בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הגם טבחת וגם עשית חרא של סרט? 
 
 
עלא חליחל, הגדה השמאלית

עלא חליחל טוען ש"הדרך לג'נין" של פייר רחוב הוא סרט זול, שמנסה למחוק את התמונה הכללית הקשה באמצעות הטלת ספק בפרטים הזניחים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
התפרסם במקור באתר ``הגדה השמאלית``
 התפרסם במקור באתר ``הגדה השמאלית``   
סרטו של הבמאי (עלום השם) פייר רחוב, "הדרך לג'נין", הוא סרט זול. גם קולנועית וגם דוקומנטרית. בוודאי אין מה לדבר על תחקיר עיתונאי. אם הסרט "ג'נין ג'נין" של מוחמד בכרי הוא החטא בעיני "פטריוטים ישראליים", הרי "הדרך לג'נין" הוא העונש.

עוד כשהסרט של בכרי היה בשלבי עריכה סופיים, הוא הוקרן ב"בכורה עולמית" על גג דירתי בחיפה. יותר מארבעים צעירים ערבים התקבצו על הגג החיפאי הקיצי וצפו ב"ג'נין ג'נין". לאחר ההקרנה היה שקט שנמתח לאורך דקות ארוכות. הסרט של בכרי, שישראלים מנועים מלראות, הוא סרט קשה. הוא גם חד צדדי מבחינת הנרטיב שבו. זהו סיפורו של קרב ג'נין בעיניים פלסטיניות. ללא הודעות דובר צה"ל, ללא נספחי דובר צה"ל במחלקות החדשות בתקשורת הישראלית, ללא געגועי הנשים לבעליהן שמקריבים את הכל למען המולדת. בכרי יצא לג'נין וחזר עם הסיפור של תושבי המחנה. הוא לא התיימר להביא את "האמת". אין ביכולתו של אף במאי או עיתונאי להביא את האמת. כשרונו של כל במאי או עיתונאי הוא בלספר את הסיפור שלו בצורה הכי טובה. כך היה וכך יהיה לעולם.

אז מה בכל זאת מבדיל את "ג'נין ג'נין" הפלסטיני, מ"הדרך לג'נין" הישראלי?

"ג'נין ג'נין" נולד מההכרח הפשוט שהנרטיב האחר, "שלהם", אינו מתבטא בתודעה הישראלית. זהו סרט מאזן בתכליתו, מאיר באור חדש, מוזר בעיני רבים, את מה שהתרחש במחנה הפליטים בג'נין. אם "ג'נין ג'נין" לא היה קיים, היה צריך להמציאו. לא מתוך התרפסות בפני התכנים שבו, בפני מי שעשה אותו - והוא עשה מלאכה טובה - אלא בגלל הצורך הבסיסי בביקורת, בהצבת שאלות ועובדות אחרות, כיאה לכל דמוקרטיה בעולם. מדינה שחוששת מפני הקרנת סרט כלשהו וחשיפת אזרחיה לתכניו, מודה במשתמע שיש לה ממה לפחד. המועצה לביקורת הסרטים (שפסלה את הסרט לשידור) עשתה יד ביד עם האו"ם (שביטל את הקמת הוועדה לבדיקת הטבח בג'נין) למניעת חשיפת זווית אחרת שונה מה"אמת" השלטת, המוכתבת והמעוצבת ע"י כוחות ההגמוניה בישראל.

"הדרך לג'נין" הוא סרט עם מטרות ברורות ותוכנית פעולה. אשכרה מבצע צבאי. המטרות: להוכיח שלא היה טבח בג'נין; להראות כמה הומניים הם חיילינו; לקעקע את הנרטיב הפלסטיני על ידי הפרכת רוב הסיפורים שסופרו ב"ג'נין ג'נין". אזרחי ישראל שצפו בסרט "הדרך לג'נין" בערוץ הראשון קיבלו תגובה הולמת ומוחצת על דבר שמעולם לא ראו. הנה לכם התגובה על סרטו של בכרי (בכרי, בן משפחת "סייעני המוות". זוכרים?), שלב אחרי שלב, שקר אחרי שקר. מה עוד יגידו הפלסטינים?

אין לי בעיה אישית להתוודות שהפלסטינים, כחלק מהלוחמה התקשורתית והתעמולתית, הגזימו מדי פעם. זהו תוצר לוואי של מאבקו של קורבן חלש שרוצה למשוך תשומת לב. איני מצדיק זאת ובוודאי איני רוצה שזה יישנה בעתיד. אך בעולם קהה החושים שבו אנו חיים יש צורך עז להגביה את הרף כל פעם מחדש. לצעוק שחמישים נהרגו זה כבר פאסה. 500 כבר יעשו את העבודה. איני שלם עם מצב זה, אך גם להגזמות יש מניע, והוא טמון במצב המסובך שבו נמצאים הפלסטינים.

רחוב ניצל עובדה זו עד תום. 53 פלסטינים, 26 ישראלים. זהו המספר האמיתי של ההרוגים. תשאלו את האו"ם. אך טבח אינו נמדד רק במספר הקורבנות. טבח בעיקרו, במהותו, זה רצח אזרחים ע"י כוחות צבא, או כוחות חמושים. כך טובחים. כמה קורבנות צריך בשביל שזה ייקרא טבח? לדעתי מספיק אחד. הלינץ' ברמאללה היה טבח. האזרחים במחנה הפליטים שנהרגו מאש צה"ל או שנמחצו מתחת לדחפוריו, נרצחו בטבח. אלו עובדות פשוטות וכואבות בו בזמן. מי שמתכחש לעובדות אלו ופוטר את עצמו מאשמת הטבח שהיה, רק בגלל שלא היו 500 קורבנות, הוא אדם שנמצא בשלבי הדחקה מסוכנים, לו ולסביבתו. אם נורמה זו של מחשבה אודות מהותו של טבח תשתרש בחברה הישראלית, הקרב בג'נין יהיה פיקניק לעומת מה שיכול להיות בעתיד.

ומה בנוגע ל"חיילינו"? תמונה שווה אלף מלים: חיילינו מחלקים אוכל ומים לפלסטינים, ואפילו מאכילים את הכלבים שלהם. היה גם מישהו שנתן את פרוסת העוגה האחרונה למישהו מהמחנה. קל מאוד להתרברב בדברים אלו. אך צריך לזכור שני דברים חשובים ומכריעים. הדבר הראשון הוא שהמזון והמים שחילקו החיילים היו תרומות שנאספו מהערבים בישראל ומארגוני שמאל אמיתי כמו "תעאיוש". לא פעם הצבא אישר את כניסת המשאיות לתוך הערים הפלסטיניות, אך סירב לחלק את הסיוע ההומניטארי לתושבים. זה קרה אחרי ההפגנה במחסום "סאלם" ליד ג'נין וזה קרה בשכם ובמקומות אחרים. בכלל, היו ישראלים ועיתונאים שהתרעמו על כך שצה"ל מונע סיוע הומניטארי לפלסטינים, בזמן שהוא יכול היה לצלם את חייליו פורקים משאיות אלו ולחלק את התמונות בכל העולם.

הדבר השני שצריך לזכור באותו הקשר הוא הדיסוננס החמור שבתוכו מתפקדים לא מעט חיילים ישראליים, שמצביעים "מרצ" ושמאלה ממנה בעיקר, ושנאלצים לצאת למלחמה שהם מסרבים לה. הם לא יכולים לסרב לשרת בשטחים כי אין להם את האומץ ואת הנחישות לעמוד על עקרונותיהם, אך מצד שני הם מנסים "לאזן" בין השתתפותם במלחמה לבין "מחוות הומניטריות" כלפי הילידים הנכבשים. כך יוצא שישנו חייל שמחלק ממתקים לילדים, שישנו חובש שבודק את ידו של פצוע פלסטיני. ובכלל, הרופא שכיכב בסרטו של רחוב, שצולם בזמן שהוא מטפל באישה פלסטינית "למרות הכל", הוא לא יותר מרופא רגיל. זאת חובתו. זה המינימום הדרוש שהוא חייב לבצע בכדי להיקרא רופא ובן אדם בכלל. מכאן והלאה הוא צריך להוכיח את ההומניות שלו. ההומניות שלו עודנה מוטלת בספק, למרות שבעיני עצמו הוא משרת בצבא הכי מוסרי בעולם. ובסופו של דבר, כובש שזה עתה סיים להרוג את השכנים שלך ולהרוס את בתיהם, הוא כובש לא הומני ולא מוסרי בעליל, גם אם הוא יעזור לזקנה שהרס את ביתה עתה, למצוא לה כסא לשבת בנוח בכדי להתייפח בשקט.

ומה בנוגע להוכחות "החותכות" שהביא הסרט לגבי הסיפורים "המופרכים" שהובאו בסרטו של בכרי? למען האמת אין לי מושג. יכול להיות שהעדים שדיברו בסרטו של בכרי אכן שיקרו, ויכול להיות שלא. אפשר להיטפל לפרטים קטנים ושוליים, אפשר לנסות למחוק כל זכר לזוועות שנעשו שם בלצעוק: "אהה.. תפסנו אתכם!!"; אפשר לנבור בכל מילה שנאמרה, בכל משפט ובכל בדל של אינפורמציה; אך בלתי אפשרי למחוק את התמונה הכללית, הכל כך ברורה, באמצעות הטלת ספק בפרטים זניחים או שוליים.

רחוב עשה סרט זול מכיוון שהוא נאלץ להישען על קיטש ועל סחיטת רגשות שמעוררות תמונות של קורבנות. מעין זריקת הרדמה להיגיון ולחוש הביקורת. מה גם שהסכסוך הפלסטיני הישראלי החל מבחינתו במלון "פארק" בנתניה, בתאריך 27 במארס 2002. כל מה שקדם הוא לא רלוונטי, כי תאוות הדם וההרג טבועים עמוק בלבם של הפלסטינים. ובכדי להוכיח את זה הוא הביא כמה ילדים שמדברים על שהם רוצים מלחמה ולא שלום ועל זה שמושאם בחיים הוא להיות שאהידים. תהרוס לי את הבית, תכלא את אחי הבכור לעשרים שנה, תיקח לאבא את האדמות שלו, תכריח את אימי ללדת במחסום, ואני אצעק לך עד סוף ימי: מלחמה עכשיו! מלחמה עכשיו!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by