בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קישטה בוניטה 
 
 
יוענה גונן

יוענה גונן התחרשה בזמן ביקורם של המורדים אצל דודו טופז, ואינה מעוניינת עוד בילדים מכל סוג שהוא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני מקווה שיכירו בי כנכת עבודה. מהביטוח הלאומי הבטיחו שיחזירו לי תשובה בימים הקרובים. כואב לי הראש, קשה לי לישון, קשה לי להתרכז. דווקא הייתי מוכנה לנזק הנפשי שייגרם לי מצפייה בתכנית שמאחדת לשעה וחצי גם את דודו טופז וגם את המורדים, על במה אחת. הפסיכולוגית של מיקסר ישבה אתי והתכוננו יחד, עבדנו על נשימות ותרגילי הרפיה, העלינו זכרונות נעימים מהילדות. למצוקה הנפשית הכנתי את עצמי היטב, אבל הגעתי לחלוטין בלתי מוכנה למפגע האקוסטי אליו נקלעתי באמצע הלילה.

המפגש בין דודו טופז למורדים היה משהו בקנה המידה של רכבת אקספרס שמתנגשת עם האוזניים שלך. בזמן שלהקת צבועים מייללים מנגנת על תופי בונגו בתוך הראש שלך. כשבחוץ אזעקה עולה ויורדת מתחילה לפעול, ממש מתחת לחלון. ומטוס בואינג 747 בדיוק חוצה את המטבח.

אני דווקא הייתי נערה שקטה. כשהיו מדברים אליי הייתי מהנהנת בנימוס, אמרתי הרבה תודה וסליחה, ולא הייתי מתלוננת כשנעלו אותי בארון המטבח לתקופות ממושכות. אני סבורה שכך ילדים צריכים להתנהג. אבל בגלל הסמים הקלים שהם מעשנים כבר מגיל צעיר, נערים ונערות בימינו לא מצליחים לבטא את התרגשותם באנדרסטייטמנט.

לומר, למשל, "יו, אני מה זה נורא מאד לאללה מתרגש", זה לא עובד. במקום זה, יש מין תדר מיוחד אליו הם מכווננים את קולם המתחלף, ובו הם משמיעים זעקות עולות ויורדות בדציבלים מהצד הרועש של הסקאלה. כנראה שכך הם מתקשרים כשהם לא שולחים SMS ואימיילים. מרוב טכנולוגיה, כל מה שנותר למסכנים הוא זעקת מצוקתם הרמה לחלל העולם. כך הם מבטאים את כאבם אל מול עולם אכזרי, את ריקנות חייהם, את השממון של המציאות הפוסטמודרנית.

כל משפט שני של דודו לווה בצווחות מטורפות מצד הקהל הצעיר וההורמונלי. דודו מנה כמה דברים טובים שקורים בארץ. דודו, שכנראה לא ביקר כאן הרבה בחודשים האחרונים, אמר "יש כל כך הרבה על מה לשמוח בארץ עכשיו". אני נשבעת באלוהים, שדודו אמר "הדולר התייצב בימים האחרונים", וגרר צרחות מטורפות והתעלפויות קלות מהקהל הצעיר. כנראה שבני ה-12 הם משקיעים כבדים בנדל"ן, אחרת אין לי הסבר לצרחות הששון שעדיין מהדהדות באוזניי, מצד אוכלוסיה שמתקיימת על דמי כיס שבועיים.

עכשיו, בואו נהיה כנים לרגע. מאחר שכנראה איבדתי את שמיעתי לנצח, אני יכולה להרשות לעצמי לדבר מלב אל לב. אני לא מחבבת במיוחד את דודו טופז, אני חושבת שהיחס שלו לגוף האשה הוא יחס מבזה ומשפיל, ודי נמאס לי שכל אשה שהוא רואה בטווח קילומטר חייבת לשמש כלי להוכחת הגבריות הרעועה שלו. המורדים, דווקא אין לי שום דבר נגדם, אבל זה רק בגלל שלא ראיתי מעולם תכנית שלהם.

ברור לי שסתם מנסים להשניא עלי את חיי, כדי שאני אכתוב דברים רעים על דודו או על המורדים. ככה אני אקבל המון תגובות בנוסח "את סתם אהבלה ודודו המלך" או "המורדים שולתים!!!!!!1 אז תסתמי", ואז לפסיכולוגית של מיקסר תהיה הרבה עבודה, לטפל בבטחון העצמי הקורס שלי. בכל זאת, יש לה ילדים להאכיל, היא צריכה להתפרנס ממשהו. בטח גם הם מעריצים צרחניים של המורדים, המנייאקים הקטנים.

אז אין לי הרבה מה להגיד על התכנית. הפתעות גדולות לא היו שם. דודו, למשל, לא הצליח להתאפק, ואפילו שאחת מהמורדים, לואיסנה משהו, היא רק בת 15, הוא לא יכול היה שלא להוכיח את גבריותו גם מולה. "זאת אשתי לעתיד", הוא הכריז בחיוך חלקלק ומישמש לה את הזרוע. אחר כך, כשהזכירו את העובדה שדודו היה אמור לשחק את האבא של אחד מהמורדים הבנים, דודו כמובן טרח להוסיף "הייתי מעדיף להיות האבא של לואיסנה" וקרץ לקהל בחלקלקות. הקהל, להזכירכם, היה מורכב מפעוטים בני 12. נדמה לי שאמורים להיות חוקים נגד זה, אבל בעצם אני חושבת שדודו הוא מעבר לחוק, אז זה בסדר.

המורדים התאמצו לחייך כמו שאמרו להם, לענות תשובות פלקטיות ולהגיד כמה הם אוהבים את הילדים וכמה חשוב שכולם יבואו להופעות. הם ביצעו שני שירים בספרדית, עם תנועות ריקוד שנגנבו מהיי-פייב ז"ל ותמהיל של מלודיה מתוקה והיפ הופ לבנבן. יש תוכנות כאלו, כיום, שקובעות מה יהיה להיט ומוהלות את המוסיקה במינונים הנכונים. הכי נוח ככה, גם לאמנים וגם לקהל.

דודו עשה שמייח לילדים, הביא להם כצ'ופר בונוס אפילו את יעל בר-זוהר (צרחות) ואת יהודה לוי (צרחות, התעלפויות). כל מיני מפורסמים הבליחו לרגע על הבמה, ממלכת היופי ועד דני רופ, דודו לימד את הילדים שחשוב לחגור (לפחות נקודה אחת לטובתו), וכולם היו מרוצים.

את הלילה גמרתי בסלון חשוך, עם מטליות לחות על המצח, כאב ראש מהדהד וצלצולים באוזניים. האירוע הראוי לציון של הערב לא היה הגעתם של המורדים המגניבים לישראל. הרגע ההיסטורי האמיתי נרשם, כשלראשונה אי פעם מצאתי את עצמי מהנהנת בהערכה לעברו של דודו טופז. לרגע אחד קצר, שכחתי את התלונות נגדו על הטרדות מיניות, את ההערות הגזעניות ממערכות בחירות קודמות, את התרבות הרדודה שאנחנו אוכלים ממנו בכפית. הרגע הקסום הזה היה כשדודו פנה לקהל המצווחים בכעס, ואמר: "אני לא יכול לעשות תכנית ככה. אני מבקש מהשומרים - מי שצועק, מיד לקחת ולהוציא אותו החוצה, אבל מיד". אח, זה גבר אמיתי, חשבתי לעצמי, קצת לפני שהכרתי התערפלה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by