בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
איך הפשפש עלה למעלה 
 
 
עידית גיל-אשל

עידית גיל-אשל מבשרת על אמת בפירסום: "המשרד" היא אכן הסאטירה הכי טובה בטלוויזיה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תנו מבט ארוך באדם שבמרכז התמונה האקספרסיבית להפליא הזאת. אחרי כמה שניות של התבוננות נחשף הרובד השטחי ביותר של קווי האופי המרכיבים את דמות המנהל האזורי דיוויד ברנט: הוא מכוער מאוד, נטול חוש אופנתי בצורה כמעט מעליבה ובעל הבעה טפשית עד מונגולואידית; התעכבות נוספת על הפרטים מאפשרת לפצח את הרובד הבא לתוך אישיותו של ברנט: הוא משעשע בעיני עצמו, יהיר אך חסר ביטחון, חלקלק כבלורית מגורזת, בעל צורך כפייתי בחיזוקים מהסובבים אותו. שלושים שניות לתוך התרגיל הקטן שלנו, והכל אמור להתבהר לפתע, כמו תמונה תלת-מימדית: זהו אידיוט. אידיוט גמור.

למרות שכולנו זוכים להכיר אנשים שמזכירים במידה זו או אחרת את דיוויד ברנט - בתחילה במהלך הקריירה הצבאית שלנו, אח"כ בתחילת חיינו הבוגרים ולבסוף ברגע שבו חלקנו חוצים את הקווים והופכים לשכמותו - הדמות שברא הקומיקאי הבריטי היוצא מן הכלל ריקי ג'רווייס, יוצר "המשרד", היא לחלוטין חד פעמית במבריקותה.

בדומה למייג'ור מייג'ור של ג'וזף הלר, שקודם על ידי מכונת IBM בעלת חוש הומור חריף במיוחד, גם ברנט הגיע למעמדו הנוכחי – כך מראים כל הסימנים – כתוצאה מאיזו עוולה אנושית ביזארית ומתמשכת; אך בניגוד ללוזר ההלרייני, הוא אינו מראה שום סימן של חוסר נוחות או אשמה כתוצאה מכך.

הדרך שמצא כדי להתמודד עם המחסור הבולט בכישורים מכל סוג, היא על ידי השלטת אנרכיה פרועה ומגוחכת במסדרונות החברה. פעם הוא נוזף במזכירתו שפאקסים מההנהלה הראשית חייבים למצוא את דרכם לתיקייה המיוחדת להם – תיקיית המיחזור, ופעם הוא מותח אותה ואומר שעליו לפטרה, מפני שנודע לו שגנבה פתקים דביקים.

באופן טבעי מחלחל המסר הבעייתי כלפי מטה, עד לתחתית שרשרת הפיקוד, המאוכלסת בכמה מהטיפוסים האנאליים ביותר באנגליה. שני הבולטים שבהם, גארת' וטים, יושבים זה לצד זה ושקועים במאבקים וחיכוכים היררכיים בלתי פוסקים. בקטע השיא של הפרק הראשון, למשל, מטביע טים את השדכן המשרדי של גארת' בג'לי (גארת' שונא ג'לי), לפני שהוא משליך אותו מהחלון. "מה אם הרגת מישהו עכשיו?", שואל גארת'. "ובכן, הם יחשבו שזה אתה. שמך רשום עליו". "למה שרוצח ירשום את שמו על כלי הרצח?", הוא מקשה. "כדי למנוע מאנשים אחרים לקחת אותו, כמובן". האם יש הומור נכון מזה?

בהתאם לבון-טון הנוכחי, גם "המשרד" מבויימת כמוקיומנטרי, שיטה שבאורח פלא מצליחה לטעון משמעות שנונה גם בסיטואציה הריקה והבנאלית ביותר. לעתים נראה כי שימוש בז'אנר הוא פיתרון קל ומפלט פשוט עבור הכותב הבינוני, אך כאן הוא מוצדק ומתבקש לחלוטין, לצורך תיאור קומי וגרוטסקי של הביבר המשרדי.

הדמויות של ג'רווייס אמנם פלקטיות ושטוחות, אך הן כאלה במפגיע, כל כולן נועדו לשרת את הגג המבריק הבא בנלעגותן הכל כך בלתי נתפשת. כמו עובדי חברת כח-אדם חסרי כישורים, גם מאלה אף אחד לא דורש דבר, מלבד שייאיישו את כסאותיהם ויאמרו את השורה שלהם ברגע הנכון.

ועל הכל מנצח בכישרון שלא ייאמן ריקי ג'רווייס, שהיה פעם המנהל של סוויד לפני שעשה את ההסבה המתבקשת לטלוויזיה - בלי צל של ספק מקומו הטבעי בקוסמוס. כישורי המשחק שלו כל כך טובים, עד שאין ברירה אלא לשקוע ברחמים עצמיים לנוכח המחשבה שהוא גם זה שכתב וביים את כל העסק הנפלא הזה. ו"המשרד" הוא באמת עסק נפלא, וכנראה, בדיוק כמו שמבטיחים לכם בפרומואים, גם הסאטירה הכי טובה בטלוויזיה.
________________________________
המשרד, מדי יום א' ב-21:30, יס פלוס

אתר התוכנית
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by