בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
עירוניה 
כשלג דאשתקד 
 
 כתב וצילם: שי אפשטיין   
עירוניה |
 

אין נביא בעירוניה - שי אפשטיין הלך להצביע ביום הבחירות רק כדי לגלות מי הם אותם חלזונות שנעים לאט וביסודיות לעבר מטרתם ומתעלמים מכל מה שסביבם

 
 
 
 
 
 
 
 
 


 
 
הפעם, לראשונה בחיי, כמעט ולא הצבעתי. זה לא בגלל היום הסוער שנחת עלינו במפתיע, כך סתם באמצע החמסין של פברואר וגם לא מאדישות חלילה מהנעשה במדינה בה אני חי. בבחירות האלה כמעט ולא הצבעתי כי ידעתי, לצערי, שהחברה הישראלית אינה בשלה לשינוי קיצוני, להכרעה חדה וברורה לימין או לשמאל. ידעתי שאקום לבוקר חדש-ישן בטעם פָּרְוֶוה לייט, בה המפה הפוליטית הרקובה תשובץ באותם פרצופים מדושנים, באותם חזירי ג'ובים, באותה "אג'נדה" ריקה מתוכן. אך לבסוף הצבעתי. נמלכתי בדעתי וניגשתי למלא את חובתי כאזרח, בהתאם לצו המצפון שתקתק בבטני ללא הרף. מאחורי הפרגוד חששתי כי המפלגה עבורה שלשלתי את פתק ההצבעה לא תעבור את אחוז החסימה, כפי שצפו לה בסקרים. ידעתי ובכל זאת שלשלתי וכן, לא התבדתי. הנה כך במורד הצינורות החלולים הקול נשטף לים. הכל נשטף לים. שלשל חבר, נראה לאן תגיע.

 
 
 
תל אביב הוכתה ביום שלישי במבול זלעפות. רעמים, ברקים, החורף נראה באותו היום כמשהו חדש, מרענן. בתי הקפה הבודדים בחיבור בין הרחובות נורדאו, דיזינגוף ובן יהודה היו עמוסים בלקוחות שהתחפרו מאחורי מסך הלפטופ ונעטפו בכוס הפוך גדולה כדי להצית את קצות האצבעות. הכל כדי שהפתק לא יברח בקלפי, כדי שהאצבע לא תסטה מן המקלדת. סביב עירוני ה', בה מוקמה הקלפי שלי לא נראה המון אדם. מעין שממה אנושית שאין בה תקוות וחלומות. הגשם פיזר את ילדי התעמולה, הרטיב את השלטים שנקרעו ברוח והשאיר את הבוחר עם עצמו, לבחור שלא לבחור.
חמש דקות מאחורי הקלפי, חמש דקות של התלבטות, חלפו ובסופם שלשלתי. חשתי הקלה.

 
 
ואז החל לרדת שלג – שלג אמיתי של קלקר טהור. בפינת רחוב מוצקין נצבעו השלוליות במיליוני פתיתים צחורים שריצדו בהשתקפות ירוקת השמיים. התערבלו בין גלגלי המכוניות, קיפצו ונחבטו בקצב טיפות הגשם שהתגברו ונחלשו לסירוגין. המחזה ריגש אותי. פללתי למזחלת שלג, לכרכרת עץ רתומה לאייל צפון איתן ולסנטה קלאוס עמוס במתנות, אך ככל שהתקדמתי וקרבתי לכניסה האחורית של תחנת משטרת מחוז תל אביב, בחיבור עם רחוב יפה-נוף, בו אין נוף והוא כלל לא יפה, הלך ונעלם השלג ועמו האשליות. אלו נעלמו כשלג דאשתקד ועמם השלשול שנדמה כזכרון עמום.

 
 
הפתיתים הלבנים התחלפו בהדרגה באלו החומים בריח תבן. מול חזיתה האחורית של תחנת משטרת מחוז תל אביב התקבצה ערימת חתולים שחורים סביב פתיתי מזון שפוזרו עבורם על ידי משוגעת החתולים השכונתית. התל אביבים כבר יודעים כי בכל שכונה, רחוב או בית מגורים במרכז ובצפונה של העיר ממנה עצמה אישה פלונית כמשוגעת חתולים ומאכילה את כנופיות חיות הבר, אשר תרות אחר פיסות מזון בכדי להשביע את רעבונן. אולם החתולים אינם היחידים שנמשכים למזון, מול מבנה המשטרה פשטו גם עדרי חלזונות גדולים והתעלמו לחלוטין מהפומות האורבניות השחורות, שלא הבינו מי זה בא. הו הא מי זה בא? זה החלזון הבא! לא משנה מה היא מהירות התקדמותך ומה צבעך - זחל באופן יסודי ותגיע רחוק בעזרת מחושים וחושים בריאים. כן, גם תחת אפה של משטרת ישראל.

 
 
במקום אייל צפון קיבלתי גָ'מוּס, או ג'וּמֶס חביב, בלשון החבר'ה. מצאתיו כאסקופה נדרסת על מדרכות העיר. השמאל הציוני הובס במרצ; "אין עבודה" בישרו כותרות העיתונים בבוקרו של יום רביעי. בנאום הראשון לאחר בחירתו הכריז ליברמן על במת המפלגה כי יש לפעול לאיחודן של יהדות, ציונות ודמוקרטיה. ועל זה אגיב ב-פחחחחח אחד גדול.

מעניין כיצד הייתה מגיבה משוגעת החתולים אילולא ידעה כי חלזונות איטיים ומגושמים ניזונים מהמזון אותו פיזרה עבור חיות הבר השכונתיים וכי נוצר מצב בו ינסו מינים שונים לגור ולשבוע בכפיפה אחת? שלשל את בחירתך על פני המים והמתן כמה שנים. הטבע כבר יעשה את שלו.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by