בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת מוזיקה 
אם אין אני לי, לילי 
 
 צילום: יח``צ   
ביקורת מוזיקה |
 
אלכס פולונסקי

לפאסון השובב והעוקצני של לילי אלן, התווסף בעקבות כמה אירועים טרגיים גם טון מלנכולי שהופך אותה למייק סקינר של הבחורות. במילים אחרות, אלכס פולונסקי חושב שהיא כוסית גם כשהיא עצובה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שנתיים וחצי לקחה לעצמה לילי אלן עד שהוציאה אלבום שני שינסה לשחזר את ההצלחה של תקליט הבכורה שלה, שהוכיח שמדובר ביוצרת ראויה ומוכשרת, ולא סתם טינייג'רית שהתמזל מזלה להתגלות דרך פרופיל המייספיס שלה ולתפוס לעצמה חוזה בחברת תקליטים. בפרק הזמן הזה, אלן הספיקה לככב בצהובונים באופן כמעט שבועי, במיוחד מהרגע שבו עברה הפלה ונפרדה מבן זוגה. כמשתמע מהטייטל של אלבומה החדש - It’s Not You, It’s Me, אלן מכירה בבעיות ובתסבוכים של עצמה (כמה בחורות כאלה אתם מכירים?), מה שפותח צוער להמשיך הלאה, לתקופה חדשה.
 
חוזרת עם יותר אנרגיות. עטיפת האלבום
 חוזרת עם יותר אנרגיות. עטיפת האלבום   
במקרה של אלן, קשה להגדיר "תקופה חדשה" במונחים אגרסיביים ותובעניים ולטעון שמדובר בשינוי, חזרה למקורות, או חלילה – קאמבק. היא בשר טרי מכדי שיהיה אפשר להצמיד לה את אחד מאלה. אפשר לומר שאחרי הפסקה, לא ארוכה אך מתישה, היא חוזרת לעשות את מה שהתחילה ב-Alright, Still, רק עם הרבה יותר אנרגיות.

כפי שניתן היה לשמוע כבר לפני חצי שנה בדמואים שאלן הציבה להאזנה במיספייס שלה, הכיוון המוזיקלי נשאר מתקתק ושובה לב, בעיקר בזכות המבטא הבריטי המקסים, אך קיבל שדרוג משמעותי בסאונד אלקטרוני שמלווה את האלבום לכל אורכו. נדרש לא מעט אומץ על מנת ליהנות מצד אחד ממעמד של כוכבת פופ חמודה, אך מצד שני לכלול באלבום לא מעט שירים שעוסקים בנושאים טריוויאלים, בטח כשהרוח היא ביקורתית: על סלבס סוג ז' ומה שיעשו בכדי להתפרסם ב-“The Fear”, ביקורת על אבא שלה שלא שהיה שם בשבילה ב-“He Wasn’t There”, על אלוהים שלא היה שם עבור אף אחד ב-“God” ועל ג'ורג' בוש, שהוא בעיקר חלאה גזענית, ב-“Fuck You”, ככל הנראה שיר המחאה הכי מתוק ששמעתם מעולם; אם תריצו ל-02:10 גם תבינו למה.
 
 
יחד עם המפיק גרג קרסטין מההרכב The Bird And The Bee, אלן יצרה אלבום דעתני, אינטילגנטי, שופע במודעות עצמית, אבל בעיקר אנושי ואף מרגש לפרקים. שני שירים רצופים, למשל, “Who’d Have Known” ו-“Chinese” שעוסקים בזוגיות חדשה והפחד מלפשל בה ולחזור לבדידות. עם כתיבה שמזכירה לעיתים פוסט בבלוג ושירה שמצליחה להיות שובת לב מבלי להתאמץ, אלן מוכיחה שההכתרה שלה כמקבילה הנשית של מייק סקינר לא היתה לשווא, כך שגם לנערות מעמד הפועלים יש על מי לסמוך.

אם באלבום הקודם שלה התעסקה אלן בצרות של עצמה אבל עשתה זאת בנימה מחוייכת. באלבום הנוכחי, החיוך נעשה ציני ומריר; למרות החינניות המתפרצת – האווירה מרגישה מלנכולית וקודרת. לא נעים לראות בחורה חמודה כמוה מתייסרת ככה, לכל הרוחות – זה מוריד מהסקס אפיל שלה, ולמרות שיש לה כזה בטונות, חבל על כל גרם. עם כל החיבה לאלבום החדש, היה עדיף אילו אלן היתה לוקחת את הבאסה בסבבה, יוצאת מהמוד המיוסר, ושבה להיות הבחורה המדליקה והכיפית שהיתה פעם.

Lily Allen - It's Not Me, It's You (Regal/EMI)
 
 
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by