בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
השמועות על מותי היו מוקדמות, שלא לומר מוגזמות 
 
 
ערן דינר

ערן דינר שמח לבשר על חזרתו של ירמי קפלן לכושר, ומציע את אמיר קרטס למעריצי רעש הזנוחים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
גם ירמי קפלן וגם אמיר קרטס התערבבו לרגע או שניים בקלחת הרוק הישראלי החדש של תחילת הניינטיז. קפלן כחלק מ"תערובת אסקוט" וכסולן; קרטס כמנהיג "רעש", איתה נחשף לשניה ורבע באורה המסנוור של ההצלחה כש"לעיתים" (דווקא לא שיר שלו, אלא של ג'וני שועלי) הפך ללהיט מפתיע. מאז פרשו השניים, כל אחד בדרכו, לחיים שקטים ובטוחים יותר. קפלן הציג באלבומו הקודם את הגרסה שלו לכוכב הרוק כאיש משפחה; קרטס פירק את "רעש" לפני שלוש שנים ועזב את תל אביב לטובת מושב עזוז שבדרום, שם הוא ממשיך לכתוב ולהקליט לבדו.

מי שהכיר את ירמי קפלן באלבומו הקודם "לרע ולטוב" (1999), מן הסתם יופתע לטובה מ"הזמן האבוד", אלבומו החדש. קפלן בגרסה השבעה התגלה, כמה מצער, כטיפוס די משעמם. למי שהורגל בהורמונים המתפרצים ובאנרגיות הטוטאליות שניתזו לכל עבר מאלבום הבכורה המעולה שלו "ירמי קפלן והפרחים" ובמיוחד מהופעותיו החיות, לא היה קל להיתקל בתצלומי זוגות התחתונים ומברשות השיניים בחוברת, ובשירי זוגיות מתקתקים כמו "קולה וברה" ו"לרע ולטוב". כשהוא בשיא הכושר, ירמי קפלן הוא חיית רוק'נ'רול רעבה ובועטת, ואחד הפרפורמרים המוכשרים ביותר שהתרוצצו על הבמות שלנו. כאיש משפחה הוא קצת איבד כיוון, ואולי זו קלישאת הרוק הגדולה שהתגלתה במקרה שלו במלוא אכזריותה: כמוסיקאי, ירמי במיטבו דווקא כשחרא לו.

מותר להניח שגם קפלן עצמו היה שותף לחוסר הנחת מ"לרע ולטוב". ההאזנות הראשונות ל"הזמן האבוד" מגלות שלקחי קודמו נלמדו והופנמו. אם ב"לרע ולטוב" נחגגה הפאזה המשפחתית החדשה (אז) של קפלן, היום הוא כבר לא חושש לטפל בתא המשפחתי מנקודת מבט מעט יותר מפוכחת. ברצועות כמו "אני אשתנה", "האש בעצמות" ובמיוחד "ראשון שבת", קפלן כבר לא חושש להודות בקיומם של סדקים בזוגיות האידילית של קולה וברה, ולא נרתע גם מביקורת עצמית. "במקום שטויות תתחיל לבעוט להם בבטן, תתחיל מאפס, עוד לא אבוד לך", הוא אומר ב"תתחיל מאפס".

"הזמן האבוד" הוא באמת סוג של התחלה מאפס. מעין נסיון לשחזר את העוצמה הרגשית שאפיינה את "ירמי קפלן והפרחים" ו"בוקר טוב", שני הראשונים שלו. בחלק מהשירים זה הולך לא רע. למשל ב"אני אשתנה", "האש בעצמות" וכמובן "תתחיל מאפס" שמספקים את הרגעים היפים ביותר בדיסק. בשאר השירים קפלן מתפנה לעיסוק במצב ("כמה נדבר"), או משתעשע באלקטרוניקה כמצוות התקופה ("הזמן האבוד", "רגל על רגל"), ולמרות נוכחותם של שניים או שלושה פילרים מאכזבים מציג לקט שירים משכנע, הכתוב, מעובד ומנוגן במקצועיות. נכון, אין כאן מתחרים רציניים ל"הכל עצור" או "משהו חייב להשתנות", אבל אחרי שכבר חששנו לאבד אותו לתמיד, ירמי קפלן מוכיח שהידיעות על התמסדותו לבלי שוב היו לכל הפחות מוקדמות.

מלבד אותו רגע בו הפך "לעיתים" ללהיט, אמיר קרטס מעולם לא שיחק על אותו מגרש מוסיקלי כמו ירמי קפלן. אותו לא תתפסו דופק פוזה של דוגמן על העטיפה. המעבר מהמרכז אל המרחבים הפתוחים של המדבר הוביל אותו דווקא להתכנסות בתוך האולפן הביתי, ולמינימליזם מופנם. את הקטעים שנאספו לאלבום הסולו הראשון שלו "ים צהוב" הקליט לבדו במהלך חמש השנים האחרונות, ובשלב הסופי נעזר באסף אמדורסקי, שמקבל קרדיט על "עריכה".

אמדורסקי וקרטס תפרו מעטפות אלקטרוניות לחמישה מקטעי האלבום, ואלה משרתות היטב את השירה הלא מהוקצעת (הסינגל "עדי עדת", "עניינים"). חלק מהשירים יוצאים נשכרים מתנאי ההפקה הנזיריים, ומבליטים את סגנונו המיוחד של קרטס ככותב מקורי ("יסו", ובמיוחד "החיים מתוקים" המתוק והציני). באחרים דווקא נחשפות מגבלותיו של הז'אנר ("פנוי"). מעריצי רעש הזנוחים יעוטו על "ים צהוב" בשמחה. לאחרים מומלץ לפנות קודם ל"אני זה לא אתה", האלבום השלישי והמוחמץ של הלהקה ההיא.

__________________________
ירמי קפלן: הזמן האבוד, (אן.אם.סי)
אמיר קרטס: ים צהוב, (נענע דיסק)

להאזנה לקטעים מהאלבום של ירמי קפלן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by