בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
האישי הוא הציוני 
 
 בן שמן. (צילום: אברהם סוסקין, מתוך העטיפה)   
 
מיכאל רורברגר

מיכאל רורברגר התלהב מלכסיקון הצילומים המקסים "צלמי הארץ"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

טריוויה

200 צלמים, 492 צילומים (כן, ספרתי), 150 שנות צילום, 296 עמודים. חתיכת היסטוריה.
 

החיים והמתים

"צלמי הארץ" מתפקד כלכסיקון. לכסיקון של צלמים חיים וצלמים מתים, לכסיקון של פיסות היסטוריה ארץ-ישראלית, לכסיקון של תהליכים אמנותיים של פעם ושל היום. המעניין הוא שחלק מן הצלמים והצילומים רואים כאן אור לראשונה.

"הצילום הרי הוא רשימת המצאי של התמותה" (סוזן סונטאג, "הצילום כראי התקופה"). קשה שלא לצטט את הפסוק הנצחי של סונטאג בהקשר הנוכחי.

גילוי נאות: אני, שמופיע כאחד הצלמים בספר, ומי שהשתמש בפראפרזה זו ככותרת לכמה מתערוכותי, חש בצורך הדחוף לצטט משפט זה שוב ושוב, בכל הקשור לצילום באשר הוא צילום, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בצילום ישראלי, פוליטי, לוקאל פאטריוטי או אמנותי גרידא, כשכל פריים בספר מהווה נדבך נוסף בבניין המדינה, או שאולי איטיב ואומר: בניין מצבת נצח לחיינו במקום הנפלא והדפוק הזה.
 

הספר של גיא

"צלמי הארץ" הוא קודם כל ספר של גיא רז: צלם, חוקר צילום מקומי ואוצר. מכאן שלא מדובר בספר ממסדי, לא קרן קיימת לישראל, לא הסוכנות היהודית, לא מוזיאון לאמנות; גיא רז הוא זה שהגה, יזם ופעל. זה הציר ההיסטורי הפרטי של הצילום הישראלי דרך עיניו של רז. יש כאן את הכרזת המדינה ואת טקס הנפת דגל הדיו באום-רשרש, אבל יש גם כדורגל, מחול, תיאטרון, ארכיטקטורה, חתונות ואמנות לשמה.

ניתן להתווכח עם קביעותיו של רז (ואפשר גם לא). כשמדובר באופנה, למשל, הוא טוען: "צלמי הפרסום והאופנה כמעט שלא הותירו את חותמם על התפתחות הצילום המקומי האמנותי-אישי, ולפיכך אינם נכללים בספר זה" (עמ' 267).

אם נתעקש לגלות מי עוד לא מופיע בספר, בטוח שנמצא כאלה. הספר אישי, אסור לשכוח. היו מי שלא רצו להשתתף בו, חלקם מסיבות אישיות חלקם פוליטיות - צלמים פלסטינאים, למשל, שלא רצו להזדהות עם ספר ישראלי. היו גם מי שנשכחו (מעט מאוד).
 
 

כמה שמות

מכל מקום, 200 צלמים מכסים חלק נכבד מהוויית הצילום שלנו, ואם לציין רק חלק מן השמות כדי לעורר את סקרנותכם, הייתי מזכיר את אברהם סוסקין, משה ליליין, צבי פייגן, שלמה נרינסקי, צבי אורון (עם צילום מדהים של גופת הסופר י.ח.ברנר), שמואל יוסף שווייג, הלמר לרסקי, ואלטר צאדק, אפרים ארדה, זולטן קלוגר, טים גידל, יוליאן פירסט (מין מרומז ב-1948?), בוריס כרמי, דוד פרלמוטר, רוברט קאפה ועוד. ויש גם את אמני הצילום העכשוויים, ולא אכנס לפירוט, על מנת שלא להשמיט אף אחד מהם.

רז התכוון בתחילה לעשות ספר דומה שייגמר פחות או יותר ב-1970. הוצאת "מפה" התעקשה ללכת גם על העכשווי ולגמור בשנת 2000. "לא רציתי להתעסק עם הצלמים החיים", מודה רז. אחר כך, אחרי שלא ישן שלושה לילות תמימים, הסכים ללכת על זה "בשביל הרצף ההיסטורי. עשיתי את הצלמים החיים גם בשביל המתים".
 

עבודה קשה

שנתיים של עבודה קשה השקיע בספר; שנתיים של איסוף, מחקר,כתיבת מאמרים נלווים, תגליות, טלפונים ופגישות אינסופיות, חלקן בבתי אבות, חלקן גם עם חברה קדישא, כדי לגלות תאריכי קבורה של צלמים שחלפו מעולמנו.
 

אלבום המשפחה

אחת התגליות היותר חשובות למחבר, היתה משפחתית: "בחיפושי אחר תצלומים לספר נתגלו לי תמונות של בני משפחתי שצולמו בידי צלמים המופיעים בספר... לפחות עשרים מהצלמים הללו קשורים קשר ישיר להיסטוריה הפרטית שלי, השלובה בהיסטוריה של הצילום המקומי " (עמ' 282).

הספר שנפתח בשני צילומים של מיכה בר-עם, האחד מחגיגות העומר ברמת יוחנן (סביבות 1950) והשני של מהומות באום אל-פחם (1984), נסגר בצילום מרשים של אברהם סוסקין, של יעקב ושרה ריז'יק (רז), סבו וסבתו של רז, מכאן החיבור הפרטי לציבורי, האישי ללאומי, האני לאתם, לכולנו.
 

כיף של אינדקס

בסוף יש גם אינדקס מפורט, טבלה השוואתית של התפתחות הצילום בעולם מול התפתחות הצילום בארץ וטקסט מאיר עיניים על ההיסטוריה של הצילום המקומי. מעבר לכל אלה, מדובר בספר צילום פרופר, ספר עם תמונות, המון תמונות, ספר שכיף לדפדף בו ולטבוע בתמונות.
_____________________________________________________
צלמי הארץ מראשית ימי הצילום ועד היום, ערך וכתב גיא רז, (הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by