בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בכיין לדורות 
 
 מקסימיליאן הקר   
 
מיכאל רורברגר

מיכאל רורברגר נמרח על מקסימיליאן הקר, מוותר על הסטון רוזס, מנמנם עם אייר ומחפש שרידים של XTC אצל Athlete - סוג של שם חם חדש בבריטניה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

נעלמתי וחזרתי

נעלמתי וחזרתי. לרגע נותקתי, עשיתי הפסקה. מותר לי. "מומה" ננעלה (וחזרה מכווצת) ואני, עשיתי את מה שרציתי לעשות מזמן - להתרפק על הנוסטלגיה,לשקוע בכורסה, למחוק את הראש, לעוף אל עבר טוב יותר, יפה יותר - חזרתי לנבור בארכיון הביתי, נמנעתי מלשמוע דיסקים חדשים, העליתי על הפטיפון (כן, פטיפון) תקליטים שחורים עם חור באמצע, פינק פלויידים ישנים, מודי בלוזים קרועי מעטפת, אריות אופראיות מעלות אבק, ומידי פעם גם איזה איינשטורצנדה נוייבאוטן כדי לשמר אנרגיות נעלמות.

התעלמתי לרגע מכל החדשים. לא קניתי, יקר מדי. אם רציתי להתעדכן (ולעתים רציתי) הורדתי שירים מהאינטרנט (פושע שכמוני), הוספתי גם שעות טלוויזיוניות של ג'ולס הולנד, וקצת MTV, בשביל ההנאה, גם בשביל להיות בעניינים.
 

הגעגועים לחדש

מודה ומתוודה, הגעגועים לחדש ניצחו את גלי הנוסטלגיה. זה לא שהפסקתי לשמוע את הסטונס והביטלס, זה לא שזרקתי לפח את דונובן ומלני, אהבות ותיקות, בכלל לא, אבל עכשיו אני כאן, ב"נענע", מדושן עונג, מתרגש, אוחז בידי חבילה נאה של דיסקים עכשוויים, פותח את הבוקר עם אוסף די מיותר של הסטון רוזס, נכנס למצבי רוח רומנטיים עם מקסימיליאן הקר, ושוקע בתרדמה מתוקה עם אלבום חדש של אייר, צרפתים עם איטליופיליה חזקה (ועל כך בהמשך).
 

הסטון רוזס

אז למה הסטון רוזס מיותרים? בגלל שזוהי נוסטלגיה מזוייפת. לרוזס היה אלבום אחד מצויין, הראשון, שיר אחד מעולה, "I Wanna be adored", שמופיע באלבום ההוא וגם בנוכחי, וזה בערך הכל. כן,כן, יש להם גם את איאן בראון, אני יודע. מעבר לכך, האוסף הנוכחי הוא כבר השביעי שלהם, אם אני לא טועה, ושישה שירים מתוך אלבומם הראשון מופיעים גם כאן. אז אם אתם באמת מוכרחים את הרוזס האלה, ועדיין אין לכם שום דבר שלהם, לכו על האלבום הראשון ותחסכו את הניג'סיות של האוסף הזה.

Stone Roses: The very best of the Stone Roses, (אן.אם.סי/Silverstone)
 
 

מקסימיליאן המקסים

מקסימיליאן הקר. כולם כבר מזהים. פוליאסטר, גלגל"צ, דינמו דבש. דינמו דבש? כן, שם הופיע לפני שנה, דווקא שם, מצחיק. אוהבים את הגרמני הזה אצלנו. האמת, שדי בצדק. הוא שר באנגלית, נמרח על רצועות הדיסק, מתאים לנו, משתדך מצויין למצב הרוח הלאומי.

האמת שלא רק אנחנו אוהבים אותו. גם ב"קיטי-יו", הלייבל הגרמני האלטרנטיבי, אוהבים אותו, ואפילו שידכו אותו לגארת' ג'ונס - מי שהפיק תקליטים לניק קייב, איינשטורצנדה נוייבאוטן (יש!) ודפש מוד. אין צורך לחשוש - אין כאן דיסטורשנים או גיטרות חורקניות (אולי קצת), אין כאן ברייקביטים או אלקטרוניקה עדכנית; מה שיש זו רומנטיקה, ועוד רומנטיקה, ועוד רומנטיקה, שירי אהבה לשמם, יפים, קליטים, אפילו פופיים על סף הריקוד שהופכים נשמה מלוכלכת לזכה.

"Rose", השני, החדש שלו, עושה טוב על הלב, בדיוק כמו אלבומו הראשון ("שירי אהבה ניצחיים"). להקר יש את הכשרון להביא דמעה לעין, דמעה עטופה בחיוכים של אושר. אז למה לא? אסור לנו לשכוח שגם רדיוהד, הבאוהואס וניק קייב תפסו אצלנו בגדול, לפעמים עוד לפני שהעולם הבין מה הולך שם. ועוד דבר - יש לו שיר בשם "קיית מוס". יופי של שם, נכון?

Maximilian Hecker: Rose, (אם.סי.איי/Kitty yo)
 

אוויר רדום

ועכשיו לתרדמת. לאייר יש פרוייקט צד חדש. זה עדיין לא האלבום המובטח בעקבות 10000 Hz Legend, הקודם. מי שעדיין מתגעגע ל"מון סאפארי", יתאזר בסבלנות. עכשיו אייר הם אינטלקטואלים (תמיד היו) עם טאץ' איטלקי. באיטליה יש סופר מאוד פופולרי, הכי פופולרי, קוראים לו אלסנדרו באריקו, אז אפילו שאייר צרפתים, עכשיו הם גם מחוברים לאיטליה, ועושים לבאריקו קולות רקע; מה שאומר שהוא מקריא קטעים מספרו - "City" - באיטלקית כמובן , ואייר עושים את שלהם כמו שהם יודעים. הצרה היא שיש כאן פחות מדי אייר ויותר מדי איטלקית. מה שבטוח, שמי שמבין איטלקית ובא לו על קטע כזה יהנה. מי שלא מבין, אולי יתמוגג קצת לצלילי השפה, ואחר כך יחפש את אייר מאחורי הקלעים.

וזה בדיוק מה שקורה כאן: אייר הופכים לאוויר, לרקע, מתמוססים בצלילים. כשמנסים להתעלם מהמלל זה נשמע יופי, רק שמהר מאוד המלל משתלט, העיניים נעצמות, ואייר נעלמת אל תוך תהומות הנשיה.

Air: City Reading: Tre Storie Western, (הליקון/Source)
 

ועוד משהו קטן לסיום:

Athlete הוא הרכב בריטי חדש שזוכה בארץ מולדתו לביקורות מעודדות, נכנס אצלם למקום טוב במצעדי המכירות, ובכלל, אוהבים לעשות לו שם כבוד. זה סיקרן אותי, אז ביקשתי וקיבלתי את "Vehicles & Animals", אלבום הבכורה שלהם.

נהניתי מהמבטא הקוקני של הזמר, ניזכרתי בפאלפ, ניסיתי להשוות ל-XTC, כי כולם משווים, רק מה? זה לא XTC; XTC היו גדולים. את'לט אולי יהיו גדולים, אבל עדיין לא. בינתיים הם בריט פופ סביר וטוב. להוריד כמה שירים מהאינטרנט, לשמוע, לחכות לבאות. התחושה טובה.

זהו להפעם.

Athlete: Vehicles & Animals, (אן.אם.סי/Parlophone)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by