בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קרלסברג על חלב 
 
 מיכאלה. איפה הסטרייט?   
 
רענן אביר

רענן אביר בודק שלושה בתי-קפה, שניים בתל אביב ואחד יפואי - אחד מומלץ ושניים סבירים. יום שישי, שלוש בצהריים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
במדינה צעירה כשלנו, ששואבת את תרבותה ממקורות מגוונים, הרבה פעמים אין תשתית שאפשר לבנות עליה הנחה מוקדמת, בכל הקשור להגדרה עצמית של מקומות בילוי. באווירה מבולבלת שכזו, אותו בילוי של שישי אחה"צ אפשר להעביר גם בקפה וגם במסעדה. שלשה ניסיונית שלי, בליווי חברים.
 

טאצ'ה דורו (אחד העם 6, ת"א)

יום שישי חם בעיר, והמזל הטוב מזמן לנו מקום ישיבה בחצר ברגע שאנחנו מגיעים. מיד מאחורינו נכנסת ארוכת רגליים, מובלת ע"י כלב קטן ומתולתל; עם הליכה יפה כל כך בתוך המיני והג'אז החי, נראה שמצפה לנו אחה"צ חביב.

בגלל שתפסנו את המקום הפנוי היחיד היא ממשיכה פנימה לקצה החצר. הכלב המתולתל שלה מנצל את החופש של הרצועה הארוכה שלו כדי להשתלח מתחת לשולחנות. נפתחת מריבה עם כלב אחר. הבעלים מושכים, הכלבים נובחים והמלצרית עוברת. כלבים מגדלים שונים מצטרפים מיתר חלקי הקפה. אין לה בררה אלא לוותר, הפסון הלך במילא, והיא עוזבת את את הקפה. חבל.

אין בירה מהחבית. אני מזמין ברד ערק ואשכוליות אדומות (16 ש"ח), ולמרות שאני בד"כ לא חובב של אניס, הטעם במשקה הזה, שמגיע אחרי השהיה קצרה, נותן עבודה במקום הנכון. בשביל דן בקבוק בקס (22 ש"ח).

הופעת הג'אז מצויינת, והקהל מריע במחיאות כפיים בין הטייקים השונים. הג'אז המצויין הוא מה שממלא את הקפה בלקוחות משלמים, ואת הכביש - בילדים שקונים קולה פעם בהופעה. נו, אתם יודעים איך זה הילדים המשוגעים האלה והג'אז שלהם.

דן מוזג מייפל על הפנקייק שלו (26 ש"ח) ואני מורח פטה כבד עוף על טוסטים משולשים (38 ש"ח). אחרי טעימה אנחנו מסכמים - יבש. זה לא שהאוכל לא טעים, אבל בהחלט חסרה לו רעננות, בעיקר ביום שישי כזה. כדי להתרענן דן מזמין לף בלונד (25 ש"ח) ואני מיץ אשכוליות אדומות (10 ש"ח).
אחרי שאני רואה את הרמת הגבה של דן, אני מוסיף להזמנה גם אספרסו טאצ’ה דורו (אלכוהולי - 28 ש"ח!). המיץ נהדר אבל הקפה הוא טעות עבור כל מחיר.

ההופעה הסתיימה, בשולחן לצידנו בודק אחד היושבים את המלודיות בתפריט הצילצולים של הטלפון שלו. לא הבנתי למה הוא טורח - ראיתי שהם חיילים לפי התספורת, ולא היה שום צורך לפנות גם לחוש השמע שלי.

למרות הכל, עדיין אפשר לשבת ולהמשיך ליהנות. אנחנו נשארים עם אספרסו כפול (10 ש"ח) ומקיאטו כפול (10 ש"ח) מתערובת הבית. קפה מאוזן ולא חזק במיוחד שיכול היה ליהנות מעוד קצת חמיצות. עוגת הגזר (18 ש"ח) של דן ופאי התפוחים (18 ש"ח) שלי, שוב סובלים מיובש. פאי התפוחים סובל גם מקינמון מהסוג שהיינו גונבים מהמחסן בקיבוץ, לפני שידענו מה טוב לנו.
 

מיכאלה (הר סיני 2, ת"א)

קפה מיכאלה ממוקם מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי; בפנים בר קטן ולא הרבה שולחנות, על הקירות טפטים בהירים, ועל המדפים ספרים וחפצי עתיקות עדינים מעץ ונחושת. מקום קטן ומאוד נעים. ברקע מתנגן רוק קלאסי. אני מהרהר בכך שאנחנו כנראה שני הסטרייטים היחידים שהתישבו שם ביום שישי מאז שהמקום נפתח. ברור שמרגע שנכנסנו אף אחד לא יאמין לנו שאנחנו סטרייטים.

התחלנו עם סלסלה של שלושה סוגי לחמים די מוצלחים (9 ש"ח) וחצי קרלסברג עבור כל אחד (21 ש"ח והיחידה מהברז). המלצרית המקסימה ניגשה בדיוק בזמן כדי לקחת מאיתנו את המשך ההזמנה. מרק הכרישה שלי (21 ש"ח) היה מצוין וגם הקרפצ'יו של רז (32 ש"ח).

העיקריות, עוף צלוי בלימונים (42 ש"ח), שהגיע בסיר אישי קטן ולוהט, וסטייק אנטריקוט (59 ש"ח), היו טובים, אבל חבל שטעם הבשר נבלע והוסתר מאחורי התיבול. אמנם נראה שהמקום פונה לטעם הנשי, אבל אין הצדקה לקחת מהבשר את מקומו כמרכיב הטעם העיקרי, בכל מנה בה הוא נמצא. היתרון עבור גבר במקום שפונה לטעם הנשי, הוא כמובן, ריבוי הנשים. ואחת חמודה יושבת על הבר לידנו וזורקת מבטים.

"איזה ריח טוב" היא אומרת. "מאיתנו, או מהאוכל?" שואל אותה רז. "אה.. אני לא יודעת, אולי זה מכם אולי זה מהאוכל". "אז למה שלא תתקרבי לבדוק?", אני ממשיך. היא מכווצת את השפתיים בחיוך, ובחצי הפניית לחי היא חושפת צוואר, ושואלת "אתה לא קצת צעיר בשבילי?". לא יותר משנתיים אני חושב, ועונה "צעיר ולהוט להשביע רצון".

או כך לפחות זה היה צריך להיות, אני חושב כמה דקות אחרי. טוב, עכשיו בחיים אני לא אצליח לחזור לסיטואציה שבה אוכל לנהל את הדיאלוג הזה איתה. אני שותה סטלה מבקבוק (22 ש"ח) והחמודה עוזבת. זה הזמן לקינוחים. רז שותה קפוצ'ינו (10 ש"ח) עם הקרם בורלה (24 ש"ח) המוצלח שלו. אני אספרסו כפול (9 ש"ח) עם הטארט אגסים (24 ש"ח) הנהדר שלי.

הר סיני 2
 
 

קפה נועה (הצורפים 14, יפו)

בית הקפה של השף ניר צוק, נועה, ממוקם בעוד סימטה יפואית. בחלל גדול זרוע ריהוט מקרי משוק הפשפשים, התיישבנו בחבורה של ארבעה. הנוכחות שלנו הייתה האות לתחילת המוסיקה, שהסתברה כאלבום הבכורה של זירו סבן. חשוד מאוד.

כנראה שהתשובה לסוגיה שפותחת את הקטע הזה, מה ההבדל בין בית קפה למסעדה בישראל, היא, שבבתי קפה הבירה מהחבית היא קרלסברג. ולכן במסגרת כיסוי בתי הקפה, שוב אני מוצא עצמי, מתוך ברירת מחדל, שותה את מיץ החציר התוסס הזה. שזה אומר חצי קרלסברג לי ולדן, בזמן שרז שותה לימונדה ונועה פניני לוגמת מים.

נראה הכי הגיוני להתחיל בכמה מזטים (10 ש"ח האחד) ולחם. עלי הגפן ביוגורט והפלפלים הקלויים היו שניהם טעימים, אבל לא השאירו רושם מיוחד. אני חייב להוציא מהכלל הזה את החצילים בלבנה, שהייתה מנה מוצלחת ונזכרת. הלחם גם הוא היה פשוט וטוב.

רז כנראה נהנה מהשקשוקה במבחבת שלו, היות שלא זכיתי לדווח לכם ממקור ראשון על החווייה.
תבשיל הבשר וירקות השורש שלקחנו, אני ונועה פניני, אותו גולש בשינוי אדרת, היה טוב, אך שוב נשכח.

דן לקח מנה של נקניקיות (בוחרים שני סוגים מתוך ארבעה) כרוב מבושל ופירה. מלבד הפירה שהיה בלתי אכיל, יתר המנה היתה בסדר, כליווי לסיבוב שני של קרלסברג. ויתרנו על מנות אחרונות. היינו מלאים, והארוחה לא ריגשה מספיק. אז השארנו 281 ש"ח על ארבעה אנשים + טיפ נדיב על השירות האדיב, והמשכנו עם הסופשבוע.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by