בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נינוח נינוח, אפילו רפוי 
 
 
אורן בר-אל

אורן בר-אל חושב שהפולק-קאונטרי האחר של הווסלס עושה יופי של עבודה, ומשאיר מאחור גם את האלבום השני של טורין ברייקס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
במוסיקה הבריטית העכשווית גיטרות משחקות תפקיד חשוב. כולם מדברים על המגמה האקוסטית החדשה, אבל אפשר כבר ממש לדבר על מגיפה. כל הרכב שמעוניין בשדרוג, מיד מגייס לעצמו מפיק מוצלח שיודע להכניס את צלילי המיתרים במקום הנכון, ומצב הביקורות משתפר פלאים, אולי מועמדות או שתיים לאחד מהפרסים הנחשבים.

אפילו להקה כמו "טראוויס", שידועה בשירי הפופ המתקתקים שהיא מבצעת, הצליחה ליהנות משני העולמות ולתפוס נישה איכותית בדיוק בדרך הזו. עם סיומה של תרדמת החורף, יצאו שני דיסקים שממחישים את העניין. אף אחד מהם אינו נושא בשורה חדשה, שתי ההפקות מתבססות על תופים וגיטרות, אבל כל אחת מהן אימצה לעצמה שורשים שונים.

טורין ברייקס הוא צמד שהפיק את התקליט הראשון שלו בעצמו לפני שנתיים וזכה למחמאות אינספור. הייתה שם איזו תמימות כובשת, שמשכה את תשומת הלב. האלבום ההוא, "The optimist LP" גם זכה במועמדות לפרס המרקיורי. בתקליטם החדש, "Ether Song", השניים כאילו קיבלו ביטחון. הם פנו למפיק האמריקני רב הניסיון והתשבוחות טוני הופר, שעבד בעבר עם אייר, בק, וסופרגראס, ובעזרתו התרחקו מהסאונד הרך של התקליט הקודם והפכו אותו לצליל קשוח יותר, לעיתים אגרסיבי.

עושה רושם שיחד הם הקשיבו הרבה מאוד לרדיוהד בזמן העבודה על התקליט. רבים מהשירים נשמעים כהכלאה מוזרה אבל מעניינת בין "דה בנדס" ל"אוקיי קומפיוטר". גם פינק פלויד מבצבצת מדי פעם מתוך השירים. הגיטרות והתופים מכים ללא רחם, אך הסינתים דורשים את מקומם ולא יוצאים פראיירים. קולו הצרוד והמאנפף של הסולן מזכיר ביבבותיו לעיתים קרובות מדי את ת'ום יורק, והטקסטים נופלים פעמים רבות לקלישאות נבובות על משמעות החיים ששמענו כבר לא פעם. כישרון ביצוע יש כאן בכמויות, מקוריות אמנם מעט פחות, אבל בתכלס האלבום עושה את העבודה בלי לזלזל במאזין, וזה לא מעט.

דה ווסלס הם ארבעה חברים מקינגסטון, לונדון, שהוציאו ממש עכשיו את תקליט הבכורה שלהם, הלוקח את הקטע של הגיטרות לכיוון אחר לגמרי מזה של טורין ברייקס. את התקליט שלהם הפיק מארק וואליס, שעבד בעבר עם טראוויס, איגי פופ ורבים אחרים. הקו הכללי הוא פולק-קאונטרי אמריקני רך ומלודי, והשירים וההרמוניות הקוליות מזכירים לעיתים את "הביץ' בויס", אבל בטוב טעם.

מוצאם הבריטי והקריר של חברי ההרכב מוצג כאן כיתרון. הקיטש הדביק שמלווה כמעט תמיד שירים בסגנון הזה הושלך החוצה כלאחר יד, והותיר את השירים נקיים ופשוטים. הדגש הוא על המלודיות, והעיבודים המוסיקליים שומרים על מקומם ואינם משתלטים.

על אף נאמנותם לסגנון הזר בו בחרו, מצליחים הווסלס ליצור רצף מגוון ומעניין של שירים שזורם ממש בטבעיות, ולא משעמם לרגע. הרעננות וחדוות היצירה שניכרים לכל אורך האלבום, מודגשים עוד יותר עם ההשוואה לטורין ברייקס. כדאי במיוחד לשים לב לשירים "Memory", "Innocence", ו"31st Floor".

אם אתם מחפשים מישהו שידפוק לכם בראש, טורין ברייקס יעשו את זה לא רע. אחרת, תנו לווסלס צ'אנס. ממש מגיע להם.

___________________________________
Turin Brakes: Ether Song, (הליקון/Source)
The Vessels: The Vessels, (הד-ארצי/BMG)

האתר של טורין ברייקס
האתר של הווסלס
קטעים להאזנה מהאלבום של טורין ברייקס
קטעים להאזנה מתוך האלבום של הווסלס
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by