בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הזוועה, הזוועה 
 
 מתוך ``להציל את טוראי ראיין``   
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן מגישה רשימה של סרטי מלחמה לכל מצב רוח, מ"אפוקליפסה עכשיו" ועד "להציל את טוראי ראיין", כדי לעשות לכם את הכניסה לבגדאד חלקה אפילו יותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

"גברים בחלל", פול וורהובן, (1997)

 
בשביל תחושת השייכות וגאוות היחידה

נעשה במיוחד עבור אלו שתמיד מלאי הבנה לשני הצדדים, שמתקשים להתבצר בשבטיות לאומית, ועל ידי כך עושים את עולמנו שפוי יותר כמובן, אבל נותרים עם המון אגרסיות בפנים, ומעט מאוד תחושת שייכות. "גברים בחלל" מציע דה-הומניזציה מושלמת של האויב בצורה פשוטה ושובת לב: ג'וקים - רע, בני אדם בלונדינים וחסונים - טוב.

הרי אין יותר מדי אלמנטים שמעוררים הזדהות במקק ענק ורצחני: הוא מכוער, אין לו פנים, אין לו הבעה, אין בו דבר או חצי דבר שיבדיל אותו מהג'וק שבא לפניו, או זה שייבוא אחריו. כך משיגים הזדהות מוחלטת, נעימה, מלכדת ומרגיעה; להתרווח בכורסא ולהביט בתיקני הענק נטבחים בהמוניהם, מתוך אמונה שלמה שהטוב מביס את הרע. גאוני.

יש הטוענים, וכבודם במקומם מונח, שהסרט הוא דווקא פרודיה מוצהרת. אם כי בהתחשב בכך שפול וורהובן עשה גם את "נערות שעשועים", שהוגדר לא פעם כסרט הגרוע ביותר בהיסטוריה, נראה לי אך הגיוני להסיק שהוא פשוט בחור מעט פשטני עם חיבה גלויה לאלימות מבחילה.
 

"שיער", מילוש פורמן, (1979)

 
בשביל לחזור לנעורים

מחזמר הקאלט שהפך לסרט הקאלט, ונושא כמובן את הפסקול שאין נער או נערה שלא חשו בגללו, או בחברתו, את התחושה הכואבת שנולדו כמה עשורים מאוחר מדי. כמה שנים לאחר מכן כבר היו הנער או הנערה ציניים לגבי חיבתם ל"שיער", ואת הפסקול הצניעו באיזור על-מה-לעזאזל-חשבתי במדף הדיסקים. הקץ ליומרה! "שיער" הוא סרט מצויין וחשוב שעוסק בנושאים שלא הפסיקו, כמה חבל, להיות רלוונטיים. ושמישהו כבר יסביר לי למה, כל הרוחות, יפה נפש זו קללה.
 

"אוניית הקרב פוטיומקין", סרגיי איזנשטיין, (1925)

 
בשביל להרשים את הסובבים

בין אם מדובר על סרטי מלחמה, על עריכה, או על המבע הקולנועי, נדמה שחובה להזכיר את הסרט הזה. למעשה אם מדברים על כל דבר שקשור לתולדות הקולנוע, נדמה שחובה להזכיר אותו. בדומה לתאומו הספרותי "יוליסס", נראה ש"אוניית הקרב פוטיומקין" זוכה בתואר הסרט שהכי הרבה אנשים היו רוצים לומר שראו, אולם מעטים ואמיצים באמת צלחו. רק לבעלי חוש היסטורי עם עניין מובהק בתולדות העריכה.
 
 

"ד"ר סטריינג'לאב, או: איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את הפצצה", סטנלי קובריק, (1964)

 
בשביל לצחוק את נשמתכם לשטן

"!Gentlemen, you can't fight in here, this is the war room", נוזף נשיא ארצות הברית באמצע התמודדות רכרוכית עם משבר טילים חלמאי. סרט אבסורדי, קיצוני, עתיר רבדים (כמו שמות הגיבורים), שמתמודד עם המלחמה הקרה בסהרוריות המוטרפת לה היא ראוייה. פיטר סלרס מבריק בתפקיד המשולש של הנשיא, קצין חיל אוויר בריטי וכמובן, מדען גרמני עם יד בלתי נשלטת, שפורצת מדי פעם בהתקפי הצדעה במועל יד מלווה בקריאות קרב נאציות. סוף הסרט, אווילי ורומנטי כמו שרק מלחמה יכולה להיות, נמנה על סצינות הסיום הגאוניות ביותר בתולדות הקולנוע.
 

"כשהרוח נושבת", ג'ימי טי. מוראקמי, (1981)

 
בשביל לשקוע ביגון מתוק

סרט נאיבי שמתאר, במיטב מסורת האנדרסטייטמנט האנגלי, את התמודדותם שובת הלב של זוג קשישים מאויירים עם האיום הגרעיני. השניים בונים, מתוך אמון מלא בחוברת הנחיות פיקוד העורף, מקלט אטומי מדיקטים וכריות, ומתבצרים בו בצל הפטריה. הפסקול של רוג'ר ווטרס ודיוויד בואי, לצד האנימציה העגלגלה והבלתי מתחכמת, יוצרים סרט עצוב ומתוק שמציג, בלי התנשאות או הטפה, את האימה הגלומה בנכונות האבסורדית של האזרח הפשוט לבלוע כל חרא שהשלטון מגיש לו במסווה של טובתו האישית.
 

"אפוקליפסה עכשיו", פרנסיס פורד קופולה, (1979)

 
בשביל להיות חלק מהתרבות המודרנית

מבוסס על "לב המאפליה" של ג'וזף קונראד, "אפוקליפסה עכשיו" הוא אולי סרט המלחמה המוערך והחשוב של כל הזמנים. מסעו ההזוי של קצין אמריקני בעקבות מפקד כריזמטי שאיבד צלם אנוש במעמקי הג'ונגל, נתן לקולנוע כמה מהסצנות הזכורות ביותר, וכמה מהמשפטים המצוטטים ביותר ("I love the smell of naplam in the morning"). על אף האינפלציה בנוכחותו על קירות חדריהם של מתבגרים וסטודנטים, קשה שלא להסכים עם עשרות הדירוגים בהם נבחר כסרט הטוב בהיסטוריה. הזוי, אלים וחסר תקדים. ב-2001 יצאה גרסת הבמאי, הארוכה והאלימה עוד יותר.
 

"שבילי התהילה", סטנלי קובריק, (1957)

 
בשביל לחשוב

סיפור אמיתי על כמה חיילים צרפתים, שמסרבים לצאת לפעולה חסרת סיכוי, ומוצאים עצמם לפני הוצאה להורג באשמת בגידה. אף אחד לא באמת חושב שהם אשמים, אף אחד לא באמת רוצה אותם מתים, אבל הנסיבות מחייבות, כי הדבר יתרום להעלאת המורל, והם מסכימים. סרט חודר, עם מעט סצינות של אלימות גרפית אבל אלימות נפשית למכביר. בגלל הדיוקן הלא מחמיא של צבא צרפת, והאמנה הישראלית-צרפתית, נאסר הסרט להקרנה בישראל עד אמצע שנות השבעים. האבסורד הטראגי מזכיר סרטים כמו "אוונטי פופולו" של רפי בוקאי ו"שטח הפקר" של דניס טאניץ'.
 

"להציל את טוראי ראיין", סטיבן שפילברג, (1998)

 
בשביל להרגיש הכי קרוב לדבר האמיתי

סרט רב תקציב שכמו מורכב משני חלקים עצמאיים. 20 הדקות הראשונות, בסגנון דוקומנטרי, אפילפטי וראליסטי להדהים, מתארות באופן מציאותי חסר תקדים, קרב שניטש בפלישה לנורמנדי. המצלמה לא פוסחת על אף כדור, אף איבר מעופף, אף ראש כרות, אף גוויה, ואף זעקת פצוע. המשך הסרט הוא עלילה מלודרמטית על כוח שנשלח להציל חייל שכל אחיו נהרגו. כמותו יש עוד אלף. אך הפתיחה הופכת הקרביים עושה מהסרט הזה חוויה עוצרת נשימה ומעוררת חשיבה.
 

"ג'וני שב משדה הקרב", דלטון טרמבו, (1971)

 
בשביל להפוך לפציפיסטים אומללים, דחויים ורדופי חרדה

סרט פציפיסטי מזעזע, שמתאר בבוטות ובלי הנחות את הזוועה והאידיוטיות, שכבר כל כך לא אופנתי לעסוק בה, שבמלחמה. ג'וני, נער תמים בן 17, מתעורר ללא ידיים, רגליים, איברי מין, עיניים, אף ופה, שבוי בחושך נצחי, ומשולל יכולת תקשורת וכל קשר לעולם. שבוי בגיהנום נצחי, חוזר ג'וני במחשבותיו לימי נעוריו ותוהה, במניפסט שהייתי רוצה לפזר בשערי כלשכת גיוס בכל העולם, מה לעזאזל עשה בתור פיון תמים לכוחות גדולים ממנו, שהוא האחרון והמושתן ביותר בסדר עדיפויותיהם. דלטון טרמבו ביים על פי ספרו סרט שקשה לי להמליץ עליו, משום שאינני מאחלת לאיש את התקפי החרדה שהוא גורר, אבל אני משוכנעת שאם היה נקרא או נצפה על ידי כל אדם בפלנטה, הייתה זו נראית אחרת לחלוטין.
 

עוד הנאות מלחמתיות אפשר להפיק גם מהסרטים הבאים:

הפיוטיות שמצטלמת היטב ב"הקו האדום" של טרנס מאליק; "חג שמח מר לורנס" - דוגמא מצויינת נוספת לפער בין הנדרש מחיילים לבין הטבע האנושי שלהם, כמו גם "גשר על נהר הקוואי". עונג ויזואלי ניתן לשאוב מ"שר הטבעות - שני הצריחים". "משחק הדמעות" הוא סרט שמעורר המון מחשבה, במיוחד בתור ישראלים. ה"פלישה מהמאדים" הוא פרודיה נוטפת דם וקורעת מצחוק על קרבות מדע בדיוני, וב"אמת שלא תיאמן" של האל הרטלי יש גיבורה שכל הזמן חושבת שהיא שומעת את הפצצות גדלות.

וכמובן "הדיקטטור הגדול", "צייד הצבאים", "נולד בארבעה ביולי", "בוקר טוב ויאטנם","מ.א.ש", ו"מטאל ג'אקט".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by