדות ברחבי ארץ ישראל.

אתגר, כך נדמה, היה שם בעיקר כדי לרדת על הנערות, ופינס הצטרף אליו בששון באולפן. באחת הסצינות המעצבנות יותר בתכנית, פינס ואתגר מגייסים שף ידוע, כדי להאכיל את "הבנות" בארוחה כמה שיותר משמינה. כשאחת מהן סופרת קלוריות, פינס ואתגר חוגגים, ומראים בעריכה כל חישוב קלורי וכל קימוט מצח מודאג של אותה נערה.

אפשר לחשוב שהיא סופרת את הפאקינג קלוריות בשביל עצמה. היא סופרת את הפאקינג קלוריות כי מארגני התחרות מצפים ממנה לזה. כי הקריטריונים של מלכת היופי אחידים ומשעממים, כי יש רק סוג יופי אחד שמוגדר כיופי בספירה הציבורית, כי פס הייצור של מלכות היופי לא ירשה לאף אחת לחרוג מהמידות המותרות.

היא סופרת את הקלוריות כי אם ה"נתונים" שלה יהיו אחרים, גיא פינס לא יראה אותה בתכנית שלו. כי להרבה מהנערות הללו, תחרות מלכת היופי היא דרך להתקדם בחיים, ולצורך זה הן מוכנות לשחק את המשחק ולהיות מוצגות כאהבלות שכולם צוחקים מהן, כנשים שמבוקשות כפרס אבל לא מוערכות כבני אדם.

יש כל כך הרבה ביקורת מוצדקת על הטקס המיותר הזה, שלא ברור למה צריך להיטפל דווקא למועמדות. בעצם ברור למה, הן הרי טרף קל ומשעשע הרבה יותר מאשר הרעים האמיתיים - מארגני התחרות, חברות הקוסמטיקה והניתוחים הפלסטיים שמממנות אותה, המוציאים לאור של עיתון "לאשה" ואפילו גיא פינס.

בעלי הכוח הללו יודעים עד כמה התחרות מזיקה לדימוי הגוף של נשים רבות, כפי שמפיק הטקס התוודה בפניי בשנה שעברה, במסגרת הפגנה בדראג מול התחרות. זה אפילו מאוד משנה להם - כי זה הרי בדיוק האפקט שהם מחפשים. זה בדיוק מה שגורם לכולנו לצרוך עוד ועוד מוצרי קוסמטיקה כדי שלא נהיה "מכוערים", ועוד ועוד גליונות של "לאשה" או של "בלייזר" כדי לדעת איך אנחנו אמורים להיראות ולהתנהג. וכך, על גבן של הנערות הללו, שמקבלות את כל האהבה וגם את כל הביקורת, יכול גלגל הרווחים להמשיך ולנוע.

האם מקרה הוא שנותנת החסות הראשית לאירוע היא רונית רפאל - מרכזים רפואיים קוסמטיים? אם זה נשמע לכם מקרי, תוכלו לתרגם את "מרכזים רפואיים קוסמטיים" ל"שאיבת שומן ב-10,000 ש"ח" או ל"הגדלת חזה ב-12,000 ש"ח" ואז להכפיל בכמה אלפים. תרגיל חשבוני פשוט ומאיר עיניים.

"תעשה לי כמו של לינור אברג'יל", מבקשות נשים רבות מהמנתחים הפלסטיים שלהן. כי הטקס (ולא רק הטקס) לימד אותן שהן לא טובות מספיק, לא יפות מספיק, לא חכמות מספיק. או ליתר דיוק, שהחוכמה שלהן לא משנה הרבה, והאופי המקסים שלהן לא משמעותי. כי נשים נמדדות רק בתחרות "מלכת היופי", ואת פרסי ישראל ופרסי נובל קוטפים, הרבה יותר פעמים, גברים (שנבחרו בידי גברים אחרים וקודמו וחונכו בידי חברה גברית). אז אם את אשה, כדאי שתדעי ללכת יפה על עקבים גבוהים בבגד ים של גוטקס. השאיפות שלך להיות מהנדסת רק יגרמו להם לצחקק כמו עדר תיכוניסטים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by