בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פני צלקת 
 
 עמית גור בהופעה (צילום: ענת ספרן)   
 
אבישג לוי

אבישג לוי מצטרפת לקריאתו של עמית גור, וממליצה גם לסטרייטים לצאת מהארון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
'כשאתה נער צעיר ואתה מגלה שחלום חייך הוא להיות ברברה סטרייסנד, יכולה להיות לזה השפעה מאוד לא בריאה עלייך'.
(מתוך 'הגבר שיכולתי להיות').

קהל גדול של אנשים גדש את רחוב שונצינו בתל אביב ביום שלישי בלילה. היה קשה מאד למצוא חניה. צפירות רכבים מקוממות; צעקותיהם המתריסות של להקות גברים מסוקסים; זוגות מחובקים; שלטי ניאון בוהקים; נערים שזה אך עתה התבגרו ומקווים למצוא שעשוע מכל סוג שהוא. "ועוד אומרים שאין קהל שמגיע להצגות" אני אומרת לאסף, עודני סבורה שבשל מופע הקברט "הגבר שיכולתי להיות" מאת עמית גור, ששמנו פעמינו לצפות בו אותו ערב בתיאטרון תמונע, כך הדבר. "אל תתלהבי" הסביר אסף "זה בגלל ריבוי מועדוני החברים בסביבה". למרות דבריו, התעקשתי שנפגוש את כל אותם האנשים בכניסת התיאטרון, אך מאוחר יותר התבדיתי. הייתי צריכה לדעת שאיכשהו הכל קשור לסקס.

אי אפשר שלא להוקיר את תיאטרון תמונע. בצוק העיתים, כאשר התרבות הישראלית מפרפרת בין חיים ומוות, כל תיאטרון - לא כל שכן תמונע, מעוז הפרינג' הישראלי - אשר עודנו מקפיד להעניק במה ליוצרים ולקהל, באשר הם, ראוי ומבורך הוא. כחלק מהאג'נדה, אפוא, הלכנו אסף, גבר מצולק בעצמו, ואני לצפות במופע קברט אוטוביוגרפי מצולק.

בתוך התיאטרון, כמה מפתיע, אווירת ערב חג. קבוצות של אנשים הישובים סביב שולחנות עגולים, שותים בירה או אוכלים; בר גדול ומגוון; פינות ישיבה אינטימיות הכוללות כורסאות ישיבה מרופדות היטב. אווירה נעימה, חמימה ואוהדת המהווה כר פורה להצגתו של מופע יחיד העוסק בילדותו האומללה והתבגרותו המפוכחת של ילד שמן, דחוי ובעל מיניות הומוסקסואלית מתהווה, בישראל הקיבוצית של שנות השמונים. הערב גם מצלמים את המופע לטלוויזיה כך שהכל ממתינים בערנות לבואו של גור ולתחילתו של המופע.

המופע בנוי ממונולוגים העוסקים בחייו של גור. חיים לא קלים כאמור. יחד עם גור אנחנו נשאבים בזמן אחורה החל מבואו לקיבוץ כילד בן שלוש שנתלש מחיק משפחתו ללינה המשותפת, אלימות מילולית ופיזית מצד חבריו לכיתה שראו בו פריק בעל גינונים נשיים וניסיונותיו הרבים שכשלו להיות כמו כולם, תוך גילוי מיניותו החריגה וכשרונו המוסיקלי המתפרץ, וכלה בחייו כהומוסקסואל: איבוד בתוליו, יחסיו עם הוריו, יציאתו מהארון, זיונים חפוזים ומערכות יחסים.

במשך שעה וחצי הוא חושף בפנינו את קרביו הפעורים והטרופים כשהוא חף מכל כעסים ומרירות. הטכניקה שלו פשוטה: הוא חולק עמנו את חייו כפי שבאים לידי ביטוי באמצעות הטקסטים האישיים והרגישים אותם כתב, שילוב של צחוק פרוע ותוגה, משחק ושירה, מלנכוליה ועליצות, ואנחנו בתמורה מתחברים אליו, מרותקים, דרוכים, כועסים את עברו, מחבקים את ההווה ושמחים בהבטחה שעתידו טומן לו. ואז מתגלה בכל מערומיה המלכודת בה נפלנו - ללא משוא פנים ומורת רוח הוא מוכיח לנו ממה אנחנו צוחקים וזה גורם לנו לזוע על מקומותינו באי נוחות, כמעט בהתנצלות. למזלנו, בוחר גור לעשות זאת מבלי להטיח בנו את האשמה, אלא בהומור עם סתירה פנימית ומשמעות כפולה כפי שהוא מגדיר אותו, שמאפשר לשוב ולהתרווח בכיסאותינו.

אבל המונולוגים של גור אינם הריגוש היחיד שהמופע שלו אוצר. השירים שהוא שר בתאטרליות מבורכת בקול הטנור שלו, המעביר בנו צמרמורת, פורטים על נימי הרגש: הרצון שלו להשתייך, להיות אהוד, אהוב ומקובל. את גור מלווה על הקלידים רועי בן סירה וניכר כי הוא מתפקד לא רק כמוסיקאי, אלא גם כעמוד תומך, כאשר בתום ההצגה הם מחליפים חיבוקים חמים כשגור מודה לו מקרב לב.

לקראת סוף המופע, כאשר גור מספר על יציאתו מהארון, הוא עורך סקר קצר בקהל: "מי שייך לקהיליית ההומואים התל אביבית?". מהשולחן הסמוך עולות צעקות. גור מופתע ומודה כי בדרך כלל בשלב זה הוא נתקל בשתיקה. בהמשך, הוא מפציר בכל ההומואים שבקהל שטרם יצאו מהארון לצאת כבר. "היי" הוא ממשיך "אני ממליץ גם לאלו שהם לא הומואים לצאת מהארון", ואנחנו יודעים שהוא מדבר על כל יציאה שהיא כחוויה מטהרת ומזכה, כזאת שראשיתה כואבת אך סופה מתקנת.

בתום המופע, כשיצאנו לרחוב שונצינו השוקק, מועדוני החברים מסביב העלו שוב שאלות בדבר הסקס שאנחנו בוחרים, או שלא, לעשות. הומוסקסואלי, הטרוסקסואלי, העיקר שיהיה בטוח.
___________________________________________
עמית גור, הגבר שיכולתי להיות, תיאטרון תמונע, יום ג', 15.4
פרטים על מועדי המופעים ניתן להשיג בטל' 5629462
או באתר האינטרנט: www.habama.co.il
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by