בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סודות ושקרים בגן-עדן 
 
 
איתמר זהר, הזמן הוורוד

את הפצעים בליבם של גיבורי "הרחק מגן-עדן" איש לא יוכל לרפא, אפילו לא רופא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמעט חצי יובל אחרי שדגלאס סירק ביים את "כל שהשמיים מרשים", מביים טוד היינס גרסה מהממת משלו. "הרחק מגן עדן" ("Far from heaven") מראה לעולם כי כל כך הרבה השתנה מאז אותם ימים ובעצם הכל נשאר כמעט אותו הדבר.

קאתי ופרנק הם זוג נשוי שמגלם את תמצית החלום האמריקני של ארצות הברית בשלהי שנת 1957. הם חיים באושר ועושר בהארטפורד, קונטיקט ומשמשים מודל וחיקוי לכל הסובבים אותם. יש להם שני ילדים מתוקים, משרתת שחורה והם מוזמנים לכל המסיבות הנכונות. הבית שלהם נחשב בפי כל לסיפור הצלחה. לראיה, הוא אף מצולם למגזין נחשב.

אבל מתברר שמאחורי מעטפת הקיטש המכסה את שוכני הפרוור האמיד והבית המרווח מסתתר לו זיוף אחד גדול, זיוף שאי אפשר להסתיר, אפילו לא באמצעות העלים הזהובים הנושרים בכל סתיו ומכסים את האדמה. היינס מבקש לקרוע את הטפטים שעל הקירות ולחשוף את הסודות ואת השקרים, והוא עושה זאת לאט ובכאב.

יש לסרט הזה מעלות רבות, שלא תמיד נראות על פני השטח. כשם שהוא חתרני ושמרני כך הוא רחמן וצולף. ככל שהוא יותר סטריאוטיפי באפיון הדמויות, כך מתברר כי אולי כל כוונתו היתה להתאים את עצמו לרוח התקופה. השוטים שלו יפהפיים כל כך, כמעט בניגוד גמור למתרחש בין הדמויות. השריטות שאלה גורמים לעצמם נהפכות לפצעים, ואלה מתקבעים כצלקת גדולה ודואבת ששום רופא לא יכול לרפא. וברקע הלחץ החברתי, המעמד המחייב והפחד להידרדר במדרון, לאבד את הכל ברגע אחד.

לא בטוח שהאנשים החשובים בהוליווד אכן ירדו עד לעומק הדברים והבינו את התעוזה שבסרט המופק על ידי תעשייה צבועה כל כך ומיושנת ומבקש להביא את סיפורו של גבר נשוי, מנהל בכיר, (דניס קווייד בהמשך של קאמבק מבורך) שמגלה כי הוא נמשך לגברים. ספק אם אותם אנשים חשובים שמו לב עד כמה עדיין רגיש, גם בימינו, להביא אל הבד את תשוקתה הנבלמת-בקושי של אשתו של אותו הומו שמנסה לשווא להיפטר מנטייתו המינית.

האשה הזאת (ג'וליאן מור במשחק עוצר נשימה), שנמחצת בין שני האנשים היקרים לה מכל מגלה, אמנם מאוחר מדי, כי דווקא הגבר השחור (דניס הייסברט, שלרגעים גונב את ההצגה משניהם) מבין אותה יותר מכולם. ואולי זאת גדולתו של היינס, להראות כי גברים מיטיבים יותר להכיר את נפש הנשים, יותר מאשר הנשים בעצמן.

הומואיות מתוארת בסרט במלה "בעיות" או "המילה הזאת". חוץ מנשיקה מהוססת אין שום סימן למגע מיני בין גברים. בקשר הנרקם בין אשה לבנה לגבר שחור אפילו זה לא קורה. בסוף, כשעולות הכתוביות, והמוסיקה הנפלאה של אלמר ברנסטיין באה לסיומה, או אז נדמה שכאן טמון הלעג הגדול ביותר שהיינס מבקש להפנות לאנשים המחלקים את פרסי האוסקר; למרות כל השנים שחלפו, והקידמה שכביכול כבר כאן, עדיין אי אפשר להראות את הדברים כמו שהם.
_______________________________________
הרחק מגן עדן, ארה"ב/צרפת 2002, 107 דקות (למידע על זמני ההקרנות)

האתר הרשמי של הסרט
והטריילר שלו
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by