בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
קולנוע 
מצביאים ברגליים 
 
  צילום: יח``צ    
קולנוע |
 
דני סגל

לא משנה מה דעתכם על קברניטי הצבא בימים אלו, יש מפקדים שפשוט מצטלמים טוב יותר. מספרטקוס ועד אידי אמין, דני סגל קיבל צו 8 ומביא לכם את המצביאים הקולנועיים הבלתי נשכחים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאז ומתמיד הציתו מנהיגים צבאיים את דמיונם של קולנוענים, ולו רק משום שסרטים המתארים את מעלליהם כוללים דרך קבע סצנות קרב עתירות ניצבים, אמיתיים או ממוחשבים, המאפשרות לבמאים לתת ביטוי לכישוריהם ולדמיונם. ההיסטוריה תשפוט בסופו של דבר גם את המלחמה הנוכחית, וסרטים עוד ייעשו מן הסתם גם עליה ועל מנהיגיה, אבל עד שזה יקרה אתם מוזמנים להפיג את המתח עם המצביאים הגדולים של פעם, בימים בהם כיבוש עוד לא הייתה מילה גסה.
 

'אלכסנדר' (2004)

מתוסבך. פארל כ"אלכסנדר"
 מתוסבך. פארל כ"אלכסנדר" 
 צילום: מתוך הסרט 
 
אלכסנדר הגדול, שכבש כזכור את את יוון, פרס, סוריה, יהודה, עזה, מצרים והודו (רשימה חלקית), מגולם על ידי קולין פארל בסרטו השנוי במחלוקת של אוליבר סטון, שלקח הפסקה מסדרת הנשיאים האמריקאים שלו על מנת להעלות למסך את ספרו של ההיסטוריון רובין ליין פוקס, המתאר את חיי המנהיג המוקדוני האגרסיבי. סטון, שידוע כבמאי שלא צילם שוט נקי משערוריות מימיו, ספג גם בסרט זה מחאות מצד היסטוריונים הטענו כי ייצוגו של אלכסנדר כגבר מתוסבך ומיוסר בעל זהות מינית לא ברורה היא שכתוב של ההיסטוריה, כמו גם הצגתו של הצבא הפרסי כהמון אדם חסר משמעת. סטון מצידו יחס את הכישלון בקופות להומופוביה האינהרנטית של ארה"ב, ואחרי שהסרט השתקם במכירות ה-DVD, ערך בעקשנות אופיינית שתי גרסאות נוספות של הסרט, האחרונה מביניהן בת שלוש וחצי שעות.
 

'ספרטקוס' (1960)

הקדים את זמנו. "ספרטקוס"
 הקדים את זמנו. "ספרטקוס" 
 צילום: מתוך הסרט 
 
כשוויליאם וויילר החליט ללהק את צ'ארלטון הסטון לתפקיד הראשי ב 'בן-חור' נפגע קירק דאגלס, שראה בעצמו מועמד אידיאלי לתפקיד, עד עמקי נשמתו, והחליט ליזום אפוס היסטורי גרנדיוזי משלו, בו הוא ישחק בתפקיד הראשי. לצורך העניין הוא גייס את במאי המערבונים אנטוני מאן, אבל אחרי שבוע של צילומים החליף אותו בבמאי צעיר ומבטיח בשם סטנלי קובריק, שהפך את הסרט ליצירת מופת. הסרט, שזכה בארבעה פרסי אוסקר, מתאר כיצד הופך גלדיאטור בשם ספרטקוס למנהיג של מרד עבדים נגד השליט הרומאי, ומשתלט אגב כך על חצי מאיטליה. ספרטקוס עצמו, בהופעה רבת כוח של דאגלס, מוצג כגיבור עממי שהקדים את זמנו, והציג לעולם העתיק רעיונות שלא יתממשו גם אלפיים שנה מאוחר יותר, על ידי מלחמה על זכויותיהם של עבדים בחברה מעמדית מובהקת.

סצנות הקרב בסרט עדיין מרהיבות ולמרות שחלק מרגעי הדרמה קצת התיישנו, הופעות מצוינות של צ'ארלס לוטון, ג'ין סימונס, וסצנת האמבטיה טעונת המתח החד מיני בהשתתפות טוני קרטיס ולורנס אוליביה, הופכות את הסרט למרשים גם ארבעים ותשע שנים אחרי הקרנת הבכורה. המשפט "אני הוא ספרטקוס" הנאמר על ידי המוני עבדים המתבקשים לגלות מי מהם הוא ספרטקוס האמיתי הוא אחד המשפטים הזכורים ביותר בתולדות הקולנוע.
 
 

'פאטון' (1970)

התגלמות הכוחנות. "פאטון"
 התגלמות הכוחנות. "פאטון" 
 צילום: מתוך הסרט 
 
דמותו האמביוולנטית של גנרל פאטון, גיבור מלחמת העולם השנייה, הזכור כפטריוט, רומנטיקן ואיש אסטרטגיה מבריק מחד, וכפסיכופת אובססיבי וצמא דם מאידך, מוצגת במלוא מורכבותה בקלאסיקה של פרנקלין ג'יי שאפנר. החל במונולוג הפתיחה המפורסם בו פאטון עומד על במה, דגל ארצות הברית מאחוריו, ומסביר לאולם מלא בחיילים למה הם צריכים לרצוח את היפנים, דרך הסצנה המפורסמת בה הוא סוטר לחייל הלום קרב בבית החולים, וכלה בשנאה הלא מתפשרת שלו לרוסים, פאטון מצטייר לאורך הסרט כהתגלמות הכוחנות הצבאית. ההצלחה הכלכלית של הסרט בתקופה שבה אמריקה הייתה שקועה במלחמת ויאטנם מיוחסת לעובדה שפאטון בגילומו של ג'ורג' סי סקוט (שאחד משבעת האוסקרים בהם זכה הסרט הלך אליו) הפך לסמל גם עבור ההיפים והפציפיסטים, שראו בו את כל מה שהם מתעבים, וגם עבור הפטריוטים השמרנים, שהעריצו אותו. כמובן שהעובדה שפרנסיס פורד קופולה חתום על התסריט, תרמה אף היא לאיכות הסרט ולהצלחתו.
 

'המלך האחרון של סקוטלנד' (2006)

מפחיד ומקסים. "המלך האחרון של סקוטלנד"
 מפחיד ומקסים. "המלך האחרון של סקוטלנד" 
 צילום: מתוך הסרט 
 
אידי אמין הוא ללא ספק מסוג האנשים שמוציאים שם רע לדיקטטורות אפריקאיות, וסרטו הבריטי של קווין מקדונלד, המבוסס חלקית על אירועים מתוך חייו של אמין, מסביר בדיוק למה. דרך דמותו הפיקטיבית של רופא בריטי צעיר בשם ניקולס גאריגן שהופך לאיש סודו של אמין, עוקב הסרט אחר המנהיג הכריזמטי ותהליך הפיכתו ההדרגתית למפלצת אכזרית. אידי אמין של פורסט וויטאקר מצליח להיות מפחיד ומקסים באותו הזמן, ובהחלט עושה חשק להתעלם מהעובדה שהוא מפר זכויות אדם סדרתי, ולרקוד אתו במסיבת קוקטייל כמו שעושה גיבור הסרט התמים. תיאור מצמרר של שליט מרתק שגם בסטנדרטים הגבוהים של אפריקה מתבלט כמזעזע במיוחד.
 

'300' - 2007

ההיסטוריה פחות חשובה. העיקר שיש דם "300"
 ההיסטוריה פחות חשובה. העיקר שיש דם "300" 
 צילום: מתוך הסרט 
 
זאק שניידר משחזר אחד לאחד את גרסת הקומיקס של פרנק מילר לקרב טרמופילאי, שהתרחש במאה החמישית לפני הספירה, במרחץ הדמים הקולנועי '300'. באירוע ההיסטורי המקורי גילו הספרטנים כי עליונותם המספרית של הפרסים הופכת כמעט חסרת משמעות כששדה הקרב הוא נקיק צר, עיקרון שהפך לאחד מיסודות האסטרטגיה הצבאית מאז ועד היום. שניידר ומילר מתעניינים פחות בחשיבות ההיסטורית של המאורע, ויותר בערך שלו כמקפצה סיפורית לאינספור סצנות הקרב החדשניות והמשובחות בהן רצוף הסרט. ג'רארד באטלר משחק את מלך הספרטנים ליאונידס, שמוביל את שלוש מאוד חייליו נגד אלפי פרסים ובראשם המלך קסרקסס שמוצג בסרט כדמות אנדרוגינית בגובה שלושה מטרים. נתזי דם, עקירת גפיים וכריתות ראש, תוך שימוש באפקטים הממוחשבים המתקדמים ביותר להגברת האפקט, מצפים לצופה ההמום בסרט קרבות חסר בושה אך אפקטיבי להחריד.
 

'מונגול' (2008)

מחושב, לא ממוחשב. "מונגול"
 מחושב, לא ממוחשב. "מונגול" 
 צילום: יח"צ 
 
ללא ספק אחת ההפתעות הגדולות של 2008 הייתה סרטו היוצא מן הכלל של סרגיי בודרוב המתאר את השנים המעצבות בחייו של אחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה - ג'ינג'ס חאן. עם תסריט קצבי וממוקד המצולם בסגנון מינימליסטי חולפות על המסך סצנה אחרי סצנה של קרבות ומרדפים, בהן החאן הצעיר מוכה, מובס ונופל בשבי פעם אחר פעם עד שלבסוף הוא מגשים את ייעודו. אחרי סצנות הקרב הממוחשבות אליהן הרגילה אותנו הוליווד מרענן לראות את בודרוב מביים ביד בוטחת קרבות בהשתתפות ניצבים בשר ודם הרוכבים על סוסים אמיתיים. למרות שהסרט נעצר בדיוק ברגע בו מתחיל החאן את מסעות הכיבוש הגדולים שלו התחושה בסיומו היא של סיפוק מלא ושל תדהמה מהעובדה שסיפור כל כך סוחף ומרתק אכן מבוסס על אירועים אמיתיים.
 

'נפוליאון' (1927)

 
נסיים עם פנינה אמיתית. יצירתו המונומנטאלית של אבל גנץ, המתפרשת על פני חמש וחצי שעות נראית רעננה ועוצרת נשימה גם היום. מתוך שישה סרטים מתוכננים על חייו של נפוליאון צילם גנץ בסופו של דבר רק את הראשון, המתרכז בתקופת המהפכה הצרפתית אבל כבר בסרט זה הצליח גנץ להוכיח כי הקדים את זמנו. השימוש הנרחב שלו במצלמות כתף נותן לסרט אינטנסיביות שלא הייתה קיימת בתקופת הקולנוע האילם, והמערכה האחרונה בה מוקרן הסרט בשלושה מקרנים על שלושה מסכים על מנת ליצור תמונה פנורמית ידועה כרגע קולנועי נדיר, במיוחד בסצנת הסיום בה מקבלים המסכים הצדדיים את הצבעים כחול ואדום והופכים את המסך כולו לדגל צרפת ענקי. חברת זואטרופ של קופולה הקרינה בתחילת שנות השמונים עותק משוחזר של הסרט בהקרנות מפוארות שכללו תזמורת וגרסה מלאה של הסרט על שלושה מסכים, וחשפה דורות חדשים של צופים לחזונו של גנץ, ולתיאורו האוהד של חיי הכובש המפורסם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by