בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הבחורות הנכונות 
 
 אני כיפה אדומה ואת שלגייה. מונרו (צילום: ענת ספרן)   
 
שיר פרייבך, הזמן הוורוד

הן אוהבות מוסיקה, הן אוהבות אתכם וגם אתכן, והן כאן כדי לתת בראש עם רוק נשי משובח. קבלו את מונרו - להקת הנשים החדשה שתעשה לכם טוב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלילה בו הנחה אותנו פיקוד העורף להתיידד עם מסכות הגז ולהתאפק מלהזריק אטרופין, התכנסו כ-150 איש ואשה בגילאי 15 עד 30 פלוס, לטעום מהרוק הבועט של להקת מונרו. באיחור מקצועי של שעה וחצי עלו על בימת ההייניקן הבימה-קלאב המתופפת יעל כהן (המכשפות לשעבר), הגיטריסטית דן-יה שוורץ (ז'נוברק) והבסיסטית דפנה קינן (ליליפוט), וההופעה השלישית של מונרו יצאה לדרך.

כמה שעות קודם לכן, באולם הריק, אני מתיישבת עם חברות הלהקה הטרייה לאחד הראיונות הראשונים שלהן כהרכב. את יעל כהן, שמתעקשת להסביר שהיא בעצם חייזר כמה פעמים במהלך הראיון, אין צורך להציג. המתופפת המיתולוגית של המכשפות יושבת על התופים כבר מגיל שלוש ("מערכת משוכללת של סירים ומחבתות ממטבחה של אמא"), והייתה חברה בהרכבים רבים; דפנה קינן (בת 21 ושלושה ימים, נכון ליום הראיון) מנגנת מגיל תשע, ולמדה ג'ז בתיכון עירוני א' בתל-אביב. היא כתבה מוסיקה לסרטים ולהצגות (מי שלא שמע אותה ב'קוראז'', הצגתו של הבמאי המוכשר אריאל אשבל בפסטיבל עכו, לא שמע שמחה שורטת מימיו), ומצהירה בעיניים שוחקות שאין ברשותה תעודת בגרות. שואפת "לעשות מוסיקה, להיות שלמה עם עצמי ולא להתפשר על אמנות. זה קצת קלישאתי, אבל זה מה יש. זה נכון".

דפנה הכירה את יעל לפני ארבע שנים דרך חברה, ליאור, שילוש שלימים הפך לליליפוט, שפעלה שלוש שנים והתפרקה לפני חצי שנה. מה שהתחיל טוב, נגמר רע ומר. ביום הפירוק ישבו יעל ודפנה וחשבו מה עושים הלאה. יעל נזכרה בבחורה מעניינת שלמדה אצלה שני שיעורי תופים כמה שנים קודם לכן, פשפשה במחברות ישנות ומצאה מספר טלפון. כך אותרה דן-יה, וכך גם נולדה מונרו.

דן-יה (24), חצי מרוקאית, במקור מהרצליה, מנגנת גיטרה מגיל 12. אחרי כמה הרכבים בתיכון, שירתה בצבא בצוות הווי בסיסי. עת השתחררה ניגנה עם ז'נוברק, "להקת נשים לא רעה בכלל. בשלב מסוים נפרדו דרכנו. ממש באותו יום יעל - אותה הכרתי בגיל 16, כשבאתי לקחת אצלה שיעור או שניים בתופים, מה שהתברר ככישלון - התקשרה. וזהו, מאז אנחנו ביחד".

- איך הייתן מגדירות את המוסיקה שלכן?

יעל, דן-יה ודפנה עונות כאחת: "רוק".
דפנה: "זה נשמע תמיד פלצני להגיד, אבל מי שרוצה להגדיר לעצמו את הרוק שאנחנו מנגנות יצטרך לבוא ולשמוע. לנו בטח קשה להגדיר. זה נשמע כמו... מאייל גולן ועד נירוונה".
יעל: "רוק בועט!"
דן-יה: "בגלל שאנחנו באות מרקעים כל-כך מגוונים, ממש קשה להגדיר. דפנה באה מרקע של ג'ז אבל היום היא שומעת כמעט רק מוסיקה שחורה, ויעלי היא הכי רוקיסטית". יעל: "אבל אני באתי משבע שנים מאוד אינטנסיביות של ג'אז. התחלתי אצל קמינסקי, שזה מאוד ג'אז, ורק אחר כך התחלתי להיכנס יותר לרוק ולפאנק".

אז לסיכום - דפנה שומעת גלאם, דן-יה אוהבת מוסיקה שחורה ויעל מקשיבה לרוק כבד עד מטאל. ומה התקבל? יעל: "יצרנו ילד כזה, מקסים. סגנון שלנו". דן-יה: "ערבבנו גנים. עשינו מה שהמדע עוד לא הצליח לעשות. יצא לנו מין ילד קצת מעוות אבל הוא יפה, בצורה מסוימת". יעל: "מוכשר, הוא ילד מוכשר. יש לו הרבה פוטנציאל". ה"ילד", הוא בעצם הילדה מונרו, שוויונית מאוד - כולן כותבות, מלחינות ושרות.
 

נשים אומרות את זה אחרת

- אז ככה זה בלהקה של שלוש נשים? אוטופיה מוסיקלית?

דפנה: "אני לא יכולה להגיד שחלום חיי היה לנגן בלהקת נשים. אותי אישית יותר מעניינת המוסיקה. העובדה שכולנו נשים היא נחמדה, זה כייף, אבל אני לא חושבת שזה היה כל-כך שונה אם היינו להקה מעורבת. בכלל, אני לא חושבת שיש דבר כזה, 'רוק נשי'. אולי רק בכתיבה. העבודה היא לעשות מוסיקה, לא להיות אישה בלהקה".
יעל: "אני דווקא כן חושבת שיש הבדל בלעבוד עם נשים, מתוך ניסיון עשיר מאוד שלי. זה אחר. אבל רק אם את מוצאת את הבחורות הנכונות. היה לי ניסיון רע מאוד עם הרכבים של בנות, שכל העסק הרגיש כמו להקה צבאית, כשהיו מתחים וכל אחת ניסתה להתבלט. בגלל שהכירו אותי מהמכשפות, וקיבלתי יותר תשומת לב מהקהל, הרגשתי שעוד מעט הבנות בלהקה יחתכו אותי. היה חוסר פירגון ובגלל זה עזבתי. ועם מונרו זה קטע אחר. יש פה הרבה פחות אגו, זה עובד נכון. אני יכולה להגיד שלא הרגשתי ככה מאז המכשפות".
דן-יה: "יש כאן המון ספייס ורגישות הדדית. היצירה היא אחרת. אנחנו יוצרות ביחד, דבר שהוא לא פשוט בלהקה, כי בדרך כלל כל אחד מביא את החומרים שלו".

אם הגענו לחומרים, הרי שכאן ממתינה לה סוכרייה מתוקה לקוראות הזמן הוורוד. הטקסטים של 'מונרו' (דפנה רצתה שייקראו להרכב 'נרתיק פלילי'), שעוסקים בעיקר בנושאים בין-אישיים, נוגעים גם בהעדפותיהן החד-מיניות של חלק מחברות הלהקה.
"בואי נשחק שאני כיפה אדומה ואת שלגייה/ שאני ילד מאוהב ואת מחשבה לפני השינה...
בואי נשחק שאני סלע איתן ואת גלים מתנפצים/ שאני ילדה סדיסטית ואת בובת ברבי חדשה".

- יש כאן פנייה לקהל הלסבי שנותר מיותם למדיי מאז המכשפות?

דפנה: "אנחנו מנסות להגיע לכמה שיותר אנשים, וזה כמובן כולל לסביות שאוהבות מוסיקה וגברים הומואים שרוצים לשמוע מוסיקה. אני חושבת שיש קשר בין מוסיקה לסקס אבל לא בין מוסיקה למיניות או נטייה מינית. אם בחורה היא לסבית, ויש לה פטיש ללהקות נשים, מגניב שהיא תשמע אותנו. אולי אנחנו עונות לציפייה שלה".
דן-יה: "אותי מגניב שהיא תבוא בגלל שאנחנו להקת בנות אבל תישאר בגלל המוסיקה".
יעל: "ברור שאחוז מסוים מהקהל שלנו הוא קהל לסבי, קהל שהולך אחריי עוד מהמכשפות, ונוס וליליפוט. אבל קהל זה קהל, וכולם מתקבלים בברכה".

- מהן התכניות לעתיד?

יעל: "במאי אנחנו נכנסות לאולפן להקלטות במימון פרטי שלנו, ומקוות שעם ההקלטות האלה נוכל להגיע למישהו שידאג לנו, לאיזה אבא או אמא שיטפלו בנו, איזה מפיק. להופיע כמה שיותר, ולהגיע לכמה שיותר אנשים. אני מאמינה ברוק נשי. אני מאמינה שיש לנשים מה לומר ושהן אומרות את זה אחרת".

אזעקה לא הייתה במהלך ההופעה, אבל רוק חזק וסוחף היה גם היה. יעל, מחופשת לשדה עם זוג קרניים אדומות, עשתה לתופים ולאוזניים טוב טוב, כמו שרק היא יודעת. 'דן-ג'ה בלק' (כך בפי דפנה) נתנה הופעה עם ניחוח חו"לי מפתה ומיוחד, ודפנה הראתה סימנים בולטים של סטאריות טבעית. היה ברור שהן, והקהל, אוהבים את מה שקורה שם. עכשיו תורכם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by