בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מגזין מוזיקה 
ריפליי 
 
 משבטים צלילים    צילום: יח``צ    
מגזין מוזיקה |
 
עמית קלינג

זה לא שקולדפליי יוצרים מוזיקה טובה, הם פשוט טובים בזיהוי טרנדים מוזיקליים ושכפולם - ובזכות זה הם מועמדים לשבעה פרסי גראמי. עמית קלינג מוכן לקנות להם מכונת צילום, רק שיעופו לו מהמצעדים

 
 
 
 
 
 
 
 
 


טקס פרסי הגראמי ה-51 מתקיים הלילה, ואם עוברים על רשימת המועמדים המלאה, אפשר למצוא לא מעט כאלה שראויים לקחת הביתה את הפרס: בק, M.I.A, Gnarls Barkley, קינגס אוף ליאון, מארס וולטה ואפילו ג'יי-זי, למען הימים הטובים בהם הוא היה מעניין. אומנם נשאלת השאלה לגבי הרלוונטיות של הפרסים האלו ועל הממסד שמחלק אותם. ועדיין, יש מילה אחת שלראות אותה חוזרת שבע פעמים ברשימת המתחרים מרתיחה את הדם. מילא זה שקיד רוק עדיין לא מת, מילא זה שניין אינץ' ניילס מתמודדים למרות שזו צביעות לשמה, אחרי שטרנט רזנור גינה את הטקס בפומבי לא אחת. אבל אם יש דבר אחד שקשה לסבול שם – אלה קולדפליי.
 
סימולטור. כריס מרטין
 סימולטור. כריס מרטין 
 צילום: GettyImages 
 
למוזיקה של קולדפליי יש ערך תזונתי בערך כמו למנה חמה שמחממים במיקרו בפעם השלישית, אותו מרקם צמיגי, חיקוי של טעם ותכלית. מדובר בלהקה עם הישג מרשים: מעולם לא שמעתי על הרכב אחר שהואשם בכל כך הרבה גניבות אומנותיות, בידי אומנים מכל קצוות הסקאלה המוזיקלית – מלהקות בוסטוניות עלומות שם ועד לפייבמנט וג'ו סטריאני, שאפילו מנסה לגרור אותם לבית המשפט בעקבות המקרה. אולי העניין הוא שקולדפליי הם מעין שארית פליטה פוסט מודרנית, מחזור מרוקן של שירים מקוריים של להקות אחרות. או ליתר דיוק, של רדיוהד. ואם נחדד עוד יותר, אז של שני האלבומים הראשונים של רדיוהד.

תחשבו על עולם שבו קולדפליי מועמדים לשבעה פרסי גראמי. זה באמת עולם עצוב יותר. עולם שבו מתגשמת התחזית של הפילוסוף הפוליטי הצרפתי, ז'אן בודריאר: עולם שבו הסימולציה הופכת קודמת למקור. אחרי ארבעה אלבומי אולפן שכל אחד מהם נשמע בדיוק כמו הקודם, וגם שהקודם שלהם לועס מחדש נוסחת פופ-רוק-אלטרנטיבי שבטח הייתה מצליחה לשעמם אפילו את R.E.M, איך גומל להם ציבור המאזינים? מציע להעניק להם פרסים שמיועדים, לפי הגדרת הפרס, לסמל "הישג יוצא דופן בתחום המוזיקה". כן, ברור.
 
 
קולדפליי הם תסמין של המחלה שבה אנחנו לוקים, בעקבותיה אנו מעדיפים לקבל ציווי שיסמן לנו שאנחנו צורכים דבר מה מוכר. כבר לא אכפת לנו אפילו מה אנחנו שומעים - רוצים רק לזהות בקלות שאנחנו מקבלים מוזיקה כלשהי לאוזן, מבלי לשאול שאלות נוספות, חלילה נצטרך להזדחל מתוך הנוחות החמימה של חדוות הזיהוי. הגיבור המוזיקלי הבא הוא לא גלגול הנשמות של קורט קוביין (נירוונה, אגב, מעולם לא הועמדו לפרס גראמי במשך התקופה שבה היו פעילים, גם כאשר Nevermind שבר קופות), כי אם אלא מישהו שמצטיין בזיהוי טרנדים מוזיקליים ושכפולם - תמשכנו את הגיטרה, תקנו מכונת צילום. מה שכל כך רע בקולדפליי זה אפילו לא המוזיקה שלהם, אלא העובדה שאין להם סיכוי לגרום למהפכה משום סוג. וזה, חברים, עצוב יותר מכל יבבה שבעה שכריס מרטין פלט או יפלוט אי פעם.

טקס הגראמי ישודר בשידור חי ב-9.2 (הלילה בין ראשון לשני) ב-3:00 בערוץ E

סנונית ליס מהמרת על הזוכים בגראמי 2009
סיפורי הגראמי המעניינים ביותר
ג'ו סטריאני מאשים: "קולדפליי העתיקו ממני"
אליאב גולדפריד האזין לאלבום האחרון - לו זה נשמע כמו U2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by