בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עירוניה 
רקפת אקספרס 
 
 כתב וצילם: שי אפשטיין   
עירוניה |
 

שי אפשטיין קופץ אחורה לשנות השמונים אל הקולוסיאום, המבנה העגול שהיה היהלום של חיי הלילה בתל אביב

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
עטויות סריגים אפורים, התיישבו צמד קשישות מהוהות על ספסל בסמוך לבית האבות בקצה שדרות בן גוריון. למרות שהיה זה שיאו של החורף, השמש צחקה במרכז השמיים ודרורים טובי לב צייצו סביבן, תרו אחר פירורי זכרונות. שרה הביטה בכיוון הכיכר ומחשבותיה נדדו אל עבר המבנה העגול, בעל הזכוכית האטומה. "סוניה, את יודעת מי זה פוקה הירש, נכון?", אך זו השיבה לה במבט סתום. "נו סוניה, פוקה היה מלך הבילויים של תל אביב" חזרה שרה בכעס, "הוא התגורר לא רחוק מאיתנו, מעל הפרידמנים". סוניה התכרבלה בצעיף הצמר הירוק ושילבה זרועותיה זו בזו. "סמי, האחיין של פוקה, תמיד ניסה להתחיל עם הקטנה שלי, רקפת. הוא ניהל את מועדון הדקדנטים הזה כאן, נו מה שמו?" - "קולוסיאום שרה, קולוסיאום" מלמלה סוניה מתוך הצעיף.

 
 
 
הקולוסיאום נפתח בשנת 1982 קצת לפני פריצת מלחמת לבנון הראשונה ורקפת קרעה את העיר. שרה יצאה מדעתה כל לילה כאשר זו הייתה נעלמת וחוזרת עם שחר, חבוקה כל פעם בזרועותיו של גבר אחר. היה לה גוף משגע – רגליים ארוכות, שיער ברונטי נפוח כמיטב האופנה ועיניים ירוקות ונוצצות.

המועדון נבנה לא הרחק מביתם שעמד בצידו הצפוני של רחוב זלוטופולסקי. בתקופה ההיא הוא נחשב כחידוש מפתה ומשך אליו ידוענים ובעלי שם מכל רחבי הביצה התל אביבית. "סוניה, את יודעת שכשנסגר המקום סמי הלך ללמוד רפואת שיניים? אמרתי לרקפת, למרות שהייתה צעירה ממנו, שהוא גבר טוב, שתלך איתו. אבל היא, היא תמיד הייתה עקשנית. כמו פרד הילדה הזאת". סוניה הוציאה חפיסת סיגריות 'אירופה' והציתה לה אחת באיטיות". "נו, את יודעת שהן יהרגו אותך בסוף". סוניה שאפה עמוק לריאות ונשפה לשמיים. "אוי תשתקי כבר שרה, תעשי לי טובה, כמה את מדברת".

 
 
היא דרכה על בדל הסיגריה והתרוממה באיטיות. "את באה"? פנתה סוניה לשרה והחלה ללכת. תחת שמיים כחולים חצו צמד הנשים את כיכר אתרים המוזנחת, צעדו על המרצפות המתנדנדות, מהן צמחו בפראות עשבי בר. למרות גילה, סוניה נעה בגמישות מפתיעה, בצעדים מדודים. מהשיפוע החד בקצה שדרת בן גוריון הן נכנסו למבנה שעמד בבסיסו של מלון מרינה. "סוניה, מה יש לך כאן, בואי נחזור, אני מחכה לביקור", שרה דאגה. אבל סוניה המשיכה לצעוד באיטיות במסדרונותיו הקרים, שנמתחו לאורכו של המבנה המיושן.

 
 
"את רואה כאן שרה?" פנתה אליה בקצה מסדרון שצפה אל עבר בריכת גורדון המתחדשת, מול כתם הים שהכחיל בגוונים של ריף אלמוגים בסיני. "כאן סמי נישק אותי לראשונה". שרה קפאה. הקמטים העמיקו בפניה. היא בהתה לסירוגין בסוניה ובשלולית שתן כהה שנוצרה שם דקות לפני שהגיעו. "סמי, כן סמי, הרופא שיניים שלך, זה שרצית לרקפת. כן, כאן במקום הזה, לפני עשרים וחמש שנה, הוא אחז בידי ונשק לי בעורף". שרה התבלבלה לחלוטין. פער הגילאים בין סוניה וסמי עמד על כעשרים שנה וסצינה כזו לא נראתה לה סבירה כלל וכלל, מה עוד שחיזר אחר בתה הצעירה. סוניה הציתה עוד סיגריה. "את זוכרת איזו יפה הייתי, עד גיל חמישים וחמש חיזרו אחריי גברים צעירים. וסמי, הוא לא נתן לי מנוח לרגע עד שדחיתי אותו לבסוף".

 
 
כעבור שעה הגיעו לביקור הצפוי רקפת, בעלה והבנות, שונית ושלומית, שהיו רזות ותמירות כפי שאמן הייתה בגילן. הם פרקו את הרכב בזריזות ונכנסו לחצר המבנה. סוניה ושרה ישבו בחזית מול הים. "היי אמא, היי דודה סוניה" ברכה רקפת את צמד האחיות הקפואות ונשקה ללחיין. שרה הבחינה כי משהו בפניה של רקפת שונה מן הרגיל. "מה יש לך רקפת, מדוע נפוחה לך הלחי יקירה?" שאלה. "אה זה", התיישבה בכבדות על כיסא קש, שחרק תחת הנטל. "זה כי ד"ר סמי טיפל לי בשורש, ובשן עם החור עשה לי סתימה לבנה".

בבואת הכינוס המשפחתי ניבטה מציפוי הזכוכית של מועדון הקולוסיאום המחודש. בכיכר שממול נעו מספר אנשים בודדים. צלליתן השחירה בשמש ואז נעלמה. סוניה עצמה ופתחה את עיניה. באור הזה הכל נראה כמו חדש.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by