בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוזיקה 
אטומיק קיטן 
 
 סיפורי אהבה מרירים ומתוקים. חבורת אטומיק    צילום: יח``צ    
מוזיקה |
 
סנונית ליס

חבורת אטומיק שיחררה אלבום שני עם שירים מתקתקים שמכוונים למבוגרים אבל נשמעים כאילו נוצרו לילדים • גילוז מציג אלבום בכורה אינסטורמנטלי ונסיוני שלא מצליח לתקשר עם המאזין

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ביום של הפצצה

חברי "חבורת אטומיק" מופיעים כשהם מחופשים לליצנים נודדים. הם בחרו בדמות הליצן משום שהיא מייצגת פער בין עצב לבין שמחה, בין בדידות לבין אהבה. הפער הזה מומחש היטב באלבום החדש של החבורה - "12 שירים מאוירים ומבוארים", המביא שירים למבוגרים אך נשמע כגלויה מזמרת מארץ אגדות כלשהי.

מלות השירים ספק מתוחכמות ספק נאיביות, ועוסקות באהבות נכזבות ובמערכות יחסים. אלו עטופות ברוק רך, הרמוני ופולקלוריסטי בטעם ילדות. הניגוד הזה - שבין מרירות הטקסטים למתיקות העיבודים וההפקה יוצר אפקט אירוני ומרגש. קשה, למשל, לעמוד בפני רצועה כמו "ניקולאי והשקית הירוקה" הנשמעת כשיר ילדים אך מספרת על שיכור שבור לב.
 
 
"12 שירים מאוירים ומבוארים" הינו האלבום השני של ההרכב ששחרר תקליט בכורה ב-2006. האלבום החדש ממשיך את הקו שהחל קודמו, אך הוא מגובש ממנו, ובניגוד אליו, כל השירים בו למעט אחד הם מקוריים. גם הפעם קל לשמוע בשירי החבורה השפעות מאיר אריאל, בוב דילן, שנסונים צרפתיים, שירי עם רוסיים ונגיעות מוזיקה יוונית, צוענית ואירית.

השילובים האלו הופכים את ההאזנה לאלבום לחוויה תרבותית מיוחדת. מוסיפה לה חוברת הגלויות המושקעת שאוירה על ידי שלל אמנים שהעניקו לשירי האלבום פרשנות אישית, עליהן מודפסות מילות השירים. כמעט שאין באלבום שירים חלשים וכדאי במיוחד להאזין ל"נשימה אביבית", ל"מלך העולם" - שיר בעל מלודיה עליזה וטקסט צובט לב המספר על אהבה בלתי מושגת ול"כשאת הולכת" - המנון פרידה יפהפה ועצוב.

ניתן היה לוותר על החידוש לשיר "עץ הכוכבים", שאמנם נהנה מעיבוד והפקה נעימים אך שירתה של תום קלנר, צ'לנית ההרכב, מוצלחת פחות. קלנר משמשת כזמרת רקע טובה, אך לא מצליחה לשאת על גבה את השיר המורכב הזה שצרוב בזכרון בקולה של חווה אלברשטיין הענקית.
"12 שירים מאוירים ומבוארים" הוא אלבום מקסים ומיוחד שמצדיק את שמו ומביא סיפורי אהבה מרירים מתוקים וצבעוניים לילדים גדולים מאוד.

"12 שירים מאוירים ומבוארים" / חבורת אטומיק
 
 

הבה נגילוז

אלמנטים מעניינים ורעיונות יפים
 אלמנטים מעניינים ורעיונות יפים 
 צילום: עטיפת האלבום 
 
האם מוזיקה ערבה לאוזן היא בהכרח איכותית? האם מוזיקה איכותית חייבת להיות קליטה, לפחות במידה מסוימת? אלבום הבכורה של גילוז, הנקרא על שמו, גרם לי להרהר בשאלות אלו. זהו אלבום אינסטרומנטלי המבוסס על ג'אם סשנז מאולתרים של גילוז – קלידן, מוזיקאי ואיש סאונד, ושל חבריו. הג'אמים נחתכו והלופים מהם הורכבו לרצועות במחשב ביתי באמצעות תוכנה חינמית.

מצד אחד, חייבים להעריך את גילוז על האומץ שביצירת אלבום כל כך לא מסחרי. מצד שני, ההאזנה מעוררת תחושה שהיוצר לא עשה מאמץ של ממש על מנת לתקשר עם המאזין. רבות מהרצועות מכילות אלמנטים מעניינים ורעיונות יפים (בולטות לטובה רצועות 5 ו-7), אך חסרה בהן תמה מוסיקלית שאפשר להתחבר אליה. קל להבחין שהנגינה המסומפלת מאולתרת ולא מוקפדת. הקטעים חסרי גימור וליטוש ואינם מתפתחים בצורה שמאפשרת להקשר אליהם מבחינה אינטקטואלית או רגשית.
 
בגילוז ובשמחה
 בגילוז ובשמחה   צילום: יח"צ 
 
 
 
גם יצירות פוסט מודרניות, נסיוניות ומופשטות מאוד צריכות, בסופו של דבר, ליצור דיאלוג עם המאזין. הרצועות האינסטרומנטליות של גילוז לא מצליחות לעשות זאת, חרף נוכחותו של המפיק המוזיקלי המנוסה ניצן זעירא, שעבד בעבר עם ברי סחרוף וכנסיית השכל.

גילוז סיפר שבתהליך היצירה שאף ליהנות מספונטניות ולהשתחרר מהצורך להיות מחושב. באופן שנובע, כנראה, מחווית היצירה הזו, האלבום נשמע כנסיון אישי מעניין בכתיבה ובעריכה, ופחות כמוצר שמכוון לאוזן חיצונית.

giluz - giluz
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by