בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עירוניה 
שטח הפקר 
 
 כתב וצילם: שי אפשטיין   
עירוניה |
 

שי אפשטיין מבקר באשפתות שבהן שכנה המערה החשמלית של חסמב"ה ותוהה איך גן העצמאות הפך לטריטוריה דהויה, מקום מפלטם של אלו שהחברה ביקשה להקיא מתוכם

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
מטפס במעלה מדרון גבעת כורכר, כשגבי מופנה לים; תחת כפות רגליי מחליקים רגבי עפר, חצץ קטן שמתגלגל ונעצר על שפת הדרך. כרי עשב ירוק נרמסים לרגע ואז מחזירים כבודם ומזדקפים לנגד השמיים המתבהרים. מעבר לכתפי נוטה השמש להתנמנם, מחשבת את זמנה אל האופק. לוקח נשימה, נאחז בקצה ענף יבש של שיח ומגיע לפסגה. על שפת בור עצום, גלעד לזכרו של פרוייקט אדריכלי נטוש נעצר ומשתהה. גדרות תיל וברזלים פצועים מקדמים את פניי בארשת חלודה, מופתעת.

לעיתים מתעוררים בי געגועים לשוטט במערב פרוע. לא במדבריות של מערבוני ספגטי או במרחבים הצחיחים של קליפורניה, נוסח "בית קטן בערבה", אלא באותם שטחים מוזנחים ופרוצים שנותרו מפעם, מטריטוריה דהויה שלא הכרתי, הריסות עולם שהגיע לבגרותו טרם זמני.

 
 
 
כבר לא נותרו אתרים רבים ממרכז העיר וצפונה, בהם העזובה שולטת. מגמת הבנייה המואצת, פיתוח שטחים פתוחים, עבודות שיקום ובעיקר עודף אנשי מקצוע רעבים, משנים את פניה של העיר בקצב מטורף - התישנות זה טוב, התחדשות עוד יותר. ובעצם, למה לא?
כאן מעבר לגדרות היה פעם ספארי, גברים שמכרו את מרכולתם כפופים בין השיחים. והיום, על אף שאין כאן אריות ונמרים, צבועים וזאבים, הוא מוקף גדרות לכל אורכו, חסום ומסוגר כמתוך חשש ברור ומיידי כי רוחות חיות רעות כמהות להיחלץ ממנו, לכלות את פריצותן בתושבי העיר המתחסדים. בשממה האורבנית הזו, בממלכת האשלים והקקטוסים של גן העצמאות שהולך ומתחדש, מצאתי השבוע עולם דומם, קפוא על מקומו, שמלח הים מלחך שכבה אחר שכבה מעורו המתקלף.

 
 
היכן שהוא בשטח ההפקר הזה מסתתרת "המערה החשמלית". יגאל מוסינזון – הסופר המיתולוגי, בחר למקם את מפקדת חסמב"ה בלבו של השטח ששימש בעבר כבסיס הבקו"ם הראשון של צבא ההגנה. גן העצמאות, גן התענוג האימה. כמה אירוני כי המקום בו גויסו חייליו הראשונים של צה"ל שימש עם דעיכתו כמקום מפלט של אלו שהחברה ביקשה להקיא מתוכם. אלו שבבדידותם, בתהומות נפשם, נתנו דרור ליצריהם המיניים.

 
 
שטח הפקר: מתוך פסק דין אולישצקי נגד עיריית ת"א-יפו ומגדל חברה לביטוח, אוגוסט 2005: "לפני כשש שנים, בסביבות השעה 23:00 בלילה, הלך התובע בגן העצמאות בתל אביב, הידוע כמקום מפגש לגברים הומוסקסואלים, במטרה למצוא בן זוג. הוא התיישב על אחד הספסלים בגן. לאחר שהשתעמם ביקש להוציא מסטיק מכיס מכנסיו, ולשם כך, בעודו יושב, הכניס את ידו הימנית לכיסו. תנועה שגרמה לו להישען לאחור על משענת הספסל. לפתע, נטה הספסל לאחור והתהפך. התובע, באופן אינסטינקטיבי, הפנה את ידו השמאלית לאחור כדי להגן על ראשו, וכתוצאה מכך נחבלה ידו השמאלית, ונגרם לו שבר מרוסק בשורש כף היד. התובע טוען כי רק בדיעבד התברר שהספסל לא היה מקובע או מעוגן לקרקע בשום צורה שהיא, וכי לא ניתן היה להבחין בכך בטרם התיישב עליו. פסק דין לטובת התובע: 400,738 שקלים.

 
 
אני אוהב שטחי הפקר אורבניים. אני מוצא במקומות האלו משהו בראשיתי, ראשוני. הם מסמלים בעיניי מימד של התפוררות וריקבון, שלב טבעי בתהליך שעובר על כל חומר, חי או מת. בשטחי ההפקר נפשי מוצאת נחמה, מרגוע וליטוף במירוץ המטורף של היומיום המסתחרר - שרשרת שיניי טורף הנצמדת לצוואר כתיל דוקרני.
בקרוב ישוקם כאן השטח – יורחבו השבילים, תחודש מערכת התאורה וינטעו צמחים טריים. ועד שזה יקרה אנדוד על עגלתי למקום שומם אחר בעיר.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by