בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סיבה למסיבת אסיד 
 
 סיבה למסיבה עם רבקה מיכאלי, למשל   
 
גדי שמשון

לכבוד העברת הארכיון של רוממה למדיה דיגיטלית, נזכר גדי שמשון - אחד שאשכרה היה שם כשהכל התחיל - בכמה תוכניות שהיה משלם בשביל לראות שוב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשורה משמחת לכל מי שמתגעגע לימים יפים יותר, בהם כתמי הזקנה של היום טרם הופיעו, המריבות בין ערוץ 10 לערוץ 2 מי מהם יתעלק עלינו באופן יותר רווחי היו נדמים כבדיחה, כשלכולנו היו שערות עד הכתפיים ולא עליהן. הימים בהם היינו עם אחד, מדינה אחת וערוץ אחד.

הערוץ הראשון של רשות השידור הודיע על מכרז לפרוייקט מרנין לב: העברה לפורמט דיגיטלי מהארכיון של מיטב התוכניות והחומרים ששודרו בטלוויזיה וברדיו לאורך השנים. לאחר שייבחר הזוכה ותיעשה העבודה, יוכלו עיתונאי הראשות לשוטט בקלות בארכיון הממוחשב של העבודות שהצטברו (כשם שיכולים היום עיתונאים בעיתונות המודפסת) וגם לנו, אותם צופים שבויים של פעם, תהיה אפשרות לצפות בהן - תמורת תשלום - ברשת.

לא מגיע מוקדם מדי, הרעיון הזה. משנים שלמות ברשות השידור לא נשאר כל תיעוד - או שאם נשאר הוא מוחבא היטב - וזאת מסיבות חיסכון הגיוניות להפליא עבור רוממה: צריך קלטת ריקה כדי להכין תוכנית טלוויזיה? אין תקציב לחדשה. בחר אחת מהארכיון, נגיד עם הופעה חד פעמית של להקת הנח"ל וירדנה ארזי, ותקליט עליה.

לא עוד.

עניין ערמומי, הזיכרון. לפעמים עדיף להשאיר דברים באותו סטטוס שהיה להם קודם. לפני כמה שנים ראיתי בחו"ל שידור חוזר של "הוואי חמש אפס". סדרת המתח המשובחת והפופולרית של שנות השבעים נראתה, במבט לאחור, כמו בדיחה של הטלוויזיה הקהילתית של וייקיקי ביץ'. מצד שני, חיוך הנהרה על הפנים כשסטיב מק'גארט אומר "בוק הים, דאנו!" (בעבר סמן התכנסות לקראת "מבט ספורט") הפציע גם הפציע. לפניכם רשימה של כמה מתוכניות הדגל של הערוץ הראשון, שאם נמצא את הפרצה הטכנולוגית שעוקפת את מנגנון התשלום, נשמח לצפות בהן ברשת. הסדר שלהן, כמו הזיכרון האנושי, אסוציאטיבי ולכאורה חסר הקשר.
 

זה הסוד שלי

מראשוני השעשועונים בטלוויזיה הישראלית. ארבע דקות ועשרים שאלות כדי לגלות מי באמת היה הנהג של קטר מספר 70414 (שם שיר של אריק לביא, הירמי קפלן של התקופה). פאנל של שלושה שופטים באולפן מוצף איורי ענק סקסיים של הקריקטוריסט זאב שואל שאלות שהתשובה עליהן יכולה להיות רק "כן" או "לא". לעתים הוסווה המתמודד - לא בפיקסלים דיגיטליים אלא במסכת גראוצ'ו מארקס - מה שיצר יתר מוטיבציה אצל הקהל בבית להקדים את הפאנל. וכל כולו של השעשועון הזה ראוי לצפייה בשל המנחה שלו: אחד, אורי זוהר, הישראלי-זיעה-ברגליים-צחוקים-סטייק-לבן-בשבת האולטימטיבי. בעונה האחרונה בהנחייתו (אחר כך הגיע דודו טופז, סוג של ישראלי-זיעה-במפשעה שלא יעזוב אותנו כל כך מהר) נראה זוהר עם כיפה גדולה וציציות משתרבבות מתחת לחולצתו, כשהקהל מהמר בינו לבינו מתי יעזוב אותנו לגמרי.
 

הנבחרים

סדרת התוכניות על הבחירות שהוכנה על ידי חיים יבין מאז 1977, ושודרה תמיד אחרי שהיה מאוחר מדי להבין עד כמה - שוב - עובדים עלינו. מראה שמעון פרס ב-1981 מקבל בחיוך מחמאה משלוש זושקות פולניות מבוגרות, ש"אתה המועמד הכי תרבותי", אומר יותר על השסעים שהחלו להיפרם אז בחברה הישראלית מכל הרצאה מלומדת. כל הסדרות שודרו לאחרונה בשידורים חוזרים לפני מערכת הבחירות הנוכחית, מה שאומר שהעותקים שלהן לא שימשו להקלטת תוכניותיה של מיכל זוארץ. בינתיים.
 
 

תשדירי הבחירות הישנים

בידור טוב, במיוחד בזמן עבר. נגיד, רק שרון יביא שלום.
 

ניקוי ראש

אז במצב הנוכחי / שלא הכל הכי הכי / מה צריך הבנאדם / אם לא לשמור על ראש נקי. כמה צעירים מופרעים (למען השם! סיכוי סביר שהם מעשנים סמים מסוכנים! הם אפילו עשו פיליטון שנושאו "איך בגימנסיה רחביה עישנו סמים!") ושובבים העלו תוכנית שבועית של מערכונים שבאמת לא דפקה חשבון. כשיש לך 90% צפייה, מראה יצחק רבין מפורק לחלקים או הבדיחות הקבועות על מבטו המטורף של הרב לווינגר נהפכים לנושאים קבועים בדיוני הכנסת. מוטי קירשנבאום ביים, עליזה רוזן, רבקה מיכאלי, שבתאי קונורטי, דובי גל, טוביה צפיר ורבים אחרים שיחקו בתשלום מחפיר גם לפי הסטנדרטים של אז, ונתנו למונח "סאטירה ישראלית" זהות שגם היום ראוי להתגעגע אליה. אה, ובין המערכונים של "ניקוי ראש" שובצו קטעים מתוכניות דומות מחו"ל, למשל של הבריטים ההם, מונטי משהו.
 

לול

המסטולים של תל אביב, קרי אורי זוהר אריק איינשטיין וחבורתם, באותם רגעים שלא זיינו זה את אשת רעהו אגב שימוש בחומרים אסורים - ילדים, היזהרו בסיגריות עבודת יד - היו צריכים גם להתפרנס. מערכונים שליחם לא נס בכלל עד היום, משולבים עם שירים של איינשטיין וחנוך ואחרים שסבבו את החבורה, הופכים את ששת התוכניות שצולמו של "לול" למקום שכל אפרוח ישראלי צריך להכיר.
 

סוף עונת התפוזים

תוכניתו המונומטלית והשנויה במחלוקת בנגזרות הפרילנד והבארבי של יואב קוטנר, שחרש את ארכיון רשות השידור, צירף ראיונות עם כוכבי העבר היום וערך את מה שכבר היום נחשב להיסטוריה הרשמית של המוסיקה הישראלית (וסליחה מכל מי שלא שותפו מספיק).
 

תוכניות הבידור של ליל שבת

לא חייבים לראות את כל "סיבה למסיבה" או "מני פאר". אחרי הכל, אתם יכולים לראות את האנשים שעשו אותם ממשיכים לעשות אותו דבר בערוצים השונים - אבל בכל התוכניות הללו היו רגעים שבשבילם היית צופה, ואותם היית זוכר בעבודה: שלמה ניצן אומר "נו" אחרי עוד פעם בה הרגיז את המפד"ל (תמיד דאגו להראות להם את זה במוצאי שבת) ומאיר שלו יורה שנינויות שטוחות מסלול בכל מי שראוי לירות בו שנינויות כאלו. אנחנו צחקנו, המושחתים והרעים נשארו בתפקיד ואף התקדמו, אבל לרגע אחד הייתה תחושה שבאמת "הכנסנו להם". בלי קוקסינל ובלי שר ממשלה מרקד בתרבוש כדב מאולף, ותמיד עם טוביה צפיר שהביא מה זה חיקוי מצחיק של יצחק שמיר.
 

חדווה ושלומיק

שודרה לא מזמן בשידורים חוזרים - היי, יכול להיות שהיא משודרת גם כיום בשעות הלילה הקטנות, אבל אל תצפו מרשות השידור שתדאג לספר לכם על זה. סדרת הדרמה שביים שמואל אימברמן על עולם הזוהר התוסס של הבוהמה הישראלית בשנות השבעים עדיין שווה צפייה, במיוחד בשעות הקטנות.
 

ספורט

ארכיון שידורי הספורט של רוממה יכול להיות אתר משמעותי בפני עצמו. את הסטנדרטים של השידור אתם מכירים - בדיוק כמו שמחלקת הספורט שם משדרת היום - אבל את התכנים כבר לא תמצאו בקלות: נבחרת ישראל בכדורגל משחקת גם בגביע העולמי וגם באולימפיאדה (ואפילו מנצחת!); יוסף טלקי משדר את נצחונותיו המדהימים של מארק ספיץ (הוא יהודי! הוא יהודי!) מבריכת השחיה במיכן; אסתר שחמורוב רצה מאה מטר משוכות ומגיעה חמישית (אבל בגמר!); המתעמלת הישראלית נופלת מהקורה; כל משחקי גמר הגביע שטרם מחקו את ההקלטה שלהם; ותוכניות אולפן וכתבות שטח בביצוע הצעירים הנמרצים דן שילון ואלכס גלעדי.
 

השעון של החדשות / קרייניות הרצף

בעבר הייתה קריינית שהופיעה בין התוכניות, ואומרת לנו: "עכשיו ראינו את החדשות, ומייד נראה את 'קו אונידין'". כי בלעדיה, זה ברור, היינו אבודים. לפני החדשות היה מופיע שעון בשחור לבן, עם מוסיקה שדורות של ילדים ידעו לזמזם בעל פה, שהיה מתקדם בחצי הדקה האחרונה לפני החדשות עד השעה שמונה בדיוק - ואז לוקח עוד עשר שניות עד שהיו נזכרים שצריך ממש לעבור למהדורה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by