בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מגזין קולנוע 
רון מצא מטמון 
 
  צילום: אילוסטרציה. יח``צ    
מגזין קולנוע |
 
דני סגל

בשונה מהבמאים הגדולים באמת, לא רק שלרון הווארד אין סגנון משלו, הוא גם אחראי לכמה פלופים שהיו יכולים לרדוף אחריו לנצח. אבל למרות כל זה, הבנאדם ממגנט אליו אוסקרים ("נפלאות התבונה") וממש קרוב לעוד אחד ("פרוסט/ניקסון"). אז איך הוא עושה את זה? דני סגל נגע בזהב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"יש נטייה בקהילת המבקרים לזלזל בסרטים בעלי מסרים אופטימיים", אמר השבוע רון הווארד, שסרטו החדש "פרוסט/ניקסון" מועמד לארבעה פרסי אוסקר, בראיון ל"גארדיאן". הבמאי ההוליוודי, שידוע בזיגזוג הבלתי פוסק שלו בין ז'אנרים שונים במהלך קריירה בת 30 שנה, מעולם לא הצליח להשתחרר מהתדמית הקלילה שדבקה בו עוד מימי נעוריו כששיחק בתפקיד הראשי בסדרה "ימים מאושרים".

"עד 'אפולו 13' עבדתי מאוד קשה כדי להוכיח לעצמי ולקהילה ההוליוודית שיש לי טווח יצירתי שחורג מעבר לקלילות של הקומדיה ושכבמאי אני יכול לעבוד על כל מיני סיפורים. לא רציתי להיות מקוטלג כבמאי כמו שהייתי מקוטלג כשחקן", מסביר הווארד.
 
טביעת אצבע אין. אוסקרים יש. האוורד
 טביעת אצבע אין. אוסקרים יש. האוורד 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
בניגוד לרוב הבמאים המסגלים לעצמם סגנון בימוי אחיד שיהיה מזוהה עמם, הווארד משתנה כמו זיקית בין סרט לסרט והדרך היחידה לזהות את יצירותיו היא לקרוא את שמו בכותרות הפתיחה.

"אני עדיין מחפש מישהו שיוכל להגדיר לי מה זה בדיוק סרט 'רון הווארדי' טיפוסי", הוא אומר, "יש לי שאיפה שכל סרט שלי ייבחן כיחידה נפרדת ויהיה שונה מהסרט שצילמתי לפניו. הוויתור על הביטחון של הסביבה המוכרת אומנם יוצר לחץ נפשי גדול יותר אבל זה שווה את זה".
 

פצצת הטום עד החלל

כוסית עם סנפיר ונותנים לך אוסקר. "ספלאש"
 כוסית עם סנפיר ונותנים לך אוסקר. "ספלאש" 
 צילום: מתוך הסרט 
 
מבט חטוף בקריירה של הווארד מגלה כי חוסר העקביות הסגנונית היה קיים אצלו כבר בתחילת הדרך. ההצלחה המשמעותית הראשונה של הווארד הגיעה בשנת 84' עם הסרט זוכה האוסקר (על התסריט) "ספלאש", גרסת הקומדיה הרומנטית ל"בת הים הקטנה" בכיכובם של דאריל האנה וקומיקאי צעיר ולא מוכר בשם טום הנקס, שעשה את תפקידו הקולנועי הראשון. בהמשך הקים הווארד את חברת ההפקה אימג'ן והחל להפיק בעצמו את סרטיו.

חיכוך קטן שני עם האוסקר הגיע כשדון אמיצ'י קיבל פסלון לשחקן משנה בקומדיית המד"ב "קוקון", שזכתה בפסלון נוסף על האפקטים המיוחדים. לאחר גיחה קצרה לפנטזיה עם הפלופ "ווילו והנסיכה" חזר הווארד לביים קומדיה עם "הורים במשרה מלאה", עשה תפנית של 180 מעלות עם "מלכודת אש" בכיכובו של רוברט דה נירו, חזר 100 שנה לאחור בזמן כשביים את טום קרוז וניקול קידמן ב"הרחק מכאן", עד שחזר לליגת העל של הקולנוע באמצעות שיתוף פעולה נוסף עם טום הנקס ב"אפולו 13".
 
 
ממגנטים. קונלי וקרואו ב"נפלאות התבונה"
 ממגנטים. קונלי וקרואו ב"נפלאות התבונה" 
 צילום: מתוך הסרט 
 
לאחר נקודת שפל בקריירה שלו בסוף שנות ה-90, כששחרר לאקרנים את שני סרטיו הגרועים ביותר, "החיים בשידור חי" ו"כופר", ביים הווארד רצף של הצלחות שכלל בין השאר את המערבון "הנעדרת", הקומדיה "הגרינץ'" וכמובן את "נפלאות התבונה" עטור הפרסים, שקיבע את מעמדו סופית כמגנט לאוסקרים, למרות שהמבקרים המשיכו להתייחס להווארד בחשדנות. הווארד עצמו מכנה את יחס המבקרים כ"השפלה פומבית", אבל לא טומן את ראשו בחול: "יש אנשים שלא אוהבים את הצורה שבה אני עושה סרטים וזו זכותם".
 

ואז נשיר ברון

 אני עדיין מחפש מישהו שיוכל להגדיר לי מה זה בדיוק סרט 'רון הווארדי' טיפוסי. יש לי שאיפה שכל סרט שלי ייבחן כיחידה נפרדת ויהיה שונה מהסרט שצילמתי לפניו 
מה יש בהווארד שאין בבמאים בעלי סגנון קצת יותר מובהק? האם יכול להיות שמה שחברי האקדמיה בעצם מחפשים זה במאי בלתי נראה ובלתי מורגש שבוחר את התסריטים הנכונים ומצליח לא להרוס אותם? כנראה שכן. ב"פרוסט/ניקסון" מוכיח הווארד שוב כי כל מה שצריך כדי לזכות במועמדות אקדמית זה לדעת איפה נמצא המיינסטרים בכל רגע נתון. "זהו סרט על אדם שמשתמש לרעה בכוח שיש לו", אומר הווארד שלקח תפקיד פעיל בקמפיין של אובמה כשחזר לגלם את ריצ'י קאנינגהם בתשדיר בחירות משעשע במיוחד, "ויש הרבה אנשים שמרגישים שזה בדיוק מה שהיה לנו פה באמריקה בשמונה השנים האחרונות".
 
חריגה לא צפויה. "פרוסט/ניקסון"
 חריגה לא צפויה. "פרוסט/ניקסון" 
 צילום: יח"צ 
 
גם בקונטקסט של תהליך בדיקת גבולות יצירתיים נראה "פרוסט/ניקסון" כחריגה לא צפויה בפילמוגרפיה המגוונת של הווארד. התסריטאי פיטר מורגן – שהצליח לעורר אמפתיה לשני מנהיגים בעייתיים כמו אידי אמין ב"המלך האחרון של סקוטלנד" והמלכה אליזבת' ב"המלכה" – יצר ב"פרוסט/ניקסון" דרמה פוליטית נוקבת שמתייחסת לאחד האירועים הטראומטיים בהיסטוריה של אמריקה, פרשת ווטרגייט, וסובבת את קרב המוחות – "רוקי לאדם החושב", כפי שהגדיר התסריטאי – בין נקסון לאיש הטלוויזיה דיוויד פרוסט כשלוש שנים לאחר התפטרות הנשיא.

הווארד, שהצביע לניקסון בצעירותו, הצליח במהלך הסרט להתחבר לנשיא המושמץ ואפילו להבין אותו ("ניקסון הרגיש בתקופת שלטונו כי הוא משחק עם יד אחת קשורה מאחורי גבו. כמנהיג נבחר של דמוקרטיה היה ניקסון חייב בהסברים לאזרחים ולמערכת השלטון בעוד היריבים המרכזיים שלו, מנהיגי רוסיה וסין לא היו חייבים הסברים לאף אחד").
 
 
להווארד יש את חוש הריח שמאפשר לו לקחת סרטי אוסקר, אבל בה בעת הוא מסוגל לזנוח את הנישה האיכותית והפסלון המוזהב לטובת סרט ההמשך ל"צופן דה וינצ'י" או עוד הפקה ממוסחרת ושטחית. אבל אין ספק; גם אם הווארד ישאיר את האוסקר לבמאי אחר ו"פרוסט/ניקסון" יאכזב בטקס המתקרב, האינסטינקטים המחודדים והמשיכה המגנטית שלו ינחו אותו שוב ושוב לכיוון הסיפור הנכון, בזמן הנכון, בשביל להוסיף לרשימה את הסרט הנכון, זה שחביב כל כך על אנשי האקדמיה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by